חלק 2 - השקפה
בית הספר היה שקט באותו בוקר. מבין החלונות הגדולים פרצו קרני השמש והאירו הכל, כל פרט וכל שריון חלוד. עלי שלכת מעטים חדרו פנימה וכיסו את הרצפה. אריק טרומן יצא מחדרו בשקט, עבר את כל המסדרונות הריקים והגיע עד למרפסת הגדולה שבקומה השישית. הוא שלף מכיסו את השרביט והחל לשחק בזרמי האוויר, מושך לפה ונושף לשם. האוויר הסתלסל וחדר לבגדיו, מילא את ריאותיו והרים מהרצפה עלים בסיחרור. אריק חייך והמשיך במשנה תוקף. הוא לא שמע דבר מאחוריו, לא את קול הצעדים ולא את ההתפעלות. הוא אסף את כל אגלי הטל מהחומה ואייד אותם לענן קטן, אותו שילח בין זרמי האוויר הלאה, אל עבר האגם.. יד נגעה בכתפו. "בוקר" דרובי חייך אליו. אריק לא ציפה שאף אחד יבוא, ואף לא היה מעוניין לחברה. בוקר הוא זמן ללבד. אז הוא שתק והביט הלאה. "איזה מדהים אה?" נאנח דרובי "הצבעים של השמים, תוך שניה הם נצבעים בצהוב מיוחד, ועוד שעה לא יישאר מזה כלום.." "כן.." אריק הכניס את השרביט לכיסו. הם המשיכו כך בשקט, מסתכלים בנוף כאילו לא קרה כלום. מאחוריהם נשמעו עוד צעדים, דרובי הסתובב וראה את ג'יני נעצרת במקומה "אה, לא חשבתי שיהיה פה מישהו..." "אז יש" ענה לה דרובי והזמין אותה לבא. היא התלבטה קצת ובסוף נעמדה לידם, ושלושתם הביטו בשמים בשקט. מתחתם ראו את האגריד יוצא מהבקתא שלו, מלווה איש מבוגר ומצולק בכל ראשו, אל עבר דלתות הטירה.
|