היי אבא.

"נראה שהשנים לא השפיעו עלייך, פרופסור מקונגל." ניסה ג'יימס להתחנף, "הפנים שלך עדיין חלקות,".

הארי השתנק.

"על תנסה להתחנף, פוטר." אמרה מקונגל בקרירות. "זה לא יעזור לך."

ג'יימס הזעיף את פניו. הארי גיחך. מקונגל אמרה את הסיסמא: "בוטי בוטן", והפסל פינה את הדרך למשרדו של דמבלדור.

"מה הבעיה, יקירתי?" שאל דמלבדור בשלווה.

"הוא," הצביעה מקונגל על ג'יימס, "עושה בעיות. גם לסנייפ וגם למר מאלפוי המסכן-"

"הוא התחיל!" קרא ג'יימס בכעס. הארי הביט בו במבט מבין. כמה פעמים הוא היה במצב הזה...

"תתעלם," ירקה מקונגל.

"ג'יימס," אמר דמבלדור ברכות. "אני יודע שקשה לך כרגע-"

"קשה?"

"אבל אתה חייב להתאפק." המשיך דמבלדור באיטיות. "תשכח מהעובדה שהכרת את פרופסור סנייפ. בשבילך הוא רק מורה. והארי,"

פנה דמבלדור אל בנו לעתיד\לעבד של ג'יימס.

"תנסה לשמור עליו מלהתקוטט עם מאלפוי-"

"אתה חושב?" גיחכה מקונגל. "מר פוטר האחר בעצמו לא מפסיק להיכנס איתו למריבות-"

"כאן סיימתי את דברי." קטע אותה דמבלדור. "אנא מכם, הארי וג'יימס, צאו ממשרדי. מינוורה, אני צריך לדבר איתך..."

הארי וג'יימס יצאו ממשרדו של דמבלדור. הם הלכו לעבר חדר המועדון.  האישה השמנה נראתה מופתעת.

"שני פוטרים?" היא שאלה בפליאה. הארי הנהן.

"מה הסיסמא?" שאל אותו ג'יימס.

"בובספוג," אמר הארי לאישה השמנה, והיא פינתה להם את הדרך.

"מה זה לעזאזל בובספוג?" שאל ג'יימס בתמיהה, בעודם הולכים לחדר המועדון.

"מאיפה לי לדעת?" אמר הארי. "אבל יש לי תחושה שזה קשור לבובי בוטן..."

"דמבלדור המחורפן..."

פרד וג'ורג' התקדמו לעבר הארי וג'יימס.

"היי הארי!" פנו לאחד עם העיניים הירוקות. "גילית שיש לך גם אח תאום?"

"אני בן דוד שלו," אמר ג'יימס. הם טפחו לו על גבו.

"הארי, מה קרה?" שאלה הרמיוני בדאגה, שצצה מאחוריו.

"סתם, ג'יימס..." הוא ענה.

"מה הקטע של הסיסמא החדשה?" שאל רון. ג'יימס הביט בו בפליאה.

"זה בדיוק מה שאני חשבתי!"

הרמיוני צחקה.

"בובספוג זאת דמות מוגלגית בטלוויזיה," היא הסבירה. ג'יימס, רון, פרד וג'ורג' נראו מבולבלים.

"מין תיבה שרואים עליה הצגות," הארי לא מצא דרך טובה יותר להסביר את זה.

"זה איש?" שאל ג'יימס. הרמיוני צחקה שוב.

"זה ספוג" היא אמרה. "ספוג ששמו בוב."

פרד פיהק.

"אני משועמם," הוא אמר. "מי בא איתי לצבוע את התחתונים של לונבגטום?"

הרמיוני הזעיפה את פניה. "תפסיקו עם זה!"

"אני," אמרו ג'ורג' וג'יימס בו זמנית. השלושה חייכו חיוכים מרושעים, ועלו למעוונת של הבנים בריצה.

"אני חושב שהם יסתדרו טוב..." אמר הארי.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"אני בובי בוטן כן, אתה בובי בוטן כן, כולנו בובי בוטן כן, כן! כן! כן!"
איש קטן ושמן כיבה על הטלוויזיה.
"נפלא," אמר קול קר שבא מן הספה. "פשוט נפלא, רעיון מקורי, זנב תולע..."
"תמיד אהבתי את התוכנית הזאת שהייתי ילד..."

"סתום," הורה הקול הקר והמפחיד. בחדר היה חושך מוחלט לאחר שכובתה הטלוויזיה. "תביא את הבובה. הגיע הזמן. לקוסקוס השמיני..."

זנב תולע הביא לאדונו בובה צהובה, שנראתה כמו ספוג מחייך עם מכנסיים חומים...

"כן, אדון!" הוא צייץ.

הארי פוטר התעורר בבהלה, מזיע כולו. צלקתו צרבה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

רון וג'יימס פרצו בצחוק כשהארי סיפר להם את חלומם. הרמיוני לעומתם, לא צחקה, ונראתה מהורהרת. הארבעה ישבו בחדר המועדון.

"אולי באמת חזית..." היא הרהרה. "אולי אתם יודעים מי-"

"וולדרמורט." אמרו הארי וג'יימס באותו זמן. רון והרמיוני עיוותו את פניהם.
"אולי," המשיכה הרמיוני, "ניסה לעבוד עלייך..."

"הרמיוני, את באמת חושבת שוולדרמורט ינסה למתוח אותי כמו איזה ילד קטן?" שאל אותה הארי בלעג. הרמיוני נראתה פגועה.
"אולי זו מלכודת... לגרום לך ללכת לאינשהו ואז לנסות לפגוע בך..."

הבנים גיחכו.

"פטתית," פלט ג'יימס. הרמיוני התעלמה, ונעצה בהארי מבט שדרש ממנו להסכים איתה. הארי רכן אליה.

"הרמיוני," הוא אמר בסבלנות, כאילו הוא מדבר אל ילד קטן. "כנראה סתם חלמתי את החלום הזה, בגלל כל הדיבורים על בובספוג. אני לא חושב שקוסם כמו וולדרמורט יכין קוסקוס שמיני בתוך בובה של בובספוג או משיהו כזה..."

הרמיוני הסמיקה בכעס.

"תנסו לחשוב על זה!" היא אמרה. "אולי יש כאן איזשהו צופן... והארי, אתה אפילו אמרת שהצלקת שלך כאבה."

"הרמיוני- הארי צודק." אמר רון. "זה פשוט לא הגיוני!"
"אתם באמת משוחחים על זה ברצינות?"

"שתוק, ג'יימס."

"מטומטמים."

"אולי תספר לדמבלדור, נראה מה הוא יגיד..."

"הרמיוני, דיי!" התעצבן הארי. "את מצפה שאני אלך לעשות מעצמי צחוק, מדבר שבכלל לא הגיוני?! אני לא מאמין שאת באמת חושבת ככה. ואת עוד אמורה להיות החכמה-"
"בסדר!" כעסה הרמיוני וקמה. "אני הולכת, אם אתם אפילו לא מתכוונים אפילו לחשוב על זה-"
"את חושבת?" אמר הארי בזלזול,  קם גם הוא. "נמאס לי מכל הניתוחים המטורפים שלך-"

"אווו... איזה מתח!"
"שתוק ג'יימס!"

"אתה כפוי טובה, הארי!" רקעה הרמיוני ברגלה. "אני מנסה לעזור לך!"

"ביקשתי ממך משיהו?!" צעק הארי. כעת כל חדר המועדון נעץ בהם עיניים. "את חופרת לי בשכל!"

הרמיוני שתקה, נועצת בהארי מבט אימים. הוא החזיר לה מבט כועס.

"מכות! מכות!"
"שתוק ג'יימס!"

"ככה אתה חושב?" סיננה הרמיוני.

"בדיוק ככה."

"אז על תבקש ממני יותר להעתיק שיעורי בית," היא אמרה באיטיות, משתדלת להחזיק את דמעותיה. "ועל תחשוב שאני אחזור להיות חברה שלך..."

"אוקי." אמר הארי. הרמיוני זעמה. היא סטרה לו בחוזקה, ורצה למעונות הבנות. הארי יצא בצעדים כועסים מהמועדון.

"אווו..."

"שתוק, ג'יימס."

הפרק הקודם