תאומות נפרדות

"טוב!, אני הולכת לחנות הספרים" הכריזה אנבת' לפני שאמה הספיקה לריב איתה והלכה לכיוון החנות,
תוך כמה רגעים היא נעלמה בין האנשים.
אחרי זמן ממושך, אמה החלה להשתעממם, למזלה באותו הרגע
חזרה אנבת' כועסת ומתנשפת כאילו רצה 2 קלימוטרים, בדרך כלל לא היה דבר שאמה אהבה יותר מאשר לעצבן את אנבת'!
רק שהפעם לא היה לה סבלנות בשביל זה.
"אז...מה קרא?" שאלה אמה ברוגע, שנים היא לא דיברה ככה אל אחותה מאז המקרא עם אבא שלהם, מה שגרם לאנבת' לחשוב שההתנהגות של אמה זאת מתיכה.
אנבת' שתקה ולא אמרה דבר. לבנתיים חזרו שני ה"גברות" מהבנק,
"נזוז?" קראה האם לעבר הבנות, "כן" קראו שניהם פה אחד.
"אז, איך אמרת שקוראים לך?" שאלה איממם את האישה.
"קלרה וינה" קראה האישה ברשמיות, "ולך?"
"שמי רוז בנט!" גם היא אמרה את זה בגאווה, אי אפשר היה לדעת מי מעריך את עצמו יותר מהשני. "ואלה בנותי" היא הצביעה לעבר הבנות.
"שמי אנבת' בנט, גברתי. נעים להכיר אותך!" אמרה אנבת' וקדה קידה כמו אנגלייה מושלמת.
"אמה בנט!" אמרה אמה ונשמעה בדיוק כמו אמא שלה.
"נעים להכיר אתכם! עכשיו אם תסלחו לי אני אלך להביא את בתי"
אמרה קלרה וצעדה לעבר חנות הספרים.
אחרי כמה דקות יצא בריצה ילדה בלונדינית בגילם של התאומות,
אחריה יצאה קלרה. "שלום, אתן בטח הבנות שאמא סיפרה לי עליהן,
נעים להכיר שמי אנני!". אנני ניראתה ילדה מאוד נחמדה, מה שגרם לבנות להתחבר אליה בקלות.
אחרי יום קניות ארוך ועמוס נפרדו המשפחות, ומשפחת בנט הלכה
לביתה. אנבת' נאנחה קלות כאשר סיימה את הפרק הראשון בספר
תולדות הכישוף "חרשנית" היא שמעה את קולה העוקצני של אמה מאחורה.
אנבת' בחרה להעלם והמשיכה לקרוא. כך נמשך כול השבוע אנבת' לומדת ואמה עוקצת אותה. לבסוף הגיעה היום הגדול שלו חיכו.

"תשמרו על עצמכם!" צעקה אליהם האם מרציף הרכבת.
"אנחנו ניהיה בסדר!" קראה אליה אמה עם חיוך ענק. אחרי שהרכבת התרחקה מהתחנה, התחילו הבנות לחפש מקום לשבת,
"למה לא יכלת לחפש מקום במקום לנעוץ באמא מבטים?!" אמרה אמה בכעס לעבר אחותה המיועשת, "למה את לא עשית את זה?!" כעסה אנבת'.
אחרי שעברו חצי מתאי הרכבת נעצרה אנבת' והביתה לכיוון תא אחד,
שישבה בו ילדה אחת בלונדינית. "אמה" קראה אנבת' לאחותה,
"מה?" היא הלכה לכיוון אחותה. אנבת' לא פירטה והביטה לעבר התא שבו הילדה. "אנני!!" צעקה אמה בשמחה ואצה לכיוון התא
בזמן שאנבת' נגררת מאחוריה. "שלום, אמה, אנבת'! אני צודקת?"
היא חייכה לעברם.
"כן!, אפשר לשבת?" אמרה אמה. "כול המקומות תפוסיים, טוב לא כולם...אבל את היחידה שאנחנו מכירות!" אמרה אנבת' בגמגום.
"כמובן" אמרה אנני בחיוך ושניהם התישבו והחלו לדבר.

הפרק הקודם		הפרק הבא