בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

היום (יום חמישי) האינטרנט של הבית שלי הפסיק לעבוד, אז כבר הייתי בטוח שאני לא אוכל לכתוב פרק היום ומחר. אני מניח שכתבתי את זה היום או מחר של העכשיו שלי, אז אתם בטח שואלים: איך אתה יכול לכתוב את זה? או שאולי אתם חושבים על רעיונות גאוניים כמו לכתוב בוורד, אבל זה לא מה שעשיתי.

מה שקרה זה שפשוט שחחכם השפריץ מרשתת לביתנו. פשוט וברור, נכון? לא? יופי, כי זה באמת לא פשוט, אבל זה מה שקרה. זה משעמם, נכון? אז למה לא הקשבתם למה שאמרתי לכם: אל תקראו את ההתחלה! זהו, נגמרו אימרותי למיניהן. אתם עדיין קוראים? מסתבר שאני צריך לאשפז כמה אנשים במחלקה של לוקהרט...

נקודת מבט של ג'ינקס (הערת הכותב: אלא מה, זה שיעור תורת הצמחים!)

זוכר מה אמרנו לך על לכתוב תגובה על נקודת מבט? יופי, אז א-(הערת הכותב: לא, אני לא זוכר.) ואתה עוד רצית לאשפז במחלקה של לוקהרט... (הערת הכותב: מתי?) עזוב, כותב, אתה מקרה אבוד.

שיעור תורת הצמחים התחיל בזה שאנחנו יצאנו מתוך אחת האדניות (באמת, סרינה, אין דרך יותר נורמלית להיכנס?) (הערת הסרינה: בטח שכן, אבל היה כיף לראות את הפרצופים של כולם. כולל שלכם.)

תודה רבה לסרינה על זה שכולם חושבים שצמחנו מתוך האדמה. ועכשיו נעבור לשיעור עצמו, ונפסיק להתקע בהקדמות.

המורה הייתה (די) זקנה,(די עגלגלה,) ונמוכה, והיא הייתה ראש בית הפלפאף. הרי כידוע בית הפלפאף מסמל את כוח האדמה וכל היוצא ממנה. אה, זה לא ידוע? רק עכשיו אמרו לי את זה.

למדנו את השיעור הזה עם בית הפלפאף הידועים כטובים מדי בתורת הצמחים, והחלטתי להוכיח להם שגריפינדורי יכול להיות הכי טוב בעולם בתורת הצמחים.

היו שם כל מיני צמחים, וכמה מהם היו יותר דברנים מכל היער שאליו אני רגיל. למשל היו שם כמה צמחים שהתלוננו שמוציאים אותם מהאדמה ומתעלמים מכל הרעש שהם עושים. מוזר, לא? (לא).

רגע, כותב, שכחת לכתוב "הערת הכותב"! (מתי?) גם לפני זה וגם עכשיו. (מה גם לפני זה וגם עכשיו?) מחלת אמנזיה נוראית... אי אני ארפא אותו? (את מי? אפשר גם?) אוי לנו ואבוי לנו...

המורה אמרה שהיום נלמד על צמחים שמרפאים מחלות שכליות, אבל ברגע שאתה עושה משהו לא לטעמו הוא נובל ומת. אני מקווה שאני אצליח, ואז אני אוכל לרפא את הכותב.

"הצמחים האלה מאד רגישים," אמרה המורה. "מעולם לא היה אדם שהצליח לטפל בצמח הזה יותר משעה, וצריך שעתיים בשביל שזה יעבוד. אני מביאה לכם את זה כי אין סיכוי שתהרסו משהו, אבל אני רוצה לראות כמה זמן זה ישרוד אצלכם. אל תצפו שהוא יחזיק מעמד אצלכם יותר משלוש דקות."

הצמח הזה היה דווקא די נחמד, והוא דיבר די נורמלי. בדרך כלל עצים מדברים בחידות, והמושג זמן בשבילהם הוא אין ואפס, אבל הוא דווקא מאד הבין את המושג זמן. זה היה די נחמד.

לפני שאני אספר לכם מה היה עם הצמח שלי, אני אספר לכם מה קרה עם הצמחים של כל האחרים:

הארי היה ממוצע, והצמח שלו נבל אחרי בערך שבע עשרה דקות.

רון לא ידע מה לעשות איתו, והצמח שלו נבל בדקה הראשונה.

הרמיוני הייתה די טובה, והצמח שלה שרד במשך שלוש עשרה דקות וחצי. בשלב הזה כל הצמחים של מי שאני לא אגיד עליו משהו מיוחד נבלו.

נוויל היה ממש מומחה, והצמח שלו היה מרוצה ממש הרבה זמן. אחרי חמישים ושתיים דקות נמאס לצמח שלו, והוא נבל.

פרסי השקה את הצמח שלו ביעילות מירבית, והצמח שלו שרד המון זמן. בערך חמישים ושתיים דקות, שזה כמעט שבירת שיא.

אנבת' הצליחה שהצמח שלה ישרוד עשרים ושבע דקות. כל מי שהצליח יותר מעשרים דקות קיבל ציון לשבח.

ליאו עשה לצמח שלו מופע אש, ובאופן מפתיע הצמח היה שמח. הוא רקד במשך שבע עשרה דקות ואז נבל.

אריק התייחס אל הצמח מאד יפה, והוא כנראה השתמש במחשבת ערפל. הצמח שלו שרד שלושים וארבע דקות(!)

בתאני בהיותה גאונה ידעה בערך מה לעשות, אז הצמח שלה שרד עשרים ושתיים דקות (היא קיבלה ציון לשבח ברגע האחרון!)

איידן הסתכל על הצמח בריכוז, ואז הוא התחיל לדבר אל הצמח והוא אמר לו שזה פשוט מדהים שיש לו הילה לבנה, וככה גם ליאו עשה, אז שלהם שרדו עשרים ושתיים דקות.

סרינה הלכה עם הצמח לבחוץ, ושתלה אותו במקום פתוח. היא אמרה שהיא יודעת מה יצור תבוני רוצה, חופש, אבל הוא התלהב כי היא קראה לו יצור תבוני. הוא שרד ארבעים דקות.

אני אמרתי לצמח שלי את מה שאני חושב עליו, שהוא ממש נחמד ותבוני באופן יוצא מן הכלל, ואמרתי לו להגיד לי כל פעם שהוא רוצה משהו. השקיתי אותו כשהוא ביקש, העברתי אותו מקום כשהוא ביקש, עשיתי לו מופע קסמים כשהוא ביקש, (עשיתי מופע אש, ג'לי ורוד, דגים מעופפים, דברים אקראיים מרחפים, ואפילו עשיתי לו קצת קסמי ידע הוא כוח.) ואפילו ליטפתי אותו כשהוא ביקש.

אחרי שעה וחצי, המורה שאלה אותי איך אני עושה את זה. אמרתי לה שאני יכול לדבר עם צמחים, ופשוט אמרתי לו להגיד לי כשהוא רוצה משהו. המורה התלהבה וביקש שאני אמשיך ככה עוד הרבה זמן.

אחרי שעתיים הצמח שלי התחיל להתנפח ולהתנפח, והוא אמר לי "היה שלום, הפתיל. שדוניו של אדם אינם עוצרים." עד שחשבתי שהוא לא מדבר בחידות... אבל מעניין מה זה אומר.

הצמח מת כשהוא היה כבר בגודל של חמישה אנשים. המורה אמרה לי שמספיק שישה עשר גרגרים שלו, והאדם יתרפא.

נתתי לכותב שישה עשר גרגרים, ואמרו לי שהולכים לטפל גם בהורים של נוויל. איזה יופי! אני רק מקווה שהחידה המשונה שהצמח אמר לפני מותו לא סותר את התרפאותם...

הספקתי! אני כזה מוכשר. אני מקווה שלא יהיו עוד תקלות כאלה, כי פעם הבאה אני לא אצליח.

נכון שאתם מרוצים מזה שההורים של נוויל יתרפאו? זוכרים מה הוא אמר בסוף? אז אל תפתחו ציפיות... אני לא מגלה לכם מה זה אומר! מועחעחעחעחעחעחע!

הפרק הקודם		הפרק הבא