חצויים מכל הסוגים

הארי שכב ער, מקשיב לנחירות של רון, לא מצליח להירדם. הוא ספר לאחור ממאה פעמיים, וספר כל כך הרבה כבשים. הוא נאנח והתגלגל הצידה.

"נופל... סכנה... הרמיוני..." רון מלמל.

"מה?" הארי שאל. הנחירות של רון המשיכו והארי הניח שהוא מדבר מתוך שינה.

לפתע, הדלת נפתחה לרווחה. הארי נעמד בפתאומיות ולקח את המשקפיים שלו משידת הלילה. ג'יני עמדה בפתח הדלת, קפואה במקומה.

"היי", היא לחשה.

"הפחדת אותי", הוא נאנח, משפשף את עיניו.

"סליחה", ג'יני אמרה. "רק רציתי שמיכה נוספת", רון נחר ברעש. "אני מרגישה רע בשבילך שאתה צריך לחלוק איתו חדר", ג'יני אמרה, מסתכלת על אחיה, ואז על הארי ברחמים.

"אני מתרגל לזה", הוא לחש חזרה. הם בהו אחד בשנייה יותר מדי זמן וחזהו התהדק. הארי הפיל את מבטו לרצפה ויצא מהמיטה.

"הנה קחי את זאת", הארי אמר, לוקח את השמיכה הנוספת מקצה המיטה שלו ונותן לה אותה", היא חייכה אליו.

"תודה. אוקיי... לילה טוב", היא אמרה, מניחה את ידה על זרועו מתכוונת ללכת. הארי הסתכל עליה הולכת, סוגר את הדלת מאחוריה. הארי נאנח אנחה חרישית והתיישב על המיטה. הוא הוריד את המשקפיים משפשף את עיניו.

"מה לא בסדר איתך, הארי?" אתה ממשיך להסתכל על ג'יני. זאת אחותו של החבר הכי טוב שלך", הוא מלמל לעצמו. הארי נשכב על המיטה וסוף סוף הצליח לתפוס קצת שינה.

הארי זז והתהפך בשנתו, מוחו הסתבך בחלום מוזר.

איש בגלימה שחורה על כס עשוי מגולגלות רקובות. בשורות משני צדי הכיסא עמדו שלדים גבוהים, לבושים בתלבושות צבאיות מכל מיני מדינות ממאות שונות. ילד קמת יותר צעיר מהארי עמד מול הכס במרכז האולם. הילד, נראה קצת גותי, הוא לבש מעיל מעור שחור וג'ינס שחורים. היה לו שיער שחור ועור חיוור. העיניים הכהות שלו הסתכלו קדימה ואחורה. כאילו חיפש דרך החוצה. במותניים שלו, לילד היה חרב שחורה באורך של כמטר וחצי.

"ניקו, תודה רבה שבאת", האיש שישב על הכס אמר. הילד, ניקו הנהן בתשובה. "יש משימה שאני צריך שתעשה בשבילי",

"אתה לא יכול לעשות את זה?" אתה האחד ה'כל יכול', ניקו מלמל. היה לו מבטא אמריקאי.

האיש בכס הביט למטה אל הנער. ניקו דחף את הידיים לכיסים שלו ונאנח, כאילו הוא ידע מראש שלא יוכל להתחמק מזה.

"מה אתה צריך?" ניקו שאל בחוסר רצון.

"יש מישהו בשם טום רידל. הוא התחמק מהמוות למשך זמן רב. אני צריך שתברר איך הוא עדיין בחיים", האיש על הכס אמר. הוא סכנה לכולם וחייב לעצור אותו",

"אף פעם לא שמעתי עליו", ניקו אמר. מושך בכתפיו.

הארי לא היה יכול להאמין למה שהוא שומע. איך הוא לא היה יכול לדעת על טום רידל? אבל שוב, רוב האנשים הכירו אותו בתור 'הלורד האפל' 'ההוא שאסור להזכיר את שמו' 'אתה יודע מי', או 'וולדמורט'

 "הוא גר רחוק מכאן, עדיין אני אחראי על הנשמה שלו", האיש אמר.

"את מי הוא מסכן?" ניקו בירר.

"רק כמה ילדים", האיש אמר, מניף את ידו בביטול. "לא חשוב",

"אבא", ניקו אמר בחומרה. "מספיק ילדים נהרגו בשבועות האחרונים. אנחנו לא יכולים לשלוח הגנה?" הארי לא הבין למה ניקו מתכוון. הוא לא שמע על שום דבר, לא בעיתון של המוגלגים או של הקוסמים, על ילדים מתים.

"כירון מטפל בזה", האיש על הכס אמר. "הוא שולח את בן דודך, אני מאמין",

ניקו הנהן, ואז עצר לפני שדיבר שוב. "אם אני אעשה את זה בשבילך, אתה תספר לי על אמא שלי?"

"אמרתי לך את כל מה שיכולתי",

"אבל אם תחשוב על משהו אחר, אתה תגיד לי?" ניקו התעקש.

האיש נאנח "בסדר גמור",

הארי התעורר כשרון נענע את כתפו. "בוא כבר, הארי!" הוא אמר. "אנחנו עוזבים כל רגע", הארי פתח את עיניו והסתכל על הצורה המטושטשת של רון. הוא הושיט יד לשידה שלידו ולקח את המשקפיים שלו. הוא שם אותם על עליו והפנים של רון נכנסו לפוקוס. הוא כבר היה לבוש ומוכן ללכת.

"אני בא", הארי מלמל, יוצא מחוץ למיטה. הוא לבש חולצה וג'ינס. הוא עקב אחרי רון במורד המדרגות לתוך המטבח לארוחת בוקר זריזה.

הרמיוני וג'יני כבר ישבו ליד השולחן, אוכלים את הפנקייקים שגברת וויזלי הכינה. הארי חייך לעבר הבנות והתיישב.

"איפה פרד וג'ורג'?" הארי שאל.

"הם עזבו מוקדם בבוקר לחנות הבדיחות", רון אמר, בין הביסים  בפנקייקים.

"הצלחת לישון?" ג'יני שאלה. הארי הסתכל על ג'יני וליבו החסיר פעימה. זה גם קרה בלילה קודם.

"בסדר... ובכן, היה לי חלום ממש מוזר...." הוא אמר, שם כמה פנקייקים בצלחת.

"על מה?" הרמיוני שאלה.

"הו, הא... זה... ההיא שם איש ממש מפחיד והילד שהיה כנראה הבן שלו. הם דיברו על טום רידל", הארי המשיך להסביר את החלום, למרוד שהוריד את החלק של הבקשה של ניקו מאבא שלו אם הוא ימלא את המשימה.

"זה ממש מפחיד", רון אמר.

"אתה לא חושב שיש לזה קשר לאמריקאים נכון?" ג'יני תהתה. הארי משך בכתפיו

"אני לא יודע. אולי", הוא אמר.

"אתה יודע, זה יכול להיות קשור לחלום שהיה לי", אמר רון. כולם הסתובבו אליו, מקשיבים לו. " תראה, הייתי על במה ענקית והיה איזה בחור שניגש אליי והביא לי מגפיים. אז שמתי אותם עליי וזה נתן לי את הכוח לקפוץ לגובה של העננים. וקפצתי. והרמיוני, את ישבת על כס ואמרת שאני בסכנה שאני יכול ליפול. לשנינו היה כס בחלום, רואה?"

כולם בהו בו בשקט. ואז ג'יני החטיפה לו מכה מאחורי הראש, גורמת להרי לצחוק.

"בלודי הל, ג'יני, בשביל מה זה היה טוב?" הוא קרא, משפשף את עורפו.

רון ירה בהארי מבט לא מסכים והוא נאלץ לדכא את צחוקו.

"רון, זה רציני", הרמיוני אמרה.

"גם החלום שלי! יכולתי ליפול! את יודעת, הייתי מספיק נחמד לשים אותך בחלום שלי",

"בסדר ילדים! אנחנו יוצאים!" גברת וויזלי אמרה, מוחאת כפיים ונכנסת לחדר האוכל. היא החזקה בידה ארנק קטן. "זמן ללכת",

הם נעמדו ונכנסו לסלון כדי שיהיה יותר מקום. הארי לקח חופן של גלונים ושם אותם בכיס שלו.

כולם החזיקו ידיים. הלב של הארי החסיר פעימה כשג'יני החליקה את ידה בשלו.

"כולם מוכנים?" גברת וויזלי שאלה. מבלי לחכות לתשובה, הם נעלמו. תחושה מוזרה עטפה את גופו של הארי. הוא עצם את עיניו בחוזקה והחזיק בידה של ג'יני. בתוך רגע, הם הופיעו בסמטת דיאגון, בדיוק מול חנות הבדיחות של פרד וג'ורג'. הוא עזב את ידה של ג'יני, מחייך אליה.

"אוקיי, רון, הארי, הרמיוני, הנה רשימת הדברים שאתם צריכים", גברת וויזלי אמרה, מחזיקה חתיכת נייר. רון שלח יד כדי לתפוס אותה אבל גברת וויזלי מסרה אותה להרמיוני במקום.

"ג'יני, בואי איתי יקירתי. אני חייבת לקנות לך גלימה חדשה", אמרה גברת וויזלי. ג'יני נופפה להם כשאמא שלה גררה אותה משם.

"אוקיי, בואו נלך לקנות את הספרים", הרמיוני אמרה, בוחנת את רשימת הציוד לבית הספר. שלושתם הלכו דרך הקהל של הקונים בדרך לחנות הספרים. הארי ורון עצרון מול חלון הראווה של החנות 'מוצרי קווידיץ' איכותיים' דוחפים את האף שלהם לחלון כדי לקבל מבט על המטאטא החדש.

"בואו כבר!" הרמיוני אמרה גוררת את שני הבנים לתוך חנות הספרים. ברגע שהם היו בפנים, הרמיוני נעלמה בין המדפים, קוראת לבנים למצוא את הספרים שהם צריכים. ברגע שהם אספו את כל הספרים שהם היו צריכים הם היו צריכים למשוך את הרמיוני מחוץ למדפים. בדרך כלל, זה היה רון שהיה צריך למשוך החוצה מחנויות, אבל לא כשזה הגיע לספרים.

הם הלכו לקופה ושילמו על הספרים. באותו הרגע הארי הבין שלהרמיוני היה יותר ספרים מאשר לו ולרון.

"מה הלאה?" הארי שאל כשהם הלכו חזרה אל ההמולה של סמטת דיאגון.

הפרק הקודם		הפרק הבא