דאדלי פוטר 1.1

כשדאדלי ורון הגיעו באיחור לשיעור השיקויים הם זכו למבטים של שני מורים:

סנייפ שנעץ בהם מבט רצחני, וקווירל שנעץ בהם מבט מבוהל.

פתאום הצלקת של דאדלי התחילה לכאוב.

"איה," הוא אמר.

"ת..תוודדה על השיקוי," גמגם קווירל לסנייפ, "אני עף מפה."

סנייפ הרים גבה.

"מה הוא עשה כאן?" שאל רון.

"אילו הייתם מגיעים בזמן, הייתם יודעים איזה שיקוי הוא הכין," אמר סנייפ, "עכשיו אני נאלץ להוריד חמישים נקודות לגריפינדור.

וכעונש, אתם חייבים לדפדף לעמוד 567, להכין באופן מושלם את השיקוי שמוזכר שם ולכתוב עליו חיבור של שני גיליונות קלף, בזמן שחבריכם רוקחים שיקוי בסיסי."

דאדלי ורון נאנחו והתחילו לרקוח את השיקוי.

"כתוב פה שהשיקוי צריך להגיע בשלב הזה לצבע ירוק זית. זה ירוק זית?" שאל רון את דאדלי בלחישה מודאגת.

"אם אתה עיוור צבעים אז כן," אמר דאדלי והוסיף צמח מוזר לשיקוי שלו.

רון הציץ לקדרה של דאדלי.

"מוזר, אצלך זה כן ירוק."

דאדלי בחש קצת את השיקוי.

"גמרתי," הוא אמר.

רון בהה בשיקוי שלו.

"מה אתה בוהה ככה?" שאל דאדלי, "זה עד כדי כך גרוע?"

"לא," לחש רון, "זה בסדר גמור."

"לא יאמן, זה באמת סבבה," לחשה הרמיוני, שישבה קרוב וגם היא בהתה בשיקוי של דאדלי.

סנייפ  התקרב.

"השיקוי שלך, רונלד, הוא מתחת לכל ביקורת, תיאלץ לנסות שוב לרקוח אותו בשיעור הבא," לעג סנייפ ופנה אל דאדלי, "והשיקוי שלך..."

סנייפ נעצר בחלחלה.

"סביר," הוא פלט והתרחק כדי להסתכל בגאווה על שיקוי של סלית'ריני כלשהו.

"איך זה שהצלחת בשיעור שיקויים?" שאל דין מאוחר יותר, "חשבתי שאתה מטומ... כלומר, חשבתי שלא תצליח כי זה שיקוי ממש קשה."

"אמא שלי לימדה אותי לבשל מגיל שלוש," אמר דאדלי באגביות, "וזה די דומה. בכל מקרה, עדיין נשאר לי ולרון לכתוב את החיבור הזוועתי הזה."

"אני אכתוב לכם את החיבורים," אמרה פתאום הרמיוני.

"באמת?" התפלא רון.

"כן, זה לא היה הוגן מצד סנייפ לעשות לכם את זה, אני אעזור."

"הו, הרמיוני האצילה!" קרא דאדלי בטון שנשמע לו אבירי ולהרמיוני נשמע קולני וטיפשי עד כדי כך שהיא רצתה למות, "אני אודה לך על כך כל יום מימי חיי, אנשק את כפות רגלייך ואשרת אותך לעד!"

הרמיוני הייתה אדומה כמו השיער של רון.

"אני אהרוג אותך אם תעשה את זה!" היא הזהירה אותו, "אם תעשה אפילו אחד מהדברים שהזכרת אני אהרוג אותך! ולא אעזור לך או לרון בחיבור הזה!"

ובזאת היא התרחקה משם בסערה.

"נכון שהיא מקסימה?" שאל דאדלי באוויליות, ונגע מבלי משים בצלקת שעל מצחו.

הפרק הקודם		הפרק הבא