היום שבו דרוסילה סאות'וורת' נשכחה

הפרק דיי הלך לי לא חלק אז מצטערת אם משעמם מקווה שתאהבו בכל זאת, אשמח לתגובות וביקורות בונות :)
---------------------------------------------------------------------------------------------------------

המורה ההוא- מנגוס בלאקוויד, היה גם בית ראש סלתרין, כך התברר לדרו מאוחר יותר כשהוא נזף בה ובווין, היא הייתה
בטוח שווין יפיל את האשמה עליה בהתחשב בעובדה שהיא החטיפה לו אבל להפתעתה הוא שתק ורק שלח לעברה מבטים נבזיים.
שניהם קיבלו ריתוקים למשך שבועיים, איסור יצאה להוגסמיד (לא שזה הפריעה לדרו היא לא ידעה בדיוק מה זה
הוגסמיד אבל פרצופו של ווין החמיץ עוד יותר שהוא שמע את זה), ומכיוון שפרופסור בלאקוויד היה המורה לשיקויים הוא חשב שכעונש חינוכי יהיה נכון לצוות אותה ואת ווין כבני זוג בשיעורים שלו.
לשמע העונש המסוים הזה שניהם התנגדו, "שקט! לא שאלתי לדעתכם" הוא השתיק אותם ונראה מרוצה מעצמו שסוף סוף הצליח להוציא תגובה ראויה משני תלמידים סוררים.
"באמת, ניקולאס בהיכרות עם אביך אני יכול לדמיין מה בדיוק עשית שעורר את
זעמה של גברת סאוותוות" לחייו השמנמנות של הפרופסור התהדרו במעט סומק של זעם, "ואת גברת צעירה לחולל מהומה כזו ביומך הראשון
כשזהו המקום היחיד שנותר לך בעולם" הפעם לחיה של דרו האדימו אבל בגוון עמוק של בושה, היא לא תיארה לעצמה שכל שאר המורים מודעים לכך שאין לה בדיוק יותר לאן ללכת, משפחתה
אינה זוכרת מיהי יותר הרי. היא התכווצה בכיסאה תחת המבט הסקרן של ווין "סליחה פרופסור", דרו צייצה, מקווה בכך שלא ישחרר מידע נוסף לטורף הנבלות שיושב לצידה.
"אדון ווין אתה משוחרר" ניקולאס קם ממקומו, שולח מבט חשדן אחד בפרופסור לפני שיצא במהירות והשאיר אותם לבדם.
"גברת סאוות'וורת את יודעת מה עוד קרה חוץ האגרוף המרשים שלך לאדון ווין", צל של חיוך קטן הציץ על שפתיו, ודרו הנהנה את ראשה בבלבול.
"אני מאמין שניפצת את החלונות בכיתה שלי"
"אני ניפצתי את החלונות?" דרו חזרה אחריו, היא לא זכרה שהתקרבה בכלל לחלונות של הכיתה, "באמצעות הקסם שלך" הוא הבהיר, "המנהלת חשדה שיהיו מצבים שלא תוכלי לשלוט בקסם שלך"
"אני מצטערת פרופסור" ליבה של דרו האיץ, אין לה כסף אז אולי יתירו לה לשלם על כך באמצעות עבודות במקום.
"אל תדאגי בקשר לזה" הפרופסור הניף את ידו בביטול "זה רק אומר שאת ככל הנראה
מכשפה בעלת כוחות קסם חזקים מאוד" הוא אמר בכובד ראש, "את צריכה ללמוד לשלוט בקסם שלך, בשביל שזה לא התפרץ כך שוב"
דרו הנהנה, "מה אפשר לעשות?"
"אני אתן לך כמה ספרים עם לך שיטות שתצטרכי ליישם", פניה של דרו נפלו, "אל תדאגי" הפרופסור חייך חיוך
משועשע, מבין לא נכון את הבעת פניה "לא הרבה ספרים" הוא הושיט לה דף עם רשימת ספרים שלא יכלה לקרוא ושילח אותה.
 
 באותו יום לא ממש יצא לה לראות את מייקל וקאסי, שאר השיעורים שלה היו עם בתים שונים מגריפינדור, מה שקרה בשיעור שיקוים כבר היה ידוע לכל, חוץ מכמה הערות ומבטים מלוכלכים מתלמידי סליתרין ומחבורת של בנות שנראו כמועדון מעריצות מוזר של ניקולאס ווין שאר היום היה שקט.  

דרו ישבה בחדר המועדון , כמו המעונות של בית סליתרין הוא היה בתוך המרתפים.
הכל בו נראה יקר ומהודר והצבעים השולטים בחדר היו כמובן ירוק וכסף.
דרו כבר הייתה רגילה למבטים, והמקרה בשיעור שיקויים כנראה רק עזר לה, לפי קאסי  השמועות אומרות שהיא עכשיו "פראית מסוכנת ושלא יכולה לשלוט בעצמה".
כך שפרט לווין שעדיין הטיח בה עלבונות  זניחים בזמן הריתוקים  שכללו ניקוי גביעים ישנים אף אדם אחר לא הטריד אותה.
קאסי ומייקל התנצלו לאחר אותו יום, "זה לא שאנחנו חשבנו שזה נכון" מייקל הסביר "זה פשוט היה הרגל אין כמעט בהוגוורסט בני מוגלגים".
 "זה בסדר, אני מבינה" דרו השיבה בחיוך לא כנה, היא לא באמת הבינה אבל הם התנצלו ולא לסלוח להם יהיה מטופש וקטנוני.
"ויולט מה את עושה, תתרחקי מהבוצדמית לפני שיכנו אותך בוגדת דם" קולה הצווחני של נערה גבוהה קטע את
חוט המחשבה שלה, "אבל אני באמת בוגדת דם" ויולט השיבה בקרירות בקושי שולחת מבט לנערה הצווחנית ולחברתה, היא ישבה מול דרו ובידה ספר עב קרס.
"מה!" הן נראו בהלם, דרו לא בדיוק ידעה מה זה בוגדת דם אבל היא זכרה את הביטוי, ניקולאס ווין כימה את מייקל
כך, מה שזה לא יהיה זה גרם לשתי הבנות להיראות כאילו ויולט אמרה שהיא אמרה שפניה היפות הן בעצם מסכה והיא גובלין במסווה.
"לא אכפת לי להתרועע עם מוגלגים או בני מוגלגים" ויולט הסבירה וסופסוף הרימה את עיניה מן המחברת שלה לבנות "אתן מוזמנות להפיץ את
זה אבל זה לא באמת ישנה, יש להורים שלי מספיק כסף לקנות את גריינגרוס את הם ירצו וזה העיקר פה נכון? אני מספיק יפה
ועשירה בשביל שזה אפילו לא יעלה את המחשבה אצל חותני לעתיד לבטל את האירוסים  שלי" היא שלחה מבט מצמית לנערה
הגבוהה מבין השתיים וזו הסמיקה בחוזקה, "לא. ניתן. לגעת. בי" ויולט הדגישה כל מילה ואילו זה היה אפשרי סכינים היו יוצאים מבין עיניה האפורות של ויולט ולעברן.
"לכו עכשיו" ויולט נפנפה בידיה כשולחת אותן לדרכן קולה חזר לקרירות המרוחקת שלו, "נדבר על זה אחר כך".
אחת מהן, דרו לא ממש שמה לב מי, עשתה צליל ברור של "פפפף!" ובין רגע שניהן כבר לא עמדו שם.
דרו הסתכלה על ויולט ואז בחזרה על המקום שבו עמדו שתי הנערות, לא נראה שמה שקרה הטריד אותה כלל להפך.
"תגידי סאות'וורת למה ניסו לשרוף אותך על מוקד?" ויולט שאלה, לרגע דרו חשבה שהיא מנסה ללעוג לה, כמה
תלמידים שישבו בקרבה צחקקו אבל ויולט לא צחקה, הבעת פניה הייתה רצינית, רצינית מידי לנערה בגילה.
"אני...",  היא הרגישה גוש גדול תקוע בגרון וניסתה לקחת נשימה עמוקה, זה עזר קצת, "הצלתי את אחי הקטן" דרו השיבה לבסוף, "הוא נפל מעץ  וגרמתי
לו לרחף במקום ליפול, אמא שלי ראתה את זה ובגלל המאמינה האדוקה שהיא, היא הסגירה אותי לכנסיה באשמת כישוף".
ויולט הסתכלה על דרו מנסה לאמוד את אמינות דבריה, "אמא שלך היא לא אדם נחמד" היא אמרה לבסוף וחזרה לשיעורי הבית שלה.
"לא היא לא" דרו הסכימה.

הם ישבו באחד האגפים בספריה, והוטל עליהם (על ידי הפרופסור בלאקוויד) למיין מאמרים ישנים על שיקויים, הוא הגדיר
את זה 'הריתוק החינוכי להיום' הריתוקים שהוא הביא להם לאחרונה היו שונים ומגוונים וזה היה נראה לדרו שהוא מפיק
הנאה מוזרה רק מלחשוב על רעיונות שונים על איך לגרום להם לעשות את  העבודה השחורה שלו, לפחות מישהו כן נהנה מכל העניין היא חשבה והסתכלה באימה על הערימה.
"סאוותורת" ווין נבח לעברה מקצה השולחן הוא נמנע לקרוא לה בוצדמית לאחר שבאחד הריתוקים היא שרפה מבלי כוונה את הגלימה שלו , אבל הוא עדיין זרק הערות עוקצניות "למה את לא מתחילה?"
היא לא ענתה, היא לקחה את המאמר הראשון והניחה אותו מולה, היא מעולם לא הרגישה חסרת אונים בצורה כזו.
היא הרגישה את עיניו עליה, מבט גנוב אחד אמר לה כל מה שהיא הייתה צריכה לדעת, הוא מחבר אחד ועוד אחד וההבנה התפשטה על פניו, הוא נעמד בפתאומיות והלך לעברה,

"תקראי את זה " הוא הצביע על אותו מאמר שבידה כשהוא רוכן מעליה.
עיניו הירוקות התרחבו בפליאה כשלחיה נצבעו באדום עמוק של בושה.
"את לא יודעת לקרוא" עיניה נצצו  מן דמעות, "אתה מוזמן לצחוק כמה שאתה רוצה על הבוצדמית בת ה15 שלא יודעת לקרוא ,זה לא מזיז לי" דרו כמה ממקומה, היא לא ידעה בדיוק לאן ללכת, היא פשוט לא רצתה להיות שם.

לא נראה שהוא אפילו שקל את הרעיון, שתי ידיים על כתפיה החזירו אותה למקומה, "זה משהו שאפילו אני לא יכול לעשות, יותר מדי שפל" הוא אמר במשיכת כתפיים.
 "אל תזוזי" הוא אמר ולפני שהיא הספיקה לחשוב על לקום ולברוח לפני שהוא יחזור הוא שב עם ערימת ספרים דקים.

"מה אתה עושה" היא בחנה את הספרים שנראו כספרי ילדים"

"אני הולך ללמד אותך לקרוא"

"אני לא צריכה טובות ממך ווין "

ניק גלגל את עיניו "תחשיבי את זה כטובה בשבילי אם את לא יודעת לקרוא יעיפו אותך מכאן ואז מה אני יעשה? " הוא כחכח בגרונו "לא יהיה לי במי להתעלל" הוא הוסיף
היא גילגלה את עיניה, אומנם היא המוגלגית היחידה בסליתרין אבל היא הייתה שם מספיק זמן בשביל לדעת שזה לא נכון.

"ממש הקדוש ניקולאס" דרו השיבה בסרקאזם אבל היא לא התנגדה כשהוא התיישב לצידה למרות חוסר הנוחות שהשתררה.
"נתחיל בזה" הוא שלף ספר פשוט למראה  "זאת a אות תנועה של אה"
הם נשארו שם זמן רב וכשפרופסור בלאקוויד הגיע לראות את התקדמותם הוא הזעיף את פניו למראה הערמה, הם קיבלו עוד שבוע של ריתוקים.

הפרק הקודם