מכתבים למגירה

*ינשוף מהינשופיה בהוגוורטס מגיע אל הארי בשעת ארוחת הבוקר, רון בורח אל לבנדר*

הארי,

אני באמת לא מתכוון לקנא בך, אבל זה פשוט קורה.

זה קורה, כשכל הבנות פתאום רודפות אחריך.

זה קורה, כשהרמיוני מסתכלת עלייך במבט אחר, מיוחד, ואני כל כך רוצה שהיא תסתכל ככה עליי.

*"היי, רון!" צעק הארי " אתה לא חבר של לבנדר?"*

זה קורה, כשכולם מחשיבים אותך לגיבור, ואותי לחברו הטוב.

זה קורה.

וזה ממשיך לקרות.

אני רק מקווה שאתה יודע, שכל אלה שנהרגו, לא נהרגו באשמתך.

הם נהרגו באשמת וו- וולד- וולדמורט.

כן, כתבתי את שמו.

תפסיק להיות מופתע כל כך!

נו, תפסיק!

עכשיו, כשחזרת (כנראה) להבעה הרגילה שלך,  אני יכול להמשיך לכתוב.

לא באשמתך נפגעתי מהשחמט המכושף.

לא אתה הבאת את ג'יני לחדר הסודות.

לא אתה רצחת את סדריק.

ולא אתה הרגת את סיריוס.

שום דבר מזה לא באשמתך.

אבל מה שכן באשמתך, 

זה שעכשיו אני עם לבנדר!

אני מקווה שאני אצליח להשתחרר ממנה...

טוב, אז כדי שאני אוכל (לנסות) להשתחרר מלבנדר, אני מסיים את המכתב- להתראות!

נ.ב. למה אנחנו מתכתבים??? 

היי:  )

אני יודעת שהפרק יצא לי די כושל, אבל רציתי לכתוב משהו...

אשמח לת"ב!

הפרק הקודם		הפרק הבא