החיות

עמוק עמוק בלב, איפה שגם לבעלי חיים יש רגשות, הוא היתבייש.

הוא זכר את הפעם ההיא שהגור שלו עמד לטבוע, והוא ביקש עזרה מהתנין, אך הוא עמד ולא עשה דבר. 

הוא מכיר את ההרגשה. את הפחד. את הכעס.

אבל יותר מכל, הוא היתבייש בתקיפת הגירית שלא עשתה דבר.

האריה הלך לו בשדה, פוסע חרש חרש, מחפש אחר הנחש.

אויבו הגדול ביותר. 

לפתע הוא שמע רישרוש, והנחש הגיח לפניו.

“ניפגשים שוב, אריה פחדן” הוא אמר.

האריה היתיישב ברוגע, לסמן שאינו בא להילחם.

“אתה צריך ללכת ולהיתנצל ביפני הגירית” אמר האריה.

הנחש היישיר אליו מבט וליחשש בכעס

“קודם עשה זאת אתה, שקרן בן שקרן” הוא אמר בכעס והלך משם.

האריה השפיל את ראשו.

החל לרדת גשם.

הוא התחיל ללכת לכיוון המקום בוא פגש את הגירית.

הוא עבר סלע גדול, וגילה להפתעתו את הגירית יושבת ובוכה.

“אמ...” הוא התחיל לומר, אבל הגירית קטעה אותו.

“לך מכאן” אמרה הגירית. “לך לפני שאתקוף אותך”.

“חכי רגע! אני...” הוא אמר.

“לך!!!!” היא צרחה.

האריה נסוג אחורה. 

היא קמה על רגליה, וקפצה.

האריה קפץ גם כן, והעיף אותה על האדמה. בזווית עינו הוא ראה את הנחש, והבין שעשה טעות חמורה, אך כבר לא יכל לעשות דבר.

היא קפצה שוב.

לפתע, משום מקום הגיע עיט, או נשר ענקי, תפס בגירית בעודה באוויר ועף משם.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא