מלכת הנחשים

סמנת'יה לבשה שמלה ירוקה, כמובן, המבליטה את קימורי גופה העדינים.

האריסון סקר את גופה בהתפעלות. הוא לבש טוקסידו פשוט שהבליט את שרירי הידיים שלו.

שניהם צעדו למסיבה שבחדר הסודי שבטירה.

תלמידים רבים התקהלו מסביב למסדרון בעוד שילד גדול מיין אותם לפי טורים והכניס את אלו שחיבב.

כאשר ראה את הזוג החווה בידו לכיוון הקיר שדלת נוצרה לפתע מתוכו.

השניים נכנסו בדלת בעוד נערים ונערות מנסים להיכנס בעזרת צרחות, בעיטות וכישופים.

החדר היה עצום. מסביב היו שולחנות מסביבם ישבו נערים ונערות לבושים מהודר ששתו שמפניית אש ושוחחו.

רחבת הריקודים היתה ריקה לעת עתה, רק עד שתתחיל המסיבה.

האריסון חיפש שולחן שבו יוכלו לשבת ואז קול נשמע וכל החדר השתתק.

"שלום לכולם! תודה רבה לכולכם שיכולתם להגיע! אני רק מאחל לכולכם הנאה צרופה באושר ומישהו לבלות איתו הלילה!", קולו הטיפשי של הומר נשמע ומוזיקה החלה להתתנגן.

הנערים נטשו את הכוסות מאחור והחלו לרקוד.

סמנת'יה הביטה סביב באי נוחות וגירדה קלות ידה. זאת המסיבה הכי טובה שהם יכלו לארגן?

בארץ התיכונה היו להם מסיבות מרהיבות בכל שבוע, ולהם יש מסיבה מעפנה פעם בשנה. איכס.

האריסון ניסה למשוך אותה לרחבה. "אז, רוצה לרקוד?", הוא שאל בהיסוס קל.

"איכס, לא! אני לא הולכת לרקוד למוזיקת מפגרים הזאת!", היא התנגדה והסתובבה אליו בחדות, "וחוץ מזה, באנו לכאן כדי לתצפת, ולא 'למצוא מישהו לבלות איתו את הלילה'!", היא גילגלה עיניים.

הוא רק רצה לבלות איתה את הלילה, אבל הוא פוצץ את בועת המחשבה הזאת מראשו.

הם תפסו שולחן ובהו בנערים המשתוללים בפראיות לשמע המוזיקה הנוראית.

הפאה של סמנת'יה גירדה וכל מה שהיא רצתה זה להגיע לחדרה ולהסיר אותה.

האריסון בהה בקנאה בילדים שהתמזמזו בפינת החדר.

הלנה והומר התקרבו אליהם. "למה אתם לא רוקדים?", הלנה שאלה מעט מסוחררת.

"אנחנו לא רוקדים במדינה שלנו", סמנת'יה ענתה, מנסה להתגבר על המוזיקה הרועשת.

"אויש נו באמת", הומר נדנד בראשו, "אתם חייבים לרקוד! אתם אורחים! אתם אינטי-, נו הלנה, איך אומרים את זה?".

"אינטיליגנטים, הומר", הלנה גילגלה עיניים, "פשוט בואו! זה לא מכבד אותנו", היא הוסיפה בקול נעלב.

תשתקי, סמנת'יה רצתה לומר, תהיי מנומסת למשאלת המוות שלך. 

סמנת'יה חייכה באיפוק ואז קמה. "בוא, הארי, צריך לרקוד", היא אמרה, חושקת שיניים.

האריסון הביט בה בתדהמה. הוא ניער את ראשו קלות וקם מן הכיסא. "בשמחה", הוא אמר מפוחד.

למה הוא פחד? אף אחד מעולם לא העז להכריח את מלכתו לעשות דבר, אלא אם הוא רוצה למות מוות בייסורים קשים.

אילו רק ידעו מה בא לכיוונם, לא היו מתנהגים אלייה בזלזול, האריסון חשב לעצמו.

מוזיקה קופצנית נשמעה, והאריסון זז מצד לצד בחוסר ידיעה מה לעשות.

נער גדול התקרב אל סמנת'יה ונגע לה בישבנה. היא שמה לב לכך, הניפה יד והוא נהדף 10 מטרים לאחור.

כמה נערים בהו בה לרגע מבולבלם ואז המשיכו לרקוד כרגיל.

"המסיבה הזאת גרועה", היא קבעה והקישה באצבעותייה. נוצר ענן עשן שמתוכו נוצר נחש שהזדחל כל הדרך החוצה.

כמה נערות צרחו מהבהלה אבל לא שמו לב אלייה.

האריסון נקש גם הוא באצבעותיו, נהפך לזבוב וחצה את האולם בטיסה.

הם יצאו מהחדר וחזרו לצורתם הרגילה. "אני צריכה לדבר עם אבא", היא אמרה והלכה במהירות לכיוון חדרה.

"האריסון? סמנת'יה? מה אתם עושים כאן?", השניים קפאו במקום לשמע הקול.

זה היה לא אחר מאשר גאווין גריפנדור, בעל השיער השטני השופע, עיני השקד ולסתו הסולדת.

"קצת אוויר צח, זה הכל", האריסון ניסה להציל אותם מהרגע המביך שעלה עליהם.

"אל תדאגו, גם אני ברחתי משם", גאווין נד בראשו וסמנת'יה הסתובבה.

"למען האמת, אנחנו די ממהרים לאנשהו", היא קטעה את השיחה בעלת שתי-השורות, "לא ממש יצא לנו להכיר, אבל אנחנו צריכם ללכת".

הוא חייך והשפיל את מבטו, אך כשהרים את מבטו שניהם נעלמו.

הוא הסתכל סביבו לחפשם אבל הם נעלמו.

כמו קסם.

הפרק הקודם		הפרק הבא