עולם משוגע

טוב אז קודם כל הפרק הזה מוקדש לבאם גרינפלד הקטין, שיש לו יום הולדת היום. מזל טוב ילד! ~לב שחור~

כן אז אחרי קצת (ממש טיפה) זמן, הנה פרק 2, מקווה שתאהבו!

הארי מצא את עצמו מול השער המוכר, ועם זאת, המרתיע של אחוזת מאלפוי.

ואם הוא איחר?

ואם מאלפוי עובד עליו?

אולי דראקו רק מנסה להסגיר אותו למישהו?

לא.

דראקו לא כזה.

ואם הוא כן כזה? הם לא נפגשו מאז המלחמה!

הארי החליט לקחת את הסיכון. הייתה לא הרגשה שהוא כמעט איחר את המועד, ודראקו היה חשוב לו מדי בשביל להסתובב וללכת. הארי אמר משהו בלחשננית, השער נפתח, והוא הלך לכיוון הדלת ודפק.

שלוש דפיקות.

אין תשובה.

ארבע דפיקות.

אין תשובה.

הארי ניסה להיזכר, האם במכתב היה רמז לדרך מיוחדת בה צריך לדפוק? במשך דקה הוא שיחזר את המכתב, שאותו כבר ידע כמעט בעל פה, בראשו ולא הצליח לחשוב על משהו, והחליט לדפוק שוב. בינו לבין עצמו הוא גם אמר שאם לא תהיה תשובה עכשיו הוא יסתובב וילך.

הארי דפק שוב.

חמש דפיקות.

אין תשובה.

הוא חיכה דקה, ואז הסתובב בכוונה לצאת משטח האחוזה כדי להתעתק בחזרה לביתו. אבל אז, שנייה אחרי שהסתובב, כאילו בתזמון מושלם, הדלת נפתחה לרווחה, ובפתח עמד לא אחר מאשר דראקו מאלפוי, עם עיניים אדומות ונפוחות מבכי.

הארי הסתובב, וקפץ על דראקו בחיבוק.

"דראקו! כל כך קיוויתי שלא איחרתי!" הארי אמר בחיוך ענק.

"רגע, אתה בוכה? דראקו.. מה קורה?" הארי דיבר אליו ברכות ומחה את דמעותיו של הבלונדיני, שהתחילו להופיע שוב.

"האמת, הארי.. שכן איחרת.."

"מה?! אבל.."

"אבל מה? אני עומד פה רק כי אני פחדן, פחדן מדי ומלא תקווה שאולי פשוט לא קיבלת את הינשוף בזמן.. אבל כנראה שטעיתי." דראקו סיים את המשפט ורץ בחזרה פנימה, טורק אחריו את הדלת. טוב, כמעט טורק אותה. בזכות האינסטינקטים המהירים של הארי, הוא הספיק לתפוס את הדלת לפני שהיא נסגרה, ורץ אחרי דראקו. ברגע שהארי ראה את השיער הבלונדיני מבצבץ לא הרבה לפניו, הוא התחיל לצעוק.

"דראקו! חכה! הינשוף באמת הגיע באיחור! אני קיבלתי אותו בערך רבע שעה לפני שדפקתי על הדלת שלך!"

דראקו עצר, והארי מיהר להדביק אותו ולהמשיך את דבריו, הפעם לא בצעקה.

"באמת, דראקו, אני נשבע. אני פחדתי שאיחרתי ושלקח לינשוף יותר מידי זמן להגיע, אז לא חיכיתי אפילו שעה. קראתי את המכתב כמה פעמים כי לקח לי רגע לעכל אותו, והתעתקתי.."

שתיקה. שניהם לא ידעו מה להגיד. ואז דראקו קפץ על הארי בחיבוק. חיבוק שמבקש נחמה. אז הארי חיבק אותו בחזרה. וזה הרגיש כל כך נכון. הלבבות של שניהם התחילו לדפוק מהר יותר, והם נבהלו והתנתקו מהר.

"א.. אני מצטער.. " דראקו מלמל.

"זה בסדר. אני מצטער," הארי הסיט את מבטו מדראקו כששם לב שהוא בוהה בו.

דראקו הסתכל עליו, מבולבל.

"למה אתה מצטער?"

"אמרת שאיחרתי.. אני מצטער.."

"אה, כן.. אני מצטער שוב.."

הארי הסתכל על הבלונדיני במבט מבולבל, מנסה להבין את התשובה בשפת הגוף שלו, ללא הצלחה.

"לא באמת איחרת… פשוט פחדתי שלא רצית לבוא בגללי, אלא בגלל שאתה תמיד מחפש להיות הגיבור ורוצה למנוע ממני להתאבד.."

"זה מה שחשבת? דראקו.." הארי הסתכל על דראקו במבט מנחם.

"כן.. אבל עכשיו אני כבר לא חושב ככה.. האמת ששלחתי את הינשוף רק לפני שלושה ימים.."

דראקו היה נראה כל כך חמוד עם המבט החמוד, האשם והמצטער הזה, שהארי לא הצליח להתאפק, ונישק אותו. נשיקה קטנה, על השפתיים. באותה המהירות שבה הוא נישק אותו, הוא התנתק ממנו, מובך.

"אני מצטע-"

הארי התחיל להתנצל ודראקו קטע אותו, מנשק אותו שוב. לשחור-השיער לא היה יותר מדי זמן להיות מופתע, כי דראקו התחיל להעמיק את הנשיקה. לשונו של דראקו הגיעה עמוק לגרונו של הארי, והארי אהב את זה. מאוד אהב את זה. סוף סוף הנשיקות הרגישו נכון. עם ג'יני זה אף פעם לא הרגיש מדהים כל כך.

הם התנתקו בגלל הצורך באוויר, כי, אתם יודעים, צריך כזה. לצערם.

"שבחיים אפילו אל תחשוב על להתאבד, שמעת אותי?" הארי אמר בשקט, עוד מתנשף מהנשיקה.

דראקו נישק את הארי שוב, כאילו מתוך צורך לדעת שלא כולם עזבו אותו, והארי, כמובן, שיתף פעולה שוב.

"אני לא יודע מה הייתי עושה אם לא היית בא עד סוף החודש. אני לא יודע מה עשיתי כל הזמן הזה בלעדיך, הארי. אני לא יודע למה פניתי אליך דווקא כשאני על הסף, ולא לפני. ואני מצטער. אני מצטער שלא עשיתי את זה קודם. עכשיו, אם תבחר, תאלץ להתמודד עם דראקו המדוכא, דראקו שכל יום מחדש שוקל את האפשרות של להתאבד, דראקו שהדבר היחיד שמשאיר אותו בחיים הוא העובדה שהוא לא סיפר להארי פוטר המדהים את מה שהוא מרגיש כלפיו, ושאולי זה לא טוב למות עם זה. ועכשיו אני מבין שצדקתי. אולי באמת פעם בכמה זמן יש דבר טוב בחיים המחורבנים האלה," דראקו מלמל כשמצחו עדיין צמוד למצחו של הארי.

"עכשיו אני כאן בשבילך. אני אעזור לך להיפתר מהמחשבה על לקטוע את החיים שלך באמצע. אני אנסה לעזור לך להיפתר מהדיכאון. אני רוצה לגרום לך להרגיש טוב. אני רוצה לראות אותך מחייך שוב," הארי ענה לו.

"אני כבר מרגיש טוב יותר," דראקו כמעט חייך. אבל רק כמעט.

הארי ראה את הכמעט - חיוך הזה.

"חכה חכה, אני אוציא ממך חיוך אמיתי ושלם. התחלנו בפרויקט. שלב ראשון, לצאת מהאחוזה הענקית הזאת למשהו אינטימי יותר. אתה עובר לדירה שלי."

טוב, זה היה פרק 2. מקווה שאהבתם! תגיבו, אני אשמח לביקורת! (גם לא ביקורת זה בסדר:))

להתראות עד לפעם הבאה! 

אלכס. 

הפרק הקודם		הפרק הבא