קרבה אמיתית

היי אנשים טובים!, הכסף למשנה הכינוי לא מספיק בכלל (7,492) וזה לא קרוב בכלל :(. הבעיה שלי לא צריכ להטריד אתכם אבל בגלל בעיות עם הכינוי אני יכולה להיכנס רק לעיתים נדירות (בגלישה בסתר) לחןדש בערך ואם אני לא אשנה כינוי בזמן אני לא אוכל להמשיך!

השיר של הפרק יהיה גם No tears left to cry. תיהנווו

"סוף מעשה במחשבה תחילה"

פתגם

"הרמיוני?!" נשמע קול המום מכיוון הדלת.

הרמיוני ודראקן התנתקו מיד והפנו את ראשם לכיוון הדלת, לכיוון עלמה ג'ינג'ית צעירה בשמלה כחולה. 

"ג'יני, זה לא מה שאת חושבת" אמרה הרמיוני,על סף בכי.

"אני לא מאמינה,פשוט לא מאמינה. איך יכולת?! הוא חיכה שנים שתגידי לו כן! שנים! הוא מאוהב בך בטירוף! וזה מה שאת עושה? תתביישי בעצמך!", אמרה והתחילה ללכת מצד לצד

הרמיוני פרצה בבכי נוסף ודראקו נעץ בה מבט קשה, "תחשבי לפני שאת מדברת,וויזלי הבת,אחיך היקר שכל כך מאוהב בהרמיוני בגד בה עם הפרחה האולטימטיבית" ג'יני נעצרה והביטה בו,בעוד הרמיוני לא מפסיקה ליילל שברי מילים.

"ג'לזי קורנט? מליסה מק'הארטי? ג'ואנה בולס?" שאלה ג'יני

"אף אחת. אייוי באסט,האמריקאית שהעיפו מאילברמורני על התנהגות בלתי הולמת" אמר ביובש.

"אתה משקר,זה סתם כיסוי על הפגישות שלך עם הרמיוני!. עכשיו אני מבינה הכל! זו הסיבה שהתעקשת לישון בחדר המדריכים הראשיים! למרות שאת לא סובלת את דראקו,יותר לא סבלת אותו בעבר." אמרה ג'יני

דראקו לא היה יכול להתווכח עם ההיגיון של וויזלי הבת,זה מה שהוא היה חושב אם היה רואה את חברתו מתחבקת עם מישהו אחר.

"ג'י.ג'י.ני יש יותר דברים ממה שאת חושבת" ייללה הרמיוני והליטה את פניה בידה, "בדיוק,וויזלי הבת,יש יותר דברים ממה שאת חושבת. אז תסלקי את עצמך מכאן" אמר

דראקו.

ג'יני יצאה מהחדר,נתנה בדראקו מבט חושד אחרון,מילמלה משהו ויצאה מהחדר.

מיד אחר כך, הרמיוני פרצה בבכי מעורר רחמים וצנחה על המיטה.

"איך.איך זה קרה לי? איך?" ייבבה

"אל תשאלי איך זה קרה. תשאלי מה את יכולה לעשות כדי לשנות את המצב" 

"אפשר להפסיק את הקלישאות,דראקו?" 

"לעולם לא. החיים שלך הם הקלישאה הגדולה של היקום.כמו טלנובלה"

"טלנובלה?" שאלה,היללות נרגעו אך הדמעות המשיכו לזלוג על פניה,יוצרות שבילים של מסקרה.

"יש הרבה דברים שאת לא יודעת עליי"

"אני מניחה שאתה צודק" אמרה הרמיוני ברוך וחייכה.

הפנים שלהם התחילו להתקרב ודראקו שאל את עצמו מה היא מתכננת לעשות,ואז ללא הכנה,היא אמרה לו ברגש

"אתה יכול להעביר לי את הטישו?"

דראקו המופתע הסמיק ושלח את ידו לאחור והעביר לה את הטישו. "כ.כן,כמובן"

היא קינחה את אפה והודתה לו.

"הנשף עוד לא נגמר. אתה יכול ללכת אם אתה רוצה" 

"אני מעדיף להישאר כאן. רועש שם מידיי" אמר וחייך.

"תודה לך" לחשה.

כשהם הלכו לישון,הרמיוני חשבה על העימות עם רון ודראקו נרדם כשמחשבותיו נתונות אך ורק לדבר אחד.הצ'יפס הטעים שאכל בנשף.

מצטערת אם יצא קצר מידיי! לא לשכוח להירשם,לדרג,להמליץ ולהגיב!

איך אתם חושבים שיהיה העימות עם רון? ואיזה פרק הכי אהבתם ומה לשפר!

תודה לכם מגיבים יקרים שלי! עשיתם לי את היום!

הפרק הקודם		הפרק הבא