בת של...?

"הנה זה" לילה אמרה. "רחוב גיבורי האולימפוס". לילה היטיבה את תיקה על כתפה.

בתיק היה כל מה שנזקקה ממחנה החצויים לשבוע של אימונים עם פרסי ואנבת'

שעוד לא ידעו על בואם של לילה, תום וטיאנה.

"קדימה, בואו נלך. שלא נבזבז זמן" תום אמר והם החלו לצעוד בין הבתים הגדולים.

אחרי כמה מטרים הם הגיעו לבית יפה עם דלת כחולה ושלט ביוונית עתיקה,

שעליו היה רשום "כאן גרה באושר משפחת ג'קסון".

לילה דפקה על הדלת בנימוס. צחוק מתגלגל של אישה נשמע מאחורי הדלת

שניות ספורות לפני שנפתחה.

האישה הייתה בעלת שיער בלונדיני מתולתל ועיניים אפורות כסערה. אנבת'.

"שלום" היא אמרה להם בחיוך. "שלום" טיאנה אמרה בחיוך.

"אנחנו ממחנה החצויים. כירון שלח אותנו" לילה אמרה במהירות ותום הנהן.

אנבת' הרצינה והזמינה אותם להיכנס לתוך הבית.

"מוח אצה!" היא קראה. "אני בא, חכמולוגית" הוא ענה, וכעבור כמה שניות

ניצב ליד אנבת' גבר שחור שיער ועיניים ירוקות כמו הים. אז זה פרסי ג'קסון.

"כירון שלח אותם" אנבת' אמרה בדאגה וגם פרסי הרצין.

הם התיישבו על הספות. הם היו קצת נבוכים ולא ידעו מאיפה להתחיל.

לילה הביטה בטיאנה ותום כמבקשת עזרה. "את זו שצריכה לספר" תום אמר לה

בשקט והיא הנהנה במורת רוח.

"טוב, יש נבואה.. שנובאה עליי לפני שנולדתי" היא פתחה במעט היסוס. 

"יש לי דה ז'ה וו" פרסי מלמל. "בקצרה" לילה אמרה והפעם ביותר ביטחון. "האלים 

שולחים אותי להחזיר את ביה, הכוח בהתגלמותו. מטרטרוס".

פרסי ואנבת' קפצו מהספה כמו נשוכי נחש.

"זה לא ייתכן" אמרה אנבת' בחוסר אמון, מניחה יד על פיה ומביטה בלילה בחמלה.

"טיאנה ותום הסכימו לבוא איתי. כירון שלח אותנו לפה במחשבה שאולי

תסכימו לאמן אותנו. יש לנו שבוע להתאמן, כך שישארו לנו שבועיים עד ה1

לאוגוסט, המועג שנצטרך להחזיר את ביה לאולימפוס" לילה אמרה במעט קרירות.

"אוקיי. אנחנו בטוחים שג'ייסון, פייפר, פרנק, הייזל וליאו יסכימו לבוא לעזור לנו.

רק תגידו מי ההורה האולימפי שלכם, שנדע להתאים לכם אולי פרטנר טוב יותר

לאימונים" פרסי אמר. הייזל. זה השם שהקטה אמרה לה.

"אני בת אתנה, בורכתי על ידי הקטה כשנולדתי. הקטה אמרה לי

שהייזל תוכל לעזור לי לשלוט טוב יותר בערפול" לילה אמרה. אנבת' חייכה חצי חיוך.

"אז את אחותי. נוכל להתאמן ביחד" היא אמרה, ולילה הנהנה בחיוך קטן.

"אני בת איריס, אלת הקשת בענן" טיאנה אמרה בביישנות. פרסי הנהן.

"זה אומר שאת מהירה. תוכלי להתאמן עם ג'ייסון בחרב" הוא אמר וטיאנה חייכה.

"אני בן פוסידון" תום אמר בשקט, כמעט בחשש.

אוי, לילה שכחה. זו הפעם הראשונה שהוא פוגש את חצי האח המפורסם שלו!

פרסי פער את פיו בתדהמה. "יש לי אח?" הוא שאל בהתרגשות.

אנבת' חייכה חיוך רחב ומאיר. "למה אף אחד לא טרח לספר לי על זה קודם?" פרסי

קיפץ כמו ילד קטן ונרגש. הוא קם ופרע את שיערו של תום בחיבה.

"זה אומר שתוכל להתאמן איתי! אני אלמד אותך את כל הטריקים עם החרב והמים

שאנחנו יכולים לעשות!'" פרסי אמר בהתלהבות, וחיוך אושר אמיתי התפרש על פניו של תום.

"מתי נתחיל?" שאלה לילה. "עכשיו?" הציעה אנבת' וכולם הנהנו בהסכמה כשפרסי

הלך לבדוק את זה עם שאר חברי השבעה.

-

עברו כבר חמישה ימים מאז שהם הגיעו, ולילה גילתה שליטה מדהימה בערפול.

היא צלחה בהצלחה כל אתגר שהייזל הציבה בפניה, וגילתה גם כישרון גדול

בלחימה בחרב הקסומה שאמא שלה נתנה לה במתנה.

תום שלט טוב יותר ויותר במים בכל יום שעובר. הוא ופרסי היו נלחמים ומתאמנים שעות. גם פרנק היה מציב בפניו אתגרים לא קטנים אותם הצליח תום לעבור בהצלחה.

טיאנה הייתה נלחמת עם פייפר דרך קבע והייתה מוכשרת מאוד בשימוש בפגיון.

היא הייתה מהירה, זריזה וקלת רגליים, ולפעמים זה היה נראה כאילו נעלמה והופיעה

מחדש מהאוויר. אפילו כדורי האש שליאו היה שולח לעברה לא היו מסיחים את דעתה או מאטים אותה.

אפילו ניקו הצטרף למטרה כדי לאמן אותם. לילה הייתה נלחמת בו כל הזמן. ניקו היה לוחם מדהים, ונתן לה עצות ותיקן אותה המון פעמים. היא השתפרה הרבה בזכותו.

הכושר הגופני שלהם השתפר פלאים. הם היו הרבה יותר מהירים וחזקים משהיו קודם.

בנוסף לאימונים הללו, הם היו יושבים על יום עם פרסי ואנבת' שנתנו להם עצות, תוכניות, ודברים ששימושי לקחת מהניסיון האישי שלהם.

לילה הייתה יושבת עם פייפר דרך קבע. פייפר הייתה מדברת אליה בדיבור הקסמה ולילה הייתה מנסה בכל כוחה להתנגד אליו. זה היה יכול להיות מאוד שימושי. לכל דבר.

לילה לא הצליחה עדיין להיות חסינה לגמרי לדיבור ההקסמה, אבל היא לא הייתה מבצעת אותו מיד. היא הייתה נאבקת ולבסוף לא עושה את הדבר שנדרש ממנה.

בכל מקרה, הם היו צריכים לחזור למחנה. הם עדיין לא ידעו איך הם יגיעו לטרטרוס, בטח האלים יסדרו את זה, איך שהוא. 

הם נפרדו מהשבעה (וניקו). אנבת' חיבקה את לילה חיבוק ממושך.

"תשמרי על עצמך. תחזרי בחיים. אני מאמינה בך" אנבת' לחשה לה. המילים האלה חיזקו אותה והותירו אותה חדורת מטרה לחזור בחיים.

פרסי חיבק אותה קצרות. "את מעולה. את לוחמת אדירה. את יכולה לחזור בחיים,

תשמרי על תום וטיאנה, אני סומך עלייך" פרסי אמר לה בשקט והיא הנהנה.

פרסי דיבר כמה דקות עם תום ובסופו התחבקו חיבוק גברי.

טיאנה חיבקה את אנבת', הייזל ופייפר לשלום. הייזל ופייפר חיבקו גם את לילה,

איחלו הצלחה והזכירו לה שהיא חזקה. היא תחזור בחיים.

הם יצאו מרומא החדשה וארגוס חיכה להם בחוץ. הם נכנסו למכונית,

וכמה שעות הנסיעה למחנה החצויים עברו בדממה.

-

כשהם הגיעו למחנה, כירון מיד בירך את פניהם ושאל איך היו האימונים.

"היו נפלאים. אני חושבת שאנחנו די מוכנים" לילה אמרה בשם כולם.

"טוב ויפה. עכשיו, כמה ילדים מביתן אפולו ידריכו אתכם איך מטפלים בפציעות

שיכולות להיגרם לכם שם. לאחר מכן תוכלו ללכת לישון, מחנה החצויים מארגן לכם תיקים". כירון אמר. השלושה הנהנו, מעט בעייפות, ופנו למרפאה.

במשך כארבע שעות שני ילדי אפולו, ג'ייס ולולה, הסבירו להם איך לקבע שבר,

איזה כמות אמברוסיה ונקטר לתת, איך לעשות הנשמה, החייאה, ועוד

דברים בסיסיים שצריך לדעת.

לבסוף, הם הלכו לביתנים שלהם, והתמוטטו לשינה ארוכה.

לילה שוב הופיעה במקדש של אמא שלה מהחלום הראשון שלה במחנה החצויים.

היא אוטומטית כרעה על ברכה. "בתי" אתנה אמרה כברכת שלום.

"אני שמחה שאימונייך עלו יפה. הנך מוכשרת מאוד" אתנה אמרה בחיוך קל.

לילה דמיינה או שאמא שלה שיבחה אותה? הרבה חצויים היו מתים לזה.

"תודה, אמא". "הקשיבי לי. הודיעי זאת לבת איריס ובן פוסידון כאשר תקומי.

מחר אגיע למחנה כדי לשגרכם לטרטרוס, אסביר לכם הכל שם. כמה שעות לאחר עליית השחר התייצבו בשער המחנה" אתנה אמרה לה.

לילה פערה את עיניה. כזה מהר?

היא נאנחה קלות. "כמובן, אמא". לילה שמעה קולות צעדים, אתנה הניחה

את ידה על כתפה של לילה. "אני סומכת עלייך" אתנה אמרה לה, לפני שהחלום התפוגג.

לילה קמה במיטתה. לקח לה כמה רגעים להתאושש ואז היא קפצה ממיטתה, לוקחת את סיכת השיער/חרב שלה ונועצת אותה בשיערה.

היא יצאה מהביתן במהירות, ותוך כמה דקות כבר תום וטיאנה ניצבו לצידה.

הם הלכו לכירון ולילה סיפרה לו על המסר מאמא שלה. "הבנתי" הוא אמר בהרהור קל.

הוא הסתובב לאחור, וכשהסתובב אליהם חזרה אחד בידו שלושה תיקים, והושיט אחד לכל אחד.

"יש בהם בגדים להחלפה, תחבושות, נשק, אמברוסיה, נקטר, אוכל, מים, שק מבד בכל תיק, וכמה תרופות של בני תמותה. אני מאחל לכם בהצלחה"

כירון אמר כפרידה.

"תודה, כירון" הם הודו לו במקהלה וצעדו למחוץ מחסום המחנה.

הם עמדו עח הגבעה והביטו כמה שניות לשממה, ובדיוק אז, אתנה הופיעה למולם,

לבושה בכיתון יווני לבן, שיערה השחור המתולתל אסוף לקוקו גבוה ועיניה סוערות.

השלושה מיד קדו בכבוד ואתנה התקדמה אליהם.

"הקשיבו לי" היא אמרה להם. הם הביטו בה, ובידה הופיעה קופסא בצבע תכלת.

"כאשר תתפסו את ביה, תפתחו את מכסה הקופסא בנקישה. תכניסו לתוכה

את השק, ותיכנסו גם אתם. תאשר תיכנסו, הקופסא תיסגר, ואוטומטית תועבר לבניין

האמפייר סטייט. תצאו מהקופסא ותעלו לאולימפוס" היא הנחתה אותם.

היא הביטה בלילה והושיטה לה את הקופסא. לילה לקחה אותה בדממה וסקרה אותה. הקופסא הייתה קטנה מבחוץ, אבל בטח הוגדלה מבפנים בעזרת קסם.

"הקופסא תחזור תמיד לכיס המכנס שלך, או לכיס בחולצה שלך. גם אם היא תיפול" אתנה אמרה ולילה הנהנה.

מעל ידה של אתנה ריחפה הפעם חתיכת אדמה. "מה זה?" שאלה טיאנה בסקרנות.

"זו חתיכת אדמה מטרטרוס" אתנה אמרה בקול די אפל ואז הביטה בהם.

"תגעו בה. אתם תשוגרו מיידית לטרטרוס ותוכלו להתחיל את המסע שלכם.

זכרו, יש לכם עד הראשון לאוגוסט, משתה התקווה" אתנה אמרה. השלושה הנהנו.

הם הביטו זה בזה.

הם נשמו עמוק.

והניחו את ידיהם על חתיכת האדמה.

*תודה לכל המגיבים המדהימים שלי! ת"ב? :)*

הפרק הקודם