בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

אני לא יודע מה אני חושב כשאני כותב את זה חוץ שמעצבן לי לכתוב את זה והאצבעות שלי מסתבכות במקלדת. אולי אני יודע מה אני חושב. אני חושב שזה משעמם כמעט כמוני. אתם חושבים שאני מעניין? מוזר. אתם חושבים שזה מעניין? עוד יותר מוזר. אתם חושבים ששנינו מעניינים? טוב, במקרה הזה זה לא סותר את מה שכתבתי, אז זה הגיוני.

קוראים יקרים, את החלק הזה אני כותב אחרי שכתבתי את כל הפרק. אני חושב שבפרק הזה הדירוג צריך לעלות קצת, כי ליאו מתייחס לשיפ שכתוב בשמו של הפרק כאמיתי, ויש סיכוי שהוא צודק חד צדדית. אני לא רוצה לקחת סיכון, אז אני כותב את זה פה. דרך אגב, השיפ לא יוזכר עוד פעמים.

נקודת מבט של ליא-(הערת הליאו: אם התכוונת שזה יהיה אני, אז תעביר לסרינה.)(הערת הליאון: כנ"ל. ולא קוראים לי ליאון! אני לא קטן עד כדי כך!)

(בערת הכותב: מה אתם נלחצים כל כך, כולה נקודת מבט!) (הערת הליאויים:תן לסרינה!) (בערת הכותב: אבל היא לא בשיעור!) (הערת הליאויים: בדיוק!)

נקודת מבט של סרינה

ליאו וליאון ( הערת הליאו(ן): קוראים לי ליאו! ליאו! לא ליאון! מצדי שתכתוב שקוראים לי ליאו2, אבל לא ליאון!)

אז בכל מקרה, ליאו וליאו2 היו עסוקים בשיקויים שלהם ולכן הם לא רצו נקודת מבט. אין לי בעיה עם השיקוי של ליאו, זה נחמד כשהוא מחלק, והוא מחלק. (מה זאת אומרת "אני לא זוכר/ת מה היה השיקוי שלו"? זה היה השיקוי הטוב והמוצלח ביותר בעולם! זה היה כמובן השיקוי שהו- אה, יודעים מה? תבדקו בפרק של שיעור שיקויים).

בכל מקרה, נראה לי שהם רוצים גם בלי קשר שאני אהיה עם נקודת המבט כי לי אין שיעור. אוף, לא קורה אצלי כלום! אני רק הפכתי לפנתרה ומאות ילדים רצו ללטף אותי. אוף.

הי, בעצם כן קורה משהו! הגיע פנתר מהיער! אני אוהבת לשחק עם חיות ממשפחת החתוליים. זה היה פנתר שחור וחלק, די יפה, והרבה פחות סבלני לילדים ממני. מבינה אותו.

הסתערתי עליו (כמשחק כמובן!), והתחלנו להתגלגל בדשא צמודים, נאבקים על שליטה במשחק. היה די כיף, אבל נראה לי שכל הילדים שהסתכלו עלינו לא חשבו שזה ככה.

אחד הילדים הסריט את המשחק ואמר: "אני חייב להראות לכל מי שלא היה פה את איך שהיא הסתערה עליו להציל אותנו." דביל ששווה הרבה פחות מהפנתר שפה.

בהתחלה הוא הוביל, כי משחקים כאלה מתבססים על כוח, מהירות, ופראיות. בגלל שאני פחות פראית ממנו (עם כל הכבוד לפראיות שלי, ויש לי הרבה באופן מפתיע.) החלטתי להשתמש בזה שאני יותר חכמה ממנו (עם כל הכבוד לחוכמה של פנתרים, ויש לי הרבה באופן מפתיע.). אני יודעת שזה קצת לא יפה, אבל אם אני לא אעשה את זה אני אפסיד וזה יהיה די מבייש. (אני לא מתביישת מהילדים המעצבנים האלה! אני מתביישת מהפנתר!) התחלתי לזוז בצורה מחוכמת, והתחלתי להוביל. מסתבר שזה הפתיע אותו, כי הוא הסתכל עליי בהלם טהור. אמנם קצת קשה לראות הלם בעיניים של פנתר, אבל העיניים הזהובות פראיות שלו היו מספיק קרובות לעיניים שלי בשביל שאני אראה את ההלם שלו.

נעמדתי מעליו בצורה שהבהירה שניצחתי, וזזתי משם כדי לתת לו לקום. מסתבר שהקרב התיש אותו מאד, כי הייתי צריכה לעזור לו כדי שהוא יצליח לקום.

הוא קם והסתכל עליי בתודה, ואז נשכב בחזרה ממש לידי. נשכבתי לידו, מנסה להבין למה הוא נשכב,  וראיתי שהוא ישן. מסכן, בטח הוא נהיה ממש מותש מהקרב שלנו.

עצמתי עיניים, והתחלתי לדמיין את הקרב. אם הייתי יותר מתרכזת באותם רגעים הייתי מבינה שמשהו זז, כנראה הפנתר, אבל הייתי יותר מדי מרוכזת בזכרונות, אז התעלמתי.

פתאום הרגשתי את מה שהרגשתי בקרב כשהייתי צמודה לפנתר, אז פתחתי את העיניים וקלטתי שהפנתר נצמד אלי ונרדם שוב.

לא קמתי, כי זה יפריע לו לישון, אז חיכיתי כמה דקות עד שהוא התעורר. כשהוא התעורר ליוויתי אותו אל היער, וכשהגעתי מספיק רחוק נפנתי ללכת בחזרה להוגוורטס.

הפנתר ראה שאני רוצה ללכת, אז הוא סימן לי בראשו לכיוון היער כמבקש שאני אלך איתו. סימנתי לו לכיוון הטירה כדי להגיד לו שאני צריכה ללכת לשם, וכל אחד הלך לדרכו.

חזרתי אל הטירה, הפכתי חזרה לבת אדם נורמלית, ונכנסתי בדיוק כדי לראות את כל השאר יוצאים החוצה. "אפשר גם קרב כמו שהיה לך עם הפנתר?" שאל ליאו.

נקודת מבט של אנבת'

הלכנו לשיעור חקר המוגלגים בלי סרינה. אם חושבים על זה, סרינה לא הייתה אמורה להיות גם בשיעור תורת הצמחים אבל נסלח לכותב.

בכל מקרה, השיעור היה לא כל כך מעניין. הם די חשבו שהגיוני שחסרי הקסם יהיו שונים בתכלית מהם. ממה שהבנתי, הם במצב ממש דומה למצב של אלה שמהם הגענו.

דרך אגב, כשאני מנסה לקרוא מה סרינה כתבה, הכתיבה נקטעת באמצע וכתוב שם "אין הרשאה לקרוא את העתיד". מעניין מה זה אמור להביע.

אז באמצע השיעור הדי משעמם (הערת הפרסי: איך את מעיזה לקרוא לו ככה! הוא לא די משעמם, הוא *נורא* משעמם!) (הערת הליאויים: כנ"ל.).

טוב, אז באמצע השיעור הגיע לתוך הכיתה רוח רפאים צורח בהיסטריה. כל מי שהיה בכיתה התחיל לדבר. "פרופסור בינס..." "למה הוא צורח?" "למה הוא כאן?" "הוא מעולם לא היה יודע על שום דרך ללכת בבית הספר חוץ מאל הכיתה שלו!" "הוא עד היום לא יודע שהזמן עובר..." וכל מיני קישקושים כאלה.

"אני לא מאמין!" הוא צעק. "היום הגיע אלי איש עם זקן לבן ארוך ומשקפיים, ואמר לי שבתור המנהל הוא מבקש ממני ללכת אל הכיתה הזו להודיע משהו לכמה ילדים. נראה לי שקראו להם אריה, הנמיורי, רוש, פפסי, אנבל, ניאון, שריידן, עוד ניאון, גאריק, בטן אני, סר אינה, וג'ינס. אבל זה לא משנה! החליפו מנהל בלי להודיע לי! למה בכלל החליפו את הבן של גודריק גריפינדור? הוא היה כל כך נחמד וטוב, וגם הוא לא היה מבוגר בכלל! המון יותר צעיר מהזקן המשונה הזה שמחליף אותו! זו שערוריה!"

"נראה לי שהבנתי למי הוא מתכוון," אמרתי לבתאני. " הכוונה היא: הארי, הרמיוני, רון, פרסי, אנבת', ליאו, איידן, עוד ליאו, אריק, בתאני, סרינה וג'ינקס. צריך לקרוא לסרינה!"

"הוא קרא לי בטן אני..." התלוננה בתאני. "טוב, בסדר, בואו נלך למדשאות לחפש את סרינה." הלכנו אל כיוון המדשאות, ובדרך ילד אחד עצר אותנו.

"ראיתם מה שהיה בחוץ?" הוא שאל. "כי אם לא, אני יכול להראות לכם! הסרטתי את זה! אתם חייבים לראות!" זו לא הייתה כל כך שאלה, אז הסתכלנו.

ראינו את סרינה הופכת לפנתר, ואחרי קצת זמן הגיע פנתר אחר. הם התחילו להיאבק צמודים, ואחרי די הרבה זמן סרינה ניצחה ונעמדה מעליו. כאן הסרט הפסיק.

"ראיתם איזה צמודים הם היו?" שאל ליאו. "אני מוכן להתערב על מאות דרכמות שזה היה משחק. וגם נראה לי שהפנתר הזה מאוהב בסרינה."

באתי להגיב, אבל אז ראיתי את סרינה מגיעה. קיוויתי בשבילה שליאו לא ירד עליה יותר מדי, אבל זה היה חסר תקווה.

"אפשר גם קרב כמו שהיה לך עם הפנתר?" שאל ליאו. "אבל כשאת אנושית כמובן. זה פשוט היה נראה כאילו שהוא רוצה לנשק אותך אבל לא יכול."

"שתוק, ליאו." אמרה סרינה. "בסוף אני אקרא לך ניאון, ואז אני לא אצטרך לקרוא לליאו2 ככה. אולי פשוט אתה תהיה ליאו2 והוא ליאו."

"זה רעיון טוב." אמר אריק. "אני אקרא לו ניאון כמו שבינס קרא לו, ואז תמיד הוא יברח ממני סותם אוזניים. נכון, סר אינה?"

"בבקשה, לא!" קרא ליאו. "אני מצטער, אני לא אעשה את זה עוד פעם, רק אל תקראו לי ניאון!"

"יופי, מעולה." אמרה סרינה. "עכשיו אתם יכולים להסביר לי מה קרה? ומי זה בינס? ולמה קראת לי סר אינה?"

אני מקווה שאתם לא כועסים על זה ששיניתי את הדירוג של הפאנפיק לפרק הזה, אבל זה באמת היה בטעות. לא תכננתי את זה שיהיה את כל הקטע הזה עם סרינה והפנתר. דרך אגב, כשגרמתי לזה שהם יפגשו אותה בדיוק כשהיא נכנסה לא היה לי מושג מה הם עושים שם. הייתי צריך לאלתר משהו נחמד וחביב, וכמובן לא משעמם מדי. אני מקווה שזה לא יצא משעמם. תודה על ההקשבה!

הפרק הקודם		הפרק הבא