|
אז הנה פרק חדש. תודה להרמיוני ורון והארי וג'יני שמגיבה כל פרק ולהוגוורטסית ולyes שהגיבו בפרק הקודם. הפרק הזה מוקדש לכן.
כשהתעוררתי, צפתי חסרת משקל, וראיתי שאני נמצאת מתחת לפני המים, במערה שגודלה בערך כמו חניה סגורה לשתי מכוניות. אצות זרחניות כיסו את התקרה והאירו את המקום באור כחלחל-ירקרק. הרצפה הייתה מכוסה כולה בקיפודי ים וממש שמחתי שצפתי במים ולא הייתי צריכה לעמוד על המשטח הזה. היציאה היחידה מהמערה הייתה חסומה בצדפה ענקית שבהקה בצבעי ורוד, פנינה, וטורקיז. אם המערה הזאת היא בית כלא, לפחות הייתה לה דלת מרהיבה. אחרי חצי שעה שישבתי שם וחשבתי מה יקרה, דלת הצדפה התגלגלה ונפתחה. ממנה יצא האיש שראיתי כשנפלתי למים. אבל הוא בכלל לא היה איש. מהמותניים ומעלה הוא היה פחות או יותר אנושי חוץ מעורו הירוק, וששתי צבתות לובסטר בצבצו מראשו כמו קרניים.
מהמותניים ומטה הוא בכלל לא היה אנושי. היו לו רגלים קדמיות של סוס, בצבע ירוק- כחלחל שדמו לרגליים של קנטאור, אבל מאחור התחלף גוף הסוס בזנב דג שאורכו כשלושה מטרים, עם סנפיר בצורת V שזהר בכל צבעי הקשת. הוא בא אלי ואמר:" אני אפתוס. מה שמך?" ועניתי לו:" קוראים לי דנה." הוא אמר:" בואי איתי, דנה. אני צריך לחקור אותך." יצאנו מהמערה ושאלתי אותו:" אז מה אתם?" הוא אמר:" איכתיוקנטאורים." שחינו בין שורות שלל צמחי אצות גבוהים כמו בנייני דירות. כשהגענו לקצה יער האצות, עצרתי את נשימתי. צפנו על פסגת גבעה גדולה מתחת למים. מתחתינו, על קרקעית הים, נפרשה עיר שלמה שבנויה בסגנון יווני. התושבים של העיר הזאת היו בני ים. אבל בני הים האלה לא היו מטופשים או חמודים. אפילו מרחוק הם נראו פראיים ולא אנושיים. העיניים שלהם קרנו אור צהוב. היו להם שיני כריש ועור עבה בין הצבעים אדום-אלמוג לשחור-דיו. ביתוס אמר לי:" זה מחנה אימונים שבו הכשרנו את כל גיבורי הים המפורסמים! כמו טריטון, גלואוקוס, וויסמילר וביל!"
עניתי לו:" אה. אתם אימנתם את ביל? מאוד מרשים." הוא ענה לי בגאווה:" אני אימנתי את ביל בעצמי!" אמרתי לו:" ואתה בטח מלמד לחימה בחרב נכון?" הוא ענה לי בתסכול:" למה כולם חושבים ככה? אני בכלל מלמד מוזיקה ושירה! מיומנויות חיים שימושיות! כלכלת בית! תחומים חשובים עבור גיבורים." שאלתי אותו:" מה אני צריכה לעשות כדי לצאת מכאן?" הוא ענה לי:" ספרי לי את סיפורך." שקלתי מה להגיד לו ולבסוף אמרתי: "סיימתי כיתה ו' ופגשתי שני חצויים יווניים מהנבואה הגדולה, ונסענו בסירה ללונג איילנד אבל מפלצת תקפה את הספינה והפילה אותי למים." הוא אמר:" טוב ויפה. אני מאמין לך." עניתי לו: "פשוט ככה?" הוא ענה: "אני מוכשר מאוד בזיהוי שקרים. לא שמעתי אף שקר ממך. כמובן ששמענו את הסיפור של הנבואה הגדולה והמלחמה עם גאיה וגם אלינו באו שלושה מהחצויים של הנבואה. אנחנו ניתן לך לעלות. הספינה והאנשים שנמצאים בה בסדר. הסקולופנדרה נסוג לאחר שבלע אש." אפתוס שלף מהשק שלו פנינה ורודה קטנה ואמר: "צאי למסע שלך ללונג איילנד! דרך צלחה! תמסרי דרישת שלום ממני לחצויים האחרים!" הוא השליך עלי פנינה ובועת אנרגיה ורודה התגבשה סביבי. התחלתי להתרומם במים. הספקתי רק לחשוב מעלית בועות? ואז מהירותי גברה ונוריתי אל הבוהק המרוחק של השמש מעלי.
אז השאלה של הפרק הזה קשורה לפרק הבא.
השאלה-מגיעים למחנה החצויים ישר או עוד בעיות בדרך?
מי שיגיב יוזכר בפרק הבא.
|
0 חרמשים
(4) 2 דירגו
כותב: 
ID : 9554
חייבים שיהיה בעיות בדרך 
זה פאנפיק ממש יפה, אבל אני חושבת שכדי לך לעשות עוד נקודות מבט, וגם הדברים קוראים מהר מדי.
