בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

מה? למה קוראים לפרק סימטת דיאגון ומשרד הקסמים? למה לא אזקבאן? אל תגידו לי שזה הולך להימרח עוד קצת...

(הערת הכותב: אתה כתבת את זה, ראש כרוב!) ואתה גם כתבת את זה, ראש כלוב. (אבל אתה הראשון שכתב את זה, ראש כלום.) תתעלמו ממנו.

נקודת מבט של רון

הלכנו לחדר המועדון, ועברנו לסמטת דיאגון דרך רשת הפלו. הלכנו לשם כדי להצטייד למסע כמובן, והתחלנו לחפש חנויות ששוות משהו.

"הי, תראו את החנות הזאת!" קרא ליאו. "קוראים לה 'חנות ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי'. היא של האחים שלך, רון? זו נראית חנות ממש שווה!"

"כן, היא של האחים שלי." אמרתי. "וזו באמת חנות שווה, אבל היא למתיחות, אז לא נראה לי שצריך את זה-" ליאו כבר הלך. "-למסע" השלמתי את עצמי.

נכנסנו כשפרסי בראש אחרי ליאו וליאו ששעטו פנימה במהירות שהייתה מביישת ברדלס, אבל זה היה מבייש רק בגלל שבני אדם יכולים להגיע למהירות כזו והוא לא קרוב.

"והנה נכנסו לחנות שלנו הארי פוטר וחבורתו המורחבת!" שמעתי את פרד אומר ברמקול. "שניים נראים כאילו הם רוצים לקנות את כל החנות מרוב התלהבות!"

"אני רואה שהארי מצא לו אנשים מוצלחים להרחבת החבורה שלו." אמר ג'ורג' "והנה, אנחנו רואים שגם שאר החבורה לא הייתה סתם, אחת היא אנימגוסית של פנתר!"

"שתקו שניכם!" צעקתי. "אם כבר אנחנו כאן אנחנו רוצים לקנות, לא כדי לשמוע את הקריינות המעפנה שלכם!"

"אני רואה שההרחבה שיפרה את רון!" צעק פרד. "במקום להיות מבויש הוא צועק ומתחצף, והוא אפילו הצהיר שהוא רוצה לקנות פה!" אוף, הם כאלה מעצבנים.

"אנחנו רוצים את המתיחות הכי פראיות שיש לכם." אמרו הליאוים. "כזה שיעשה הכי הרבה נזק, והכי הרבה שנצליח לסחוב."

"יש לנו פה לקוחות לעניין!" קרא ג'ורג'. "עוצמה מקסימלית, כמות מקסימלית. יש לי את הרעיון המושלם! פרד, לך תעזור להם. אתה יודע על מה אני חושב."

פרד לקח אותם לעומק החנות, וג'ורג' המשיך לקריין על המתרחש בחנות. בלית ברירה עקבנו אחריהם, אבל רק בשביל שלא יקחו את זה במזוודות שכל אחת בגודל בית.

"יש פה את הזיקוקים דה ניזוקין של האחים וויזלי." אמר פרד. "זו המצאה שלנו, שהזיקוקים האלה מתרבים מכל לחש העלמה, והם משתוללים לבד, בלי עזרה."

"נראה לי שניקח שישה ארגזים." אמר ליאו. "מה עוד? כלומר, בטח כדאי שיהיו כמה דרכי התקפה, נכון?"

"בטח, בטח." אמר פרד, והוביל אותנו למקום אחר. "פה יש ממתקים למבריזים, שזה בעצם גורם לך להיות חולה כשאתה אוכל צד אחד, ומבריא מהצד השני."

"אני מניח שאם לא אוכלים את הצד השני זה יכול להרוג, נכון?" אמר ליאו2. "תסביר לי על כל ממתק פה בבקשה."

"יש פה שוקלדימום, יש ממתקיא, יש את העוגיות שעושות לך שלפוחיות מלאות מוגלה צהובה ועוד לא המצאנו להם שם." אמר פרד. "מה שלא הסברתי אתה יכול להבין לבד."

"יופי, מעולה, נראה לי שניקח חמישה עשר מכל סוג חוץ מההוא של החום." אמר ליאו. "בטח יש לכם עוד המצאות, אתה יכול להראות לנו אותן?"

"כן, אני אעביר אותך לאגף ההמצאות המוקדמות." אמר פרד. "הנה, יש טופי לשון-בלון, יש עוגיות כנריות, יש עוגות חיות, סוכריות וויזלי בוטס בכל הטעמים המגעילים..."

"מהלשון-בלון ניקח 50, עוגיות כנריות 10, עוגות חיות 5, סוכריות וויזלי בוטס בכל הטעמים המגעילים 60 חבילות." אמר ליאו2. "נראה לי שזה די יספיק לנו, נכון?"

"רגע, לפני שאתם הולכים לשלם, אני יכול להציע לכם הצעה ייחודית." אמר פרד. "יש לנו ביצה שיורה דינוזאורים בגודל סוס כשלוחצים עליה, אבל יש רק אחת. רוצים?"

"ברור!" קראתי יחד עם ליאו, ליאו2, פרסי, סרינה ואריק. "זו המצאה גאונית! איך ייצרתם אותה?"

"זה בדיוק מה שאנחנו לא יודעים." נאנח פרד. "אחרת היו לנו מאות כאלה, ומאות מליוני אוניות. אם תגלו איך יוצרים את זה תגידו לי, ואנחנו נשלח לכם 10% מהרווחים על זה."

"בסדר, תודה!" אמר ליאו. "כמה זה עולה בסך הכל? יש לי תקציב של 1567 אוניות, 5 חרמשים ו26 גוזים מההופעות שלי. אני מקווה שזה לא עולה יותר..."

"לא, זה בסדר, זה עולה בסך הכל..." אמר פרד תוך כדי חישוב בקופה. "1556 אוניות, 3 חרמשים, ו19 גוזים. ישאר לך 11 אוניות, 2 חרמשים ו7 גוזים, את כל השאר תשפוך פה."

ליאו שפך את כל כספו ולקח משם את הסכום שפרד אמר, והיה נראה מאושר למרות הכמות האדירה של הכסף שהוא שילם. "אתם קולטים איזה שווה?" הוא שאל, והתשובה היא לא.

"ליאו, אתה הרווחת כסף על ההופעות שלך?" שאל פרסי. "לי רק נתנו מרצון 172 אוניות, אבל זה נשמע כאילו גבית תשלום!"

"לא, לא גביתי תשלום, הם נתנו מרצון." אממר ליאו. "מה, אתה לא מרוצה שהם חושבים שאני הרבה יותר שווה? הא? יש לך בעיה?"

"לא, פשוט זה מוזר..." אמר פרסי. "אתה יודע, מישהו זרק לי את השקיק הזה." הוא אמר, והראה שקיק עור מוק.

"עזאזל ארור!" קראתי (הערת הכותב: זה הפירוש לעברית של בלודי הל). "זה שקיק עור מוק! הוא יכול להכיל הכל, אין גבול למה שיש בו! תבדוק מה שמו בפנים..."

הוא בדק, ומתברר שהיה שם כמות מכובדת ביותר של כסף, יותר מלליאו. "מסתבר שהם חושבים שאני יותר שווה." אמר פרסי.

הכנסנו בתוך השקיק את כל הציוד הבסיסי שצריך וגם את השטויות שליאו וליאו2 קנו אצל אחים שלי. (הערת הליאוים: זה לא שטויות! זה נצרך!) כן, בטח, שמענו.

"טוב, עכשיו רק צריך ללכת לאזקבאן!" אמר פרסי. "איפה זה נמצא? על אי בים, כמו כל בית כלא רציני? אם ככה יהיה קל להגי-"

"לא, זה לא עובד ככה." אמר הארי. "צריך בשביל ללכת לאזקבאן אישור ממשרד הקסמים, או שאתה תלך לאזקבאן עם ליווי שילוה אותך למקום שבו תכיר את התאים הכי מקרוב."

"בסדר, נלך למשרד הקסמים." אמר פרסי. "אבל רק בתנאי שהכותב יקצר את כל התוכניות המטופשות שלו, אחרת אני עובר דרך הים." (הערת הכותב: בסדר, תירגע!)

אז הלכנו למקום שאחראי על הביקורים באזקבאן, ובדיוק יצאו משם חבורה מאד גדולה של אנשים שונים ומשונים. בעצם גם אנחנו מוגדרים ככה, אז אני לא אמור לשפוט.

הסברנו לפקידה שם שאנחנו הולכים לשם בשביל משימה סודית וחשובה מדמבלדור, והיא מייד נתנה לנו אישור. קיבלנו מפתח מעבר אל החוף הקרוב, כי אי אפשר לעשות לשם מפתחות מעבר.

החוף ה'הכי קרוב' היה במרחק של מאות קילומטרים, וראיתי שיש סירה ששטה במהירות כזו שהם יגיעו בעוד שעות, אבל למזלנו היה לנו פרסי. תוך שתי דקות היינו שם.

הסוהרסנים היו נראים לא מרוצים מאיתנו, והם ממש מתאפקים שלא לתקוף. אבל אולי הם מחכים שנהיה תקועים עמוק מדי? רק אם נלך נדע.

מוהאהאהאהאהאהאהאהא! הם נכנסים למלכודת סוהרסנים! הלך עליהם! איזה מרושע אני! בעצם אתם יודעים שהפאנפיק מדורג גבוה מכדי שמישהו ימות, אז זה לא פייר.

דרך אגב, אם אתם רוצים לדעת מי האנשים האלה ומה הם עושים שם, תצטרכו לחכות לפאנפיק המשך! רוצים אותו? גם אני!

הפרק הקודם		הפרק הבא