הלילה ההוא

היי :) 

קודם כל תודה על התגובות ואני ממש מקווה שתמשיכו ככה! זה כל כך משמח להיכנס לאתר ולראות שיש תגובות!

תוכלו להתעדכן אם תירשמו לפאפיק!

----

הרמיוני התעוררה ביום למחרת ונזכרה באירועי אמש. 'למה הוא חייב להיות כזה מגעיל כל הזמן?' . היא הרגישה מסוחררת ובקושי גררה את עצמה למטבח. היא הכינה לעצמה קפה,  התיישבה על שולחן הבר שבמטבחה ונאנחה.                     הרמיוני לא מצאה את שרביטה ולכן נאלצה להכין לעצמה ארוחת בוקר.  היא פתחה את המקרר ונאנחה שראתה שהוא ריק. 'שוב אני צריכה לעשות קניות' . היא זרקה על עצמה כמה בגדים, נעלה נעליים, לקחה כמה חרמשים ויצאה .  במפתיע, לא היה הרבה אנשים בעיר, והיא הייתה שקטה. יותר מדיי שקטה. הרמיוני הרגישה שמשהו לא בסדר קורה, אך המשיכה לצעוד אל עבר סמטת דיאגון. ככל שהתקרבה יותר ויותר , היא הרגישה שמשהו לא בסדר, שונה. העיר לא הייתה מלאה אנשים, כרגיל. היא הייתה דלה. שוממת. מדיי פעם ראתה איש או שניים הולכים, או איזה מוכר בחנות מעשן סיגריה בחוץ. אך כל הרחוב שלאורך 'פונדק הקלחת הרותחת' היה שומם מכל אדם. הרמיוני הייתה היחידה באזור.  היא נכנסה ל'פונדק הקלחת הרותחת' ונדהמה כשראתה שאין שם אף אחד.                                                                                                                                                                                                               

ככל שהתקדמה יותר ויותר ליבה פעם בחוזקה.  היא עברה את קיר האבנים, נכנסה לסמטה, ונשימתה נעתקה. חנות 'כרך ודף בעם' הייתה הרוסה עד היסוד, ספרים ונוצות לכתיבה הועלו באש. לצידה, חלון הראווה של 'כלבו דורסי לילה' היה שבור לגמרי, ינשופים מילאו את חלל האוויר וצווחו צווחות נוראיות. שרביטי 'אוליבנדרס'  הועלתה באש. שרביטים עפו לכל עבר וחלק היו שבורים לגמרי. 'מה קרה פה?' היא חשבה לעצמה. 'איזה מטומטמת אני שלא חיפשתי את השרביט' היא נאנחה, והתעתקה לביתה.  היא הגיעה לביתה, וחיפשה במרץ את השרביט. היא חיפשה בכל המקומות האפשריים, מתחת לספה, בחדר העבודה שלה, במטבח, אפילו בשירותים, אך כשהבינה שהוא לא נמצא בשום מקום התייאשה והתיישבה על הכורסה שבסלון ביתה. 'אם הייתי יכולה הייתי עושה אציו לשרביט. 'חבל שזה לא אפשרי' גיחכה בעצב בליבה. 'טוב, אין זמן לשבת ולרחם על עצמי. אני צריכה לבדוק מה קרה שם. עם או בלי השרביט'.  הרמיוני התעתקה אל סמטת דיאגון במהירות וניסתה יותר ויותר להבין מה קרה שם. היא נכנסה לחנות הראשונה, 'אוליבנדרס'.  הכניסה לחנות הייתה רחבה מאוד, הרי השריפה שרפה את רוב המקום, וכך גם את הדלת.  המסדרון הצר שפעם היו בו שלל שרביטים היה ריק, המדפים היו שרופים באש קלילה, והשרביטים שלא נשרפו היו שבורים על הרצפה. האש ריצדה בעיניה של הרמיוני, אך היא לא אהבה את המראה המפחיד של החנות ועזבה את המקום. היא המשיכה אל עבר החנות השנייה, 'כרך ודף בעם', החנות שהרמיוני נהגה לקנות בה את ספריה ללימודים, היתה שרופה עד היסוד. הדבר היחיד שנשאר ממנה היה ספרים פזורים על הרצפה, שחורים מאפר. הרמיוני עברה ליד החנות אך לא נכנסה אליה, מרוב העשן שמילא את חלל החנות. הרמיוני המשיכה והמשיכה להסתכל על החנויות השרופות כשזעקה קלה הסיחה את דעתה.                                                                                                                                                                    

"יש פה מישהו?" שאללה בחשש. שום תגובה. הרמיוני המשיכה ללכת, כשאותה זעקה מתוך בנק הקוסמים 'גרינגוטס'  הסיחה את דעתה שוב. זעקה קלה וחרישית, שלא הייתה נשמעת כמעט, מרוב הינשופים הצורחים באוויר. "יש שם מישהו?" הרמיוני שוב שאלה והתקדמה אל עבר הבנק. הבנק היה המקום היחידי שנשאר כמו שהוא. נוצץ, גבוה ומרשים. הרמיוני נכנסה , והפעם לא הופתעה שגם שם אין אף אחד. בפעם האחרונה שהייתה פה התחזתה לבלטריקס לסטריינג', וניסתה למצוא את הגביע של הלנה הפלפאף. בפעם האחרונה שהייתה כאן רון היה איתה. אולי בדמות של מישהו אחר, אבל עדיין היה איתה. עדיין אהב אותה.                                                                                                     

 היא סיירה במקום כמה דקות, ואחר כך יצאה החוצה, מאוכזבת מזה שלא מצאה כלום. היא התיישבה ביאוש על אחת המדרגות מחוץ למבנה, כששמעה שוב את הצעקה . מישהו קרא בשמה. היא קמה במהירות והחלה להסתובב סביב המבנה. היא הלכה בשקט מוחלט, מנסה שלא להרעיש יותר מדי , מקללת בשקט על טיפשותה, שמקודם שאלה אם יש שם מישהו, הרי היא לא יכלה לדעת מי זה, או מה מחכה לה שם. שוב אותו קול קורא בשמה. היא הרגישה אותו קרוב יותר ויותר, המבנה לא היה עגול לגמרי, אך עדיין לקח זמן להגיע מקצה אחד לקצה אחר.  הרמיוני הלכה עוד כמה דקות, כשהגיעה לפנייה.  היא התקדמה עוד שלושה צעדים קטנים ומהירים, כאלה שלא עלו על הליכתו של חרק, ונדהמה ממה שראתה, עד שצרחה קטנה וקלילה בקעה מגרונה.   

  יש לי כבר חצי פרק מוכן, אבל אתם יכולים לשלוח לי אם יש לכם המשך בפרטי או אפילו תגובות!

הפרק הקודם		הפרק הבא