בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

אין לי מושג כמה אני אכתוב היום, אבל אני מקווה שהרבה. כל מה שנשאר זה להגיד את מילות הכוח האין סופי: שטויות! בלאבוש! קוקו! שפיץ! תודה רבה.

נקודת מבט של אנבת'

אוי. הסוהרסנים עקבו אחרינו כל הדרך. אבל יש את האנשים שנמצאים בביקור באזקבאן, ואנחנו לא רוצים לגרום לכל הסוהרסנים לבוא אליהם עצבניים.

"תבריחו את הסוהרסנים לכיוון ההפוך מאזקבאן!" אמרתי. "יש שם אנשים שמבקרים, ואנחנו לא רוצים לגרום להם להיפגע!"

"בסדר גמור," אמר הארי. "צודקת במאה אחוז. אקספקטו פטרונום!"

ושוב כל הפטרונוסים שלנו רדפו אחרי הסוהרסנים. למען האמת, הלחש הזה מוזר בהחלט. אקספקטו פטרונום פירושו אני מחכה לשומר. אפילו אתה לא מבקש עזרה!

בכל מקרה, כבר החלשנו את הסוהרסנים ממש, והם ברחו במהירות האפשרית. אני מניחה שבעוד חמש שעות הם יחזרו מותשים ומפוחדים.

לקחנו מפתח מעבר למשרד הקסמים והופענו בפתח, אז יצאנו והתחלנו לדבר על המשך המסע.

"זה היה הרבה יותר מהיר ממה שחשבתי שזה יהיה." אמר פרסי. (הערת הכותב: גם אני חשבתי שזה יהיה יותר איטי, אבל זה פשוט יוצא מהר.)

"מה הדבר הבא שיש ברשימה?" שאל רון. "זה היה המשהו ההוא עם מערת הכלבים? או שזה היה הפירמידה ההיא?"

"מערת הכלבים." אמרה הרמיוני. "הפירמידה של גיזה היא אחר כך. אבל זה ממש מפתיע שהצלחת לזכור את זה, אני בעצמי הייתי צריכה להסתכל ברשימה."

"אה, פשוט זכרתי שלפחות אחרי משהו קשה יהיה משהו קל." אמר רון. "ולא זכרתי מה היה הקל. מערת הכלבים, או הפירמידה."

"טוב, מערת הכלבים נמצאת באיטליה." אמרתי. "היא ממערב לנאפולי, מיד אחרי אגם אניאנו."

"היא נמצאת בתחומי הקלדרה המקננת של קמפי פלגריי." אמרה בתאני. "וכל ה30 סנטימטרים התחתונים מלאים בפחמן דו חמצני, ככה שכלבים יכולים למות שם מחנק."

"זו המערה ההיא שפילניוס הזקן דיבר עליה?" שאל פרסי. "כי אם ככה היא נמצאת ליד הר געש כלשהו. הוא הזכיר שזה נמצא ליד נפחיה של הפיסטוס."

"אז קדימה, בואו נלך לאיטליה!" קרא ליאו. "נסיים את המשימה הזו בקלות, זו תהיה המנוחה שלנו מכל הסוהרסנים הבלתי נסבלים האלה."

"ליאו, אתה יודע שצריך ללכת עד לשם, נכון?" אמר איידן. "בשביל להגיע לשם בדרך הקצרה ביותר צריך לחצות את צרפת ולעבור בשוויץ, אבל אפשר לעקוף את שוויץ."

"וזה לא קצר בכלל." אמר אריק. "רק בשביל להגיע לצרפת נצטרך לעבור כברת דרך בבריטניה, ואז לעבור את תעלת למאנש! זה יכול לקחת 379 יום ברגל!"

"לא נראה לי שזה יקח כמות כזו של זמן," אמר ליאו. "יש ים באמצע, אתה תטבע וזה יקח אינסוף זמן."

"אז טוב שאנחנו לא הולכים ברגל." אמרה הרמיוני. "פשוט ניקח מפתח מעבר לקצה בריטניה, נחצה את למאנש, נלך למשרד הקסמים הצרפתי ונבקש מפתח מעבר."

"כן, בטח, פשוט מאד." אמר ליאו2. "נחצה את למאנש, נשיג הרשאה לעבור לצרפת, נשיג הרשאה לעבור לאיטליה, וגם שם נצטרך מפתח מעבר, ואנחנו אפילו לא אזרחים."

"ליאו צודק." אמרתי. "באמת גם באיטליה צריך לעבור הרבה. נצטרך לעבור את טורינו, בולוניה, פירנצה, רומא וחצי מנאפולי כדי להגיע לשם."

"מה זה כל השמות המשונים האלה שאתם אומרים?" שאל ג'ינקס. "פשוט נתקדם עם מה שיש לנו, ומה שיהיה יהיה. למה לתכנן לטווח רחוק?"

"ג'ינקס צודק." אמרה סרינה. "אמרתם שניקח מפתח מעבר אל למאנש. בואו נעשה את זה וזהו! נתכנן כשנגיע."

נכנסנו בחזרה למשרד, והלכנו אל המקום שאחראי למפתחות מעבר. "שלום, איך אוכל לעזור לכם?" שאלה הפקידה.

"אנחנו צריכים מפתח מעבר אל תעלת למאנש." אמר הארי. "מתי יהיה המפתח הבא לשם?"

"עוד חצי דקה." היא ענתה. "אם תרוצו שמאלה בפנייה השלישית ואז ימינה בראשונה אולי תספיקו."

רצנו במהירות על פי ההוראות, והספקנו לתפוס אותו ברגע האחרון. אם הייינו מתעכבים עוד שנייה, חצי מאיתנו היו נשארים שם.

"איזה מזל יש לכם, הא?" אמרה אישה שבאה איתנו. "גם אתם באתם לפה כדי לנפוש? זה מקום כל כך יפה..." היא אמרה והלכה. טוב שהיא הלכה, לא ידעתי מה לענות.

"הי, תראו, יש פה מישהו שמשכיר סירות!" אמר פרסי. "סליחה, אדוני, אפשר להשכיר סירה?"

"כן, זה עולה חרמש לשתי דקות, אוניה ועשרה חרמשים לשעה." אמר המשכיר. "ברגע שנגמר הזמן הסירה מופיעה פה עם האנשים שעליה."

פרסי מדד את התעלה הענקית בעיניו. "נראה לי ששתי דקות יספיקו די והותר. אבל בגלל שזה קצת קמצני אני אתן לך שני חרמשים."

"טוב." אמר בעל הסירה, מופתע שמשלמים לו יותר. "אז הנה, קחו את הסירה הירוקה, היא הכי טובה. תהנו מהשתי דקות שלכם!"

עלינו לסירה והמוכר אמר "שתי דקות.", והסירה זהרה. "תודה!" אמר פרסי, והטיס אותנו לצד השני תוך חצי דקה. ירדנו מהסירה והתחלנו לחצות את העיר לה האבר.

כעבור שעה הגענו לפריז, ששם נמצא משרד הקסמים הצרפתי. בגלל שכבר אין לי כוח לנקודת המבט הזו, אני מצפה מהכותב שמישהו יחליף אותי.

נקודת מבט של רון

אז הגענו למקום שאומרים שהוא השריד היחיד שאטילה ההוני השאיר מלוטטיה הרומית, כי הוא הוסתר בקסם. בקיצור, משרד הקסמים הצרפתי. אתם תוהים איך אני יודע את כל זה? תופעות לוואי של שהות מתמדת בחברתה של הרמיוני...

למזלנו בתאני יודעת קצת צרפתית, אז היא הובילה אותנו לאיזור של מפתחות מעבר. למזלנו הנוסף, הפקידה שם (שהייתה דומה באופן מוזר לקודמת) הטילה על עצמה לחש מתרגם.

"לאן אתם רוצים ללכת?" היא שאלה. "לתעלת למאנש? אולי לחוף של בורדו על האוקינוס האטלנטי? אולי החוף של ניס-מרסיי על הים התיכון? אלה מקומות מאד יפים!"

"לא, בדיוק הגענו מתעלת למאנש, ועם הנסיון השלישי היית קרובה." אמרה הרמיוני. "אנחנו רוצים ללכת לחוף של ניס-ג'נובה על הים התיכון."

"אה, זה עוד חמש דקות." אמרה הפקידה. "פונים ימינה בפניה הראשונה פעמיים ומגיעים."

הפעם לא רצנו, והיינו יכולים לחכות. אנחנו היינו היחידים שהלכו לשם, אז זה מסביר למה הפקיד לא חשבה על האפשרות הזו. אחרי ארבע וחצי דקות שחיכינו נעלמנו לשם.

הלכנו לג'נובה, והשתמשנו בכל מיני רכבים מוגלגיים, כמו רכבת, אוטובוס ומונית. אבא שלי היה ממש מתלהב. עברנו בג'נובה ופירנצה לאורך החוף, עד שהגענו לרומא.

ברומא כמובן נמצא משרד הקסמים האיטלקי, אם כי לא ברור לי למה. לפחות אנחנו קרובים לסוף הדרך!

כשביקשנו מפתח מעבר למערת הכלבים הפקיד (היה שם פקיד ולא פקידה!) אמר שאין לשם מפתחות מעבר, והכי קרוב זה אגם אניאנו שהוא ימינה שמאלה שתיים.

פנינו ימינה ואז שמאלה, והגענו לחדר ריק, שכל מה שהיה בו היה ספסל. התיישבנו על הספסל וחיכינו בערך שתי דקות, ואז הבנו מה היה מפתח המעבר. הספסל.

לצערנו מסתבר שאגם אניאנו לא כל כך פופולרי, ולכן לא השכירו שם סירות, מה שאילץ את פרסי להתאמץ יותר כדי להעביר אותנו לצד השני.

ברגע שבו כולנו היינו בתוך המערה נשמע בום אדיר וכל האזור רעד, מה שגרם לאבן ענקית לחסום את הפתח. חושך השתרר במקום, והאור היחיד היה אור ירוק מוזר.

הסתכלתי לעבר האור הירוק ונרתעתי: האור בקע מתוך עיניים של דרקון. "מה אתה רוצה, דרקון?" שאל אריק באומץ. לא פלא שהוא בגריפינדור.

"אני רוצה בידור." אמר הדרקון. "וגם אוכל. אני אוהב אוכל. אבל אם תנצחו אותי במשחק, אני אצטרך לתת לכם לעבור."

"מה המשחק הזה, עוד פעם שחמט?" שאל אריק. "את הדרקון הקודם ניצחתי, אז לפחות תהנה מזה שיש לך קצת בידור. אל תצפה לאוכל."

"רגע, למה בכלל הדרקון מדבר?" שאלתי. "זה כאילו כמו מה שסיפרת שהדרקונים אצלכם מדברים?"

"כנראה שהוא עבר איתי בחור העל מימדי," אמר אריק. "והשחמט של הדרקונים אצלם עובד בצורה אחרת. כבר ניצחתי פעם דרקון בשחמט כזה."

"אתה טועה, אריק. אתה ניצחת בזכות רצון, אבל השחמט הזה לא מהעולם שלנו." אמר הדרקון. "מי רוצה להתמודד מולי, הדרקון מקום שלישי בשחמט בעולם?"

"אני," אמרתי. "אני מוכן לשחק נגדך. אתה אולי הדרקון מקום שלישי בעולם, אבל אני בן אדם. יכול להיות שאני אפילו יותר טוב מהדרקון מקום ראשון, כי אני בן אדם."

"אתה די רברבן, אתה יודע?" ציין הדרקון. "טוב, אני אשחק מולך ונראה מי יותר שווה. אבל אני מזהיר אותך שלמדתי על כל הדרכים של בני אדם לשחק אז אני אקרע אותך."

"בסדר." השבתי, והתחלנו לשחק. הוא פתח את הרגלי שמול המלכה, והתלבטתי איך להמשיך, הרי לכל אחד מההמשכים הרגילים יש נקודת תורפה. אבל אז עצרתי.

נזכרתי שהדרקון אמר שהוא מכיר את כל הדרכים של בני אדם לשחק, אז החלטתי לעשות משהו שאף אדם לא עשה מעולם. פתיחה הודית הפוכה. (הערת הכותב: אני עשיתי את זה ראשון! זה המהלך הגאוני שאני המצאתי! זה שאתה לא מכיר אותי לא אומר כלום!)

הדרקון הופתע מאד כשהוא ראה מה שעשיתי, אבל הוא המשיך לשחק. הוא ניסה לעשות לי את המלכודת הרוסית על המלכה וכמעט הביס אותי, אבל בגלל שעשיתי את הפתיחה ההודית הפוך הצלחתי להנצל, והוא הפסיד לי את הרץ תמורת רגלי. עלאק קורע אותי. הדרקון זעם, כנראה כי אף פעם לא השתמשו במהלכים שלו כנגדו.

כמובן שגם מט מתחת למים לא עבד, כי היו לי רץ ופרש בנקודת ההצרחה, ותוך כדי העצירה של המט הוא הפסיד לי את הצריח. מאז שהוא הפסיד את הצריח הוא יותר התגונן.

היו מול המלך שלו שלושה רגלים, מצד אחד צריח ומצד אחד פרש. הצריח שלי איים על הרגלי המרכזי שלו, אבל זה לא הזיז לו והוא המשיך כאילו לא עשיתי את זה.

בשלב כלשהו הגעתי אל מול הרגלי שמול הצריח, ככה שזה היה שח. אבל הוא לא יכל לאכול אותי עם הרגלי הקדמי כי אז הייתי אוכל לו את המלך עם הצריח, ולא היה לו לאן לברוח, ולכן זה היה מט.

"מה? אבל זה לא הגיוני!" התלונן הדרקון. " זה היה נראה שתפסיד! ואני חשבתי שכבר תהיה לי ארוחת צהריים.." הוא אמר ונתן לנו לעבור.

המשכנו ללכת עד שהגענו לסוף המערה, ולקחנו משם קרח. בגלל שהקרח הזה מלא בפחמן דו חמצני הוא לעולם לא יימס, אז לא היינו צריכים לדאוג לעניין. כשמרנו לנתק את הקרח מהמערה התכוונו לחזור.

"הי, רגע." אמר הדרקון. "אם אתם רוצים לחזור תצטרכו לשחק מולי עוד פעם, אבל מישהו אחר ישחק!"

"נראה לי שכדאי שנמצא דרך אחרת." אמר פרסי. "בואו נחזור לסוף, אולי יש שם דרך לצאת."

הלכנו לשם חזרה, והתחלנו לחפש. "הי, מה זה?" שאלה סרינה, "יש כאן עיגול אדום." היא אמרה ודרכה עליו. ברגע שרגלה עמדה על העיגול סרינה עפה למעלה היישר דרך התקרה, ומחוץ למערה.

"קדימה, כולם לדרוך על העיגול האדום! ככה נוכל לצאת החוצה." אמר ג'ינקס, וקפץ על העיגול האדום. התוצאה הייתה זהה. כולנו קפצנו על העיגול האדום, והופענו מעל המערה.

"הי, תראו מה הולך שם למטה!" קראה סרינה, שהייתה שם הכי הרבה זמן. "זה נראה שיש כאן אנשים שרוצים להיכנס למערה!"

הסתכלתי למטה וראיתי אנשים, שנראו קטנים מאד מהמרחק שהיה ביני לבינם, מסתכלים על פתח המערה. פתאום אחד מהם שלח קדימה שתי ידיים, וזוהר עצום פרץ מכל גופו ושבר את הקיר (או שככה זה היה נראה לי, יכול להיות שזה בקע מהגלימה שמשום מה התנופפה מאחוריו במקום לכסות אותו.)

בתאני גררה אותנו משם. "בואו!" היא אמרה. "יש לנו עוד מסע עד למצריים!"

אהבתם את הפרק? מצפים כבר לפאנפיק המשך? באמת יש למה לחכות... אז למה לחכות? אני אנסה לכתוב היום פרק בפאנפיק המשך!

למקרה שאתם תוהים מאיפה אני מוציא את כל הידע הזה על מדינות שונות, אז התשובה היא שמאז ומתמיד אהבתי ללמוד על המבנה של כדור הארץ, אז הנה כמה תוצאות לוואי.

הפרק הקודם		הפרק הבא