בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

ראיתם? זו באמת מלכודת! רוצים לדעת למה? תצטרכו לחכות לפאנפיק המשך... אבל אל דאגה, אני כבר יודע את התשובה.

נקודת מבט של הארי

הגענו לאי של אזקבאן, והתחלנו לחפש את הפתח פנימה. תוך כדי שחיפשנו דיברנו, כדי שלא יהיה משעמם.

"ראיתם את האנשים שהיו בסירה ההיא?" שאלה סרינה. "הם היו ממש מוזרים! למען האמת גם החבורה שלנו נראית מוזר, אבל לא נורא."

"איך ראית איך הם נראים?" שאלתי. "עברנו על פניהם כל כך מהר, שכמעט לא ראיתי את זה שעברנו לידם! זה קשור לזה שאת פנתרה?"

"כנראה," היא ענתה."אז אני אגיד לכם איך הם היו נראים.

היה ילד אחד בערך בן שש עשרה עם שיער חום ועיניים סגולות, שמחזיק משהו שדומה לפנינה אדומה כאילו זה החיים שלו.

היו שם תאומים בערך בני אחת עשרה עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות, וכל אחד מהם החזיק חלוק נחל כאילו זה החיים שלו.

הייתה שם ילדה בגיל של הראשון עם שיער שחור חלק ולא ראיתי את העיניים, והיא החזיקה צדף כחול באותה צורה.

היה שם אחד ממש שמן בערך בגיל של הקודמת, והוא החזיק ביצת זהב בצורה זהה.

הייתה שם אחת בערך בגיל של הקודם עם שיער בלונדיני ועיניים חומות, והיא החזיקה כמו הקודמים עיגול ירוק.

היה שם אחד בגיל דומה עם שיער חום ועיניים חומות, והוא החזיק בדרך הזאת משהו שנראה כמו יהלום ממתכת.

את כל אלה אמרתי ביחד, כי אלה היו אלה שהחזיקו משהו כאילו אלה החיים שלהם.

היו שם כמה עם גלימות מתנופפות מאחורה והאבזם בצורה כלשהיא, אין לי כוח לפרט עליהם.

היה שם אחד שהיה לבוש כאילו הוא גיבור על או משהו, אבל מי יודע, אולי הוא באמת גיבור על.

אחד מהם היה עם מראה די סטנדרטי חוץ מזה שהיה לו שיער לבן מאחורי הראש, והוא החזיק תיק שהיו בו שני עיגולים גדולים.

היה שם אחד שהיה לבוש שחור כולו, והוא דיבר עם בחורצ'יק שרירי עם שרשרת משונה. זהו, אלה היו כולם. חבורה מוזרה, נכון?"

"בהחלט חבורה מוזרה," אמר פרסי. "אם כי אחד מהם מזכיר לי את ניקו. הי תראו, הנה הפתח!"

הלכתי אל הפתח ראשון עם שרביט שלוף, וברגע שעברתי את הפתח כל האנשים שם התחילו להתקיף אותי עם שרביטיהם. השאלה היא מי נתן להם שרביטים.

"פורטגו!" צעקתי, אבל הכישוף נשבר תוך חמש כישופים. הסתערתי לבפנים תוך כדי שאני שולח קללות לכל עבר, והשתמשתי גם בכישופים המומצאים שהיו בקרב המחומש.

התקפתי בפראות, ועשיתי כל מיני דברים משונים עם השרביט. תפסתי חמש קללות מהאוויר, הכפלתי אותן פי שש, והחזרתי על התוקפים. אני לא חושב שזה קרה למישהו לפני.

כעבור חצי שעה כל האסירים באזקבאן היו מנוטרלים בדרך זו או אחרת. בזמן שאני נלחמתי בכל האסירים כל השאר נלחמו בסוהרסנים.

"אקספקטו פטרונום!" הם צעקו ביחד, ואחד עשר פטרונוסים מוגשמים יצאו מתוך שרביטיהם.

מהשרביט של רון יצא כלב, וזה הזכיר לי את הפעם שירדתי עליו שהוא לפעמים ממש הפטרונוס שלו.

מהשרביט של הרמיוני יצאה לוטרה, כמו שתמיד היה לה בצבא דמבלדור.

מהשרביט של פרסי יצא סוס אצילי עם כנפיים מפוארות, פגסוס הרבה יותר יפה מת'סטראלים.

מהשרביט של אנבת' יצא ינשוף מפואר, והיה לו גם שיריון וחרב.

מהשרביט של ליאו יצא רובוט עצום של עוף חול, והוא ירק אש למרחק מטר.

מהשרביט של אריק יצא דרקון, אבל הוא היה חזק בערך כמו של השאר.

מהשרביט של בתאני לא יצאה חיה אלא דף של חישוב מסובך, אבל היה נראה שזה מפחיד את הסוהרסנים באופן מיוחד. לא רק בני אדם שונאים מתמטיקה!

מהשרביט של איידן יצא שור, והוא היה כנראה שור של מלחמת שוורים.

מהשרביט של ליאו2 יצא קוף, ולפי דעתי זה ממש ממש אבל ממש מתאים לו. טוב שהוא עסוק ולא מסתכל על מה שכתבתי.

מהשרביט של סרינה יצאה פומה, וזה הדבר הכי לא מפתיע משל כולם.

מהשרביט של ג'ינקס יצא עץ משתולל נייד, ואם חושבים על זה זה באמת מתאים לו. צריך להכיר בינו לבין הערבה המפליקה.

כל הפטרונוסים האלה די הספיקו לבנתיים, כי כל הסוהרסנים עפו מהאזור שלנו.

"קדימה, בואו אל מרכז אזקבאן." אמרתי. "צריך לתפוס שם סוהרסן ולשרוף אותו. אתם באים?"

"עכשיו אתה מבין למה החלטנו שאתה תהיה המורה להתגוננות מפני כוחות האופל?" שאלה הרמיוני תוך כדי הליכה. "מה שעשית שם עם האסירים היה לא הגיוני בעליל!"

"בסדר, כבר הבנתי עוד לפני זה." אמרתי. " אבל באמת מה שעשיתי כאן היה מאוד תלוי במזל."

"תפסיק לזלזל בעצמך." אמר רון. "וגם אני אשמח לדעת למה אתה כל כך בטוח בדרך שבה אתה הולך."

"אני פשוט יודע איפה מרכז אזקבאן." אמרתי. "סיריוס סיפר לי לפני חודש על המבנה של אזקבאן, והוא ידע איפה זה מרכז אזקבאן."

"עוד כמה זמן נגיע?" שאל אריק. "אני לא אוהב לחיות באי ידיעה."

"הנה, אנחנו כבר כמעט שם." אמרתי. "רק עוד פניה אחת ונגיע לשם."

כשהגענו אל מרכז אזקבאן ראינו שם מאות אלפי מליוני סוהרסנים, ולפי דעתי זה יותר מדי.

"אקספקטו פטרונום!" צעקנו יחד, והפטרונוסים שלנו יצאו והתחילו להתקיף את הסוהרסנים. בשלב כלשהו נשאר רק סוהרסן אחד, אז כלאנו אותו.

התקרבתי אל הסוהרסן כשפטרונוס האייל שלי עדיין מולי, ומלמלתי שוב ושוב "אקספקטו פטרונום". ככל שהתקרבתי יותר הסוהרסן נחלש יותר.

המשכתי להתקדם עד שהוא נסוג למרכז המרכז של אזקבאן, ואז תקעתי בו את השרביט שלי. "אקספקטו פטרונום!" צעקתי, וריכזתי את כל הכוח והשמחה שיכולתי לגייס.

חשבתי על מתי שגיליתי שאני קוסם, חשבתי על הזמן שלימדתי בצבא דמבלדור, והדבר העיקרי שעליו חשבתי זה מתי שהחזירו לחיים את כל ההרוגים.

האייל שלי הפעם נוצר בתוך הסוהרסן, והסוהרסן התעוות. המשכתי לרכז את כל הכוח שלי בפטרונוס, וכעבור שלוש דקות הסוהרסן התפוצץ ונשאר ממנו רק אפר.

"ואו." אמר רון. "אני לא חשבתי... זאת אומרת, זה פשוט... ואו." מצא לעצמו משהו ממש מוגדר להגיד.

"יופי, יש לנו אפר סוהרסן." אמר בתאני. "עכשיו כדאי שנצא מכאן עם האפר לפני שכל הסוהרסנים יבואו אלינו."

יצאנו החוצה ועלינו על הסירה, ופרסי שוב הטיס אותה במים. בדיוק באותו זמן אלה שהיו בסירה השנייה ירדו לאי, ויותר מזה לא ראיתי.

הגענו לצד השני והתכוונו ללכת משם, ואז הסתכלתי אחורה וראיתי. כל הסוהרסנים של אזקבאן בערך רדפו אחרינו.

חשבתם שהם התחמקו מנחת זרועם של הסוהרסנים? טעות חמורה! איזה מרושע אני...

נראה לי שאני אכתוב היום גם את הפרק הראשון של פאנפיק ההמשך. אם לא עוצרים אותי תוך חצי שעה אני עושה את זה!

הפרק הקודם		הפרק הבא