מורדים

ריי

אף פעם לא אהבתי לשמוע את הצרחות של השבויים, הן היו מעבירות בי צמרומורת, מזכירות לי שמשהו לא בסדר בעולם הזה, שמשהו עדין לא מתוקן. היו כל כך הרבה פעמים ששאלתי את עצמי איך בי מתמודד עם זה. אבל הנחתי שהוא פשוט חושב על העבר שלו, מרכז את כל הזעם מהחיים שלו על השבויים.

הלוחמים הרסו את כולנו בסופו של דבר, אבל אצל בי זה כבר היה משהו אחר, בגיל תשע הוא ראה איך הם גוררים את אבא שלו לצינוק בגלל שהתקרב יתר על המידה אל אחד השומרים, וכשהיה בן חמש עשרה השומרים ירו למוות באימו ובאוחתו מול פניו, חמישה כדורים עברו עד שאימו מתה, ואחותו שבעה.

הוא אמר שהם ניסו להרוג גם אותו אבל הוא ברח, ברח לכאן. הוא השני שהגיעה לכאן, לכן נקרא בי, האות השניה באל"ף בי"ת. מתישהו נאלצנו להוסיף עוד אות, ועוד אות, כל כך גדולה הייתה המחתרת.

אז אתם בטח תוהים, למה אני לא קרויה על שם של אות. אז אני הענה לכם. כי אני הייתי הראשונה כאן. קלריסה רייסון, או בקיצור, קלריס ריי. ריי. כבר שנתיים שאני מנהיגה את המחתרת הזאת, ואני גאה על כל מצטרף חדש.

כבר לפני שלושה חודשים התחלנו לתכנן את החטיפה של פיטר פייתון. ועכשיו, כשהתוכנית הצליחה, זו הרגשה כל כך טובה, סוף סוף החלאה בידינו. זו הפעם הראושנה שאני נשארת ליד ביתן החטופים אחרי שבי מתחיל בעבודתו, זו הפעם הראשונה שאני מקשיבה לצרחות. הפעם שראשונה שאני בטוחה שזה באמת מגיע לו.

~*~*~*~*~

אחרי שעתיים בי סיים איתו. הוא אמר שהנבלה לא מסכים לדבר. ושהוא צריך מחסום לפה. חייכתי למשמע הרעיון. ואז הוא הלך. נכנסתי פנימה ומצאתי את פייתון יושב על הכיסא ברפיון, היה לא פנס בעין שמאל, דם שנזל בזוית פיו, חבורות קשות בפנים ובידיו ותיארתי לעצמי שבי עשה גם שבר או שניים.

"חלאה!" הסבתי את תשומת ליבו. הוא הביט בי, עיניו היו מזוגגות מעט. נו באמת בי! לא היית צריך לפגוע לו במוח! "הי ילד! אתה זוכר את השם שלך?" התעצבנתי.

הוא מזעיף את פניו לעברי, טוב אני אקח את זה כתשובה חיובית. "אוקי נבלה הגיע הזמן לשים אותך בתא שלך." אני פותחת את הקשרים ברגליו ואת החבל שקוקר אותו לכיסא, כך שידיו עדין קשורות אבל הוא לא קשור לכיסא.

"תעמוד." אני אומרת, הוא נעמד בשתיקה. ואז אני מובילה אותו מחוץ לבנין.

כל מי שרואה אותנו נעצר וקורא קריאות בוז, אני מחייכת לעצמי, נראה שפיטר פייתון הדגול לא רגיל ללכת בתהלוכה של שנאה.

ואז אני שמא לב שהוא מתקרב אלי קצת יותר מידי. ובשניה הבאה הוא כבר תופס את הסכין שבחגורתי, חותך את החבל ותופס אותי באחיזת חנק עם הסכין מוצמד לגרוני. מרשים.

הפרק הקודם		הפרק הבא