דראקו, הארי, ומה שבינהם

בס"ד

"היי פנסי." דראקו נכנס לחדר המועדון של סלית'רין. המקום קרן אווירה מרגיעה. הירוק הזה תמיד הצליח להרגיע אותו. הוא נאנח והתיישב בכורסאה ליד פנסי שישבה על הרצפה ליד האח ועשתה שיעורי בית, או משהו כלשהו אחר שכלל שירבוט מהיר על קלף מקומט מלא במילים צפופות, קטנות ולא מובנות בעליל.
"היי." היא אפילו לא הביטה בו.
"את יודעת שמחר אני עומד להשפיל את עצמי למענך, נכון?"
"כן. אני יודעת שמחר הראשון באפריל," היא אמרה באדישות.
"מה יש לך, פנסי? חשבתי שטיפה תתלהבי שמחר זה קורה."
"כן זה מלהיב. אבל אני מתכננת מתיחה משלי, אז אל תפריע לי בבקשה ותן לי לעבוד."
"אה, אז זה לא שיעורי בית?"
"לא!" פנסי צעקה עליו.
"מה יש לך?!" הוא צעק עליה בחזרה.
"אווווווו," קבוצה של סלית'רינים קראה מאחוריהם.
דראקו הסתובב אליהם באוטומטיות.
"תראו אותם. רבים כמו זוג נשוי," מישהו מבינהם גיחך.
"אני יכולה להישבע בסלאזר סלית'רין שאתם קרוב לוודאי הזוג הכי חמוד בהוגוורטס," אמרה קייט אליסון, תלמידת השנה השביעית. גדולה בשנה מדראקו ופנסי. "איך זה שלא עלינו על זה עד עכשיו. אווווו, תקשיבו, אתם כל כך מתוקים יחד," היא אמרה במתק שפתיים.
"אנחנו? מה?" דראקו הביט בפנסי בפרצוף מבולבל. נראה שגם היא מבולבלת כמוהו.
"אני לא יוצא עם פנסי!!!" הוא אמר במחאה.
"למה להתבייש בבת זוג כזו יפה?" שאל איזה תלמיד שנה רביעית שדראקו אפילו לא בטוח איך קוראים לו.
"תצא איתה אתה, יא אפס," הוא צעק עליו. "משהו קרה לכם היום," הוא החליט, קם בהפגנתיות והלך לעבר חדרו לישון. הוא צריך להתכונן ליום המוזר שיהיה לו מחר.
"היי! מה עם נשיקת לילה טוב?" איזה ילדה צעקה מלמטה לעברו.
"לכו לעזאזל," הוא צעק אליהם, נכנס לחדרו ותרק את הדלת מאחוריו.
"אזעקת מאלפוי עצבני, זהירות כולם," גיחך בלייז שהיה כבר במיטה מאורגן לישון.
קראב וגויל גיחכו.
"שתקו," הוא פקד עליהם.
זאת היה המילה האחרונה שנאמרה בחדר עד הבוקר.

"בוקר, פוטר." דראקו התיישב ליד הארי בשולחן גריפינדור שהיה ריק ברובו. כולם כבר יצאו להוגסמיד. "מה? עכשיו קמים? השמש זרחה כבר לפני יותר מחמש שעות."
"בוקר אור גם לך, בלונדי," הארי פנה אליו בחיוך.
דראקו גלגל עיניים. "פוטר. אני מזהיר אותך, אם אי פעם תקרא לי שוב-"
"חבל להיכנס לאיומי סרק, הא, מאלפוי?" הארי אמר באדישות. "קדימה. כולם כבר יצאו להוגסמיד. בוא כבר. אולי בדרך אני אקנה לך טילון," הארי חייך.
"טילון על הבוקר? נו באמת." דראקו גלגל עיניים וקם מהשולחן.
הם צעדו יחד לעבר היציאה מהטירה. היתה דממה מתוחה בין שני הבנים.
"אז מה, פוטר. מתרגש?" דראקו שבר את השקט.
"את האמת שאני מסוקרן," שיקר הארי. הוא ידע מה דראקו רוצה ממנו.
"מסוקרן ממה אני עומד להגיד לך?"
"כן." או יותר נכון, מסוקרן מאיך אתה עומד להגיד לי את מה שאתה רוצה להגיד לי. הוא רצה לומר, אבל נצר את המילים בליבו.
"אה." דראקו לא ישן כל הלילה. הוא עומד להשפיל את עצמו רק בשביל למתוח את פוטר המעצבן. הוא עדיין לא החליט איך הוא עומד "להתוודות" בפני פוטר.
"אתה נראה נורא מודאג, מאלפוי."
"למה שיהיה אכפת לך?"
"כי אני גריפינדורי. טוב לב ומתחשב," הארי אמר ברוב התנשאות.
"אתם הגריפינדורים רק מתרברבים. חכה עד שכל העולם ישמע שאתם רק חבורה של מופרעים קטנים."
"היי! אנחנו הצד המתחשב של הוגוורטס. זה ידוע!"
"לא בחוקי בית הספר, בכל אופן."
"מה? אני הכי מתחשב בחוקי בית הספר!"
"ולכן שברת יותר חוקים מאשר כל תלמידי השנה השביעית יחד?" הוא שאל ברטוריות.
"אתה יודע... זה היה לתועלת," הארי תירץ את עצמו.
"עאלק תועלת," הוא גיחך.
"כאילו שהסלית'רינים יותר טובים."
"אנחנו באמת יותר טובים." עכשיו היה תורו של דראקו להתנשא.
"במה? בללכת לבכות לאמא?"
"לפחות יש לנו אמא," דראקו אמר ואז התאכזב שלא שמר את המילים בפנים.
עכשיו הארי איבד את זה לגמרי. לא אכפת לו מהאחד באפריל המטומטם הזה, לא אכפת לו ממאלפוי, לא אכפת לו מהרמיוני. מאלפוי כבר עבר את הגבול. ההערה הזו חזרה על עצמה מצד מאלפוי כבר כמה פעמים וכל פעם זה שילח בו חץ שפגע לו במקום הכי רגיש בלב. הפעם החץ חדר כל כך עמוק שהוא לא יכול היה להוציא אותו.
"אני פשוט לא אגיב, מאלפוי. אתה צריך ממני טובה ואז פוגע לי בנקודות הכי רגישות?" הארי הביט בעיניים האפורות הקרות של דראקו. הפנים החיוורות עם ההבעה הלעגנית פשוט כבר עלו לו על העצבים. הוא השליך את התוכנית של הרמיוני לעזאזל והתחיל לרוץ. פשוט לרוץ. לא היה אכפת לא לאן, הוא רוצה לרוץ לאמא. לבכות.

הפרק הקודם