בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

אממ.. מה לכתוב כאן? שאני מתכנן כבר עכשיו פאנפיק המשך שבעצם קורה באותו זמן? טוב, אז אמרתי. רוצים שאני אגיד עוד דברים? פשוט תכתבו!

נקודת מבט של ליאו2

התעוררתי בבוקר, והופתעתי לגלות שהתעוררתי בבוקר. מה זאת אומרת 'אתה מוזר'? זו לא אשמתי שאני רגיל שאני מתעורר בצהריים או שמישהו העיר אותי! זה לגיטימי לחלוטין!

הערתי את שאר יושבי החדר בדרכים המרושעות ביותר שבהן העירו אותי בפעמים שונות:

צעקתי על הארי שאני אהרוג אותו, אבל הוא רק ענה מתוך שינה "יופי, באמת בא לי למות עוד פעם. זה היה כיף."

את רון תפסתי וזרקתי מהמיטה, אבל זה לא הזיז לו והוא המשיך לישון על הריצפה.

שפכתי על פרסי דלי שלם של מים, והוא התעורר בשמחה ואמר לי תודה שאני כזה נחמד... ואז חזר לישון.

צרחתי לליאו באוזן שהבניין נשרף, אבל הוא נשאר ישן, מרוצה יותר ממה שהוא היה לפני שעשיתי לו את זה.

איימתי על איידן שאם הוא לא יקום אני אשסף אותו בחרב והנפתי למולו את החרב שלי, אבל הוא רק שלף את שתי החרבות שלו ממתחת לכרית והעיף לי את החרב.

אמרתי לג'ינקס שאני אזרוק אותו ליער האסור ואשאיר אותו שם בלי השגחה, והוא התחיל לחייך מתוך שינה ומלמל משהו כמו "כן... יער... לבד... בלי השגחה... כיף..."

בעצם, אולי לא הערתי אותם בדרכים מרושעות. אני רק ניסיתי לעשות את זה. אוף, למה אני לא יכול להיות בלתי נסבל בשקט?

בשקט? למה באמת בשקט? פשוט אני אהיה ברעש! התחלתי להרעיש והרעדתי את כל החדר, אבל כל התזוזה שלהם הייתה רק כי החדר רעד.

אה, נכון, אני קוסם! איך לא חשבתי על זה? אני רק צריך להיזכר מה היה הלחש להגבררת קול... אה, כן, סונורוס!

"סונורוס," מלמלתי והצבעתי בשרביט על הגרון שלי. נשמתי המון אוויר, ואז צעקתי:  "אאאאאאאאאאאאאאאהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

ההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

באופן לא מפתיע, כולם קפצו בבהלה. חוץ מרון. רון הוא מקרה קשה, היינו צריכים לגלגל אותו בכל המדרגות ואז לזרוק אותו לאגם. פרסי ייבש אותו, והלכנו לאכול.

באמצע הארוחה ווליאן (אל תגידו לי ששכחתם שזה השם של המנהל!) קם ממקומו ושקט השתרר באולם.

"היום שנים עשר מהתלמידים ילכו למשימה סודית וחשובה." כמעט כל מי שהיה באולם התחיל לדבר על זה שהוא בטח אחד מאלה שהולכים, כי הוא כל כך מוכשר.

"התלמידים כבר נבחרו, אז אין לכם למה לצפות." אמר ווליאן, ואנחות נשמעו מכל עבר. "מי שנבחר נבחר כי הוא קשור למשימה, ובעל כוח גדול ויוצא מן הכלל. אני רק רוצה להודיע לכם מראש על זה,

וגם שתגישו תלונה על כל משתתף שנראה לכם לא ראוי. אני אגיד את השמות אחד אחד, ואתם תגיבו. הראשון שאני אגיד הוא הארי פוטר."

"ברור שהוא יהיה! הוא קוסם נורא חזק!".אמר מישהו. "זה היה צפוי מראש, כולם יודעים שיש לו פרוטקציות," אמר מישהו מסלית'רין.

"לגבי הפרוטקציות יש לי שתי תשובות." אמר ווליאן. "אחד, ללכת למסע הזה זו סכנת נפשות. שתיים, הוא הולך כי הוא קשור למקרה ורק בגלל זה." הילד היה נראה מבולבל.

"טוב, עכשיו כשהסדרנו את העניין נעבור למשתתף הבא, רון וויזלי!" אמר ווליאן.

"למה הוא הולך למשימה כזו? במה הוא יותר שווה?" שאל מישהו מסלית'רין. "כי וויזלי הוא המלך!" נשמעה השאגה מכל שולחן שאינו סלית'רין.

"הסיבה היא שגם הוא קשור," אמר ווליאן בפשוטות. "וגם הוא קוסם טוב. בנוסף יש את הרמיוני גריינג'ר, שגם היא קוסמת טובה וקשורה לעניין."

"משום מה זה נראה שהכנסת למשימה את כל מי שאתה הכי אוהב." אמר דראקו מאלפוי בזילזול.

"כשתראה את המשתתפים הבאים אולי תשנה את דעתך." אמר ווליאן. "פרסי ג'קסון הוא המשתתף הבא!"

מחיאות כפיים נשמעו מכל עבר. "הוא באמת קוסם ברמה מטורפת!" קרא מישהו. "נכון, ברור שהוא ילך," הסכים מישהו אחר.

"לידיעתכם, כל מי שהולך קשור לעניין. ודרך אגב, כל מי שאחרי הרמיוני קשור לזה יותר ממה שאתם חושבים," אמר ווליאן והמשיך. "אנבת' צ'ייס!"

"טוב, גם היא קוסמת ברמה גבוהה." אמר מישהו. מישהו מרייבנקלו אמר "היא גאונה, בחנתי אותה על רבע מהספריה והיא ענתה נכון על הכל!"

"טוב, אני שמח שיש אהדה להולכים, כי כל אחד מהם עלול למות שם," אמר ווליאן. "האדם הבא שהולך לסכן את חייו בהסכמתו הוא ליאו!"

"אני מסכים רק כי אני הצלחתי לחזור לחיים בכוחות עצמי לחלוטין." הוא אמר, וגרם לכל מי שבסביבה להסתכל עליו בהערצה.

"טוב, הבא בתור הוא אריק רקס!" אמר ווליאן.

"זה ההוא שידע מה הולך להיות כל שניה!" קרא מישהו. מישהו אחר אמר "זה ההוא שיודע לדבר עם שרביטים!". היה נראה שכל המעמד הזה נועד כדי לרומם את כבודנו המרובה בכל מקרה.

"אני שמח שכבר למדתם להכיר את כוחותיו." אמר ווליאן. "הבא, או ליתר דיוק הבאה בתור, היא בתאני!"

"גאונה כמו ההיא עם השיער הבלונדיני היפה." אמר מישהו אחד. מישהו אחר אמר לו: "לא נכון, ההיא גאונה בעיקר בארכיטקטורה וזו גאונה מתמטית!". "לא משנה," אמר הראשון.

"אף על פי שאני חולק עליך וחושב שזה בהחלט משנה," אמר ווליאן. "אני חושב שאני אמשיך לאיידן."

"יופי שהוא עוזב, הוא פריקי באופן מפחיד!" אמרה מישהי מסלית'רין. "אני הפכתי את התיק שלו לבלתי נראה ושמתי לו במדרגות כדי שהוא ייפול, אבל הוא לקח את זה כאילו זה לא היה בלתי נראה!"

"טוב, מה את רוצה," אמר איידן. "אני הולך לי ומסתכל על הילות, ואז אני רואה שיש את התיק שלי במדרגות! למה שאני לא אקח אותו?" הו אמר בתמימות מעושה.

"טוב, נראה לי שהוויכוח הזה מיותר," אמר ווליאן. " אז אני אקטע אותו באמצע ואגיד שהבא בתור הוא ליאו!"

"שני ליאו במשימה אחת," זמרר מישהו. "ליאו מגניב, חבל שהוא הולך." אמר מישהו. כמובן שאני מגניב, אני הכי שווה בעולם!

"טוב שאתם מעודדים." אמר ווליאן. "ועכשיו אחרי שקישקשנו קצת, אני אגיד לכם שהבאה בתור היא סרינה!"

"אין שום סיכוי! היא לא הולכת!" קראו כמה תלמידים ביחד. סרינה השפילה את ראשה ואמרה לנו בשקט: "מה, אני עד כדי כך גרועה?"

"היא לא הולכת!" הם קראו שוב. "אם היא תלך מי יגן עלינו מפנתרים שמגיעים מהיער האסור? איך נוכל בלעדיה?"

"אני חושב שאני אוכל לסדר את עניין השמירה." אמר ווליאן. "האחרון שהולך הוא ג'ינקס."

"מה?" קראו כמה תלמידים. "אתם לוקחים את מרלין איתכם? המשימה הזו מסוכנת עד כדי כך? הרי אמרת שכולם יהיו בסכנת מוות! מה, גם מרלין?"

"אני עדיין לא מבין מה הקטע." אמר ג'ינקס בשקט, משועשע בהחלט. "מי זה מרלין שלא אמור להיות יכול למות? ולמה אומרים בשם תחתוניו של מרלין? זה חטטני!"

כולנו פרצנו בצחוק משחרר, בעוד הארי מנסה להסביר תוך כדי צחוק מי זה מרלין. זה הצחיק כמה ילדים סביבנו, ואחרי קצת זמן כל האולם צחק. כולל המורים.

סיימנו את הארוחה, ואז קמתי ואמרתי "אתם באים להתכונן ליציאה? אני חושב שאני אכין לעצמי גם תכריכים וארון קבורה יפים." כל מי שהיה לידינו הזדעזע.

"אנבת' לא צריכה לדאוג." אמר פרסי. "בפעם שעברה שחשבו שהיא מתה הכינו לה תכריכים מפוארים בצבע כסף עם דוגמת ינשופים. לי באותה פעם הכינו תכריכים מכוערים."

"אתה יודע שאתה מרמה!" אמרה אנבת'. "פעם קודמת שחשבו שאתה מתת, בפעם ההיא שפוצצת על עצמך הר געש והורדת על עצמך צונאמי עצום רק בשביל להציל לכולנו את החיים, אני הכנתי לך

תכריכים ממש יפים בצבע הים, ועשיתי שם דוגמה של גלים וסוסים דוהרים וקילשון גדול. אתה ראית את זה, אז אל תקשקש."

"בואו נסכם שאם מישהו שורד, והסיכויים קטנים, הוא מכין לכולם תכריכים יפים, מסכימים?" שאל איידן. כל מי שהיה באולם הקשיב לשיחה שלנו, והיה נראה שהם כבר מדמיינים את הלוייה שלנו.

"כן, ברור שאני מסכים." אמרתי. "ממילא הסיכויים שאני אהיה זה ששרד קטנים ממש, ככה שזה לא מזיק." כמובן שזה גרם לכולם לחשוב שאנחנו יודעים שנמות, אבל כל מה שאכפת לנו זה שנציל את

כולם. וגם שיהיו לנו תכריכים יפים. די קריפי, אבל מאד מעורר יראה.

"טוב, אם אנחנו רוצים להצליח כדאי שנצטייד במה שאפשר, נכון?" אמרה בתאני. "אז אני הולכת להצטייד. מי בא להתכונן למוות?"

"אני!" קראנו ביחד, והלכנו אחריה אל חדר המועדון.

מה דעתכם? מוצלח? אהבתם? לא איכפת לי מה, תגיבו. תגיבו אנשים, תגיבו!

זהו, נרגעתי. איך הצלחתי? שאלה טובה. הבעיה היא שהתשובה לא טובה, אז אני לא מגלה. (הערת הכותב: אני פשוט לא יודע.) מה אתה מגלה!

הפרק הקודם		הפרק הבא