בית הספר הוגוורטס לילדים רגילים לגמרי

שלום אנשימים!

אז, כמו שכנראה שמתם לב אני לא מעלה פרקים בתדירות כ"כ גבוהה כמו פעם...

זה קורה מ 2 סיבות:

1) אין לי מוזה

2) הלגה הפלפאף222 הכריזה בתגובות שהיא בקושי כתבה איתי שלושה משפטים, אז היא "פורשת" מכתיבת הפיק. לפירוט: לכו להתכל על מה שהיא כתבה בתגובות של הפרק הראשון.

בכל מקרה, כל הפאנפיקים הטובים באים עם רעיונות טובים, ואין לי רעיונות טובים, ולא עוד מוח שיביא לי רעיונות טובים.

אני מקווה שאני אצליח להביא לכם פרקים יותר איכותיים - ובתדירות יותר גבוהה.

וכאן אני מפרה את מה שאמרתי לכם בסוף הפרק הקודם, כי הפרק הזה הוא קצרצר ומשעמם. 

אז איכשהו... תהנו!

החופש הגדול חלף ביעף, וכבר הגיע הזמן לחזור ללימודים.

רק כאשר התקרב התאריך, קלט הארי שהוא באמת עומד לייצג את הוגוורטס בתחרות הארצית למתמטיקה. 

"אתה בסדר?" שאל אותו רון כשישבו בשולחן האוכל במחילה, לאכול ארוחה אחרונה לפני שהולכים להוגוורטס.

"כן... לא"

"מה קרה?" שאלה ג'יני, שישבה לידם.

"אני... אני-" התחיל הארי, אך מולי, שפרסה את הצלי, קטעה אותו:

"מייצג את הוגוורטס בתחרות הארצית למתמטיקה?"

הארי הביט בה, מופתע.

"דמבלדור סיפר לנו" היא הסבירה

"לנו?!" שאל רון את אימו בכעס, ופנה אל הארי. "למה לא אמרת כלום? אתה צריך לספר דברים כאלה, חבר!"

הארי נאנח. "זה לא נחמד במיוחד לספר שאני עומד לבלות את רוב השנה עם מאלפוי"

"מאלפוי?" השתנק רון ובלע בטעות את המרק הרותח.

עיניו החלו לדמוע והוא התשעל.

הארי תפח על גבו עד שנרגע.

"אוי, אחי! יצאת מסכן... לבלות כל כך הרבה עם מאלפוי וסנייפ  באותה הכיתה!" אמר רון ברחמים.

סנייפ היה המורה לחשבון בבית ספרם. הוא עצמו למד בהוגוורטס, בסלית'רין, ולכן אהב לאמלל את תלמידי גריפינדור, בגלל הסכסוך רב-השנים בין הבתים.

למען האמת, הוא תיעב את הארי במיוחד, מכיוון ששנא את אביו של הארי. היה ביניהם ריב בלתי נשכח.

"כן..." השיב הארי בעצב. "אני לא גרוע בזה או משהו, אבל סנייפ יגרום לי להראות רע... לפחות גם הרמיוני תהיה שם."

הבעת פניו של רון השתנתה במהירות מרחמים לקנאה.

"הרמיוני? כיף לך..."

"  'כיף לך'? יכול להיות שיש למישהו קראש על מישהי?" חייך הארי.

"לא!" אוזניו של רון האדימו.

"אוקיי. עכשיו הוכחת לי שיש לך קראש עליה"

"טוב" אמר רון בסרקזם, "אני מאוהב בהרמיוני ואתה בג'יני!"

ג'יני הביטה בו בכעס. "כן, בטח!"

"תפסיקו לריב ותתחילו לאכול!" רשפה גברת וויזלי, "אחרת לא תקומו מחר ותאחרו לרכבת!"

"נאחר לרכבת?"

"מי אנחנו שנאחר לרכבת?"

התאומים הופיעו בפתח המטבח.

"אוך... פשוט תסתמו" זעפה ג'יני.

"אם הייתי מכשפה הייתי עושה עליכם פשוט 'סילנציו' ומשתיקה אתכם" אמרה גברת וויזלי והוסיפה בידה תנועה מוזרה, כאילו היה בידה שרביט.

"אם היית מכשפה החיים שלנו היו הרבה יותר טובים" אמר רון.

"כן. היית יכולה לעשות 'הוקוס פוקוס' ולהשיג לנו הר של כסף" הוסיפה ג'יני.

"תחשבו איזה מגניב היה אם הוגוורטס היה בית ספר לכישוף!" אמר ג'ורג' וחייך.

"ולקוסמות" הוסיף פרד וגיחך.

"היינו לומדים לחשים ושיקויים" אמר רון בחולמנות.

"כן..."השיב הארי וניסה לחשוב על זה.

הוא היה בטוח שהחיים שלו כקוסם יכלו להיות הרבה יותר מוצלחים.

או שלא?

מקווה שאהבתם את הפרק ;-)

בבקשה תכתבו תגובה, אפילו קטנה כמו "אהבתי" או "פרק נחמד". זה מחמם את הלב ומרגיש מדהים!

תצליחו לפנות 3 שניות מחייכם כדי לכתוב תגובה?

תודה! 

הפרק הקודם		הפרק הבא