פיטר במשימת החיפוש

לוסי רצה ורצה עד שהגיעה לחדר שאותו ראתה לפני כן.

היא מצמצה בחשש והביטה סביבה.

פיטר לא היה שם.

לא, אבל היה שם מישהו.

מייק היה שם, זה שפיטר קרא לו בוגד, היה שם.

היא ניסתה לסגת אחורנית. אם הוא אכן המרגל אז הוא עלול להרוג אותה.

כי לשן תער לא אכפת.

"עצרי!" פקד הבוגד "אל תזוזי!"

היא הביטה בו באימה.

"אני לא אפגע בך, ילדה!" קולו קצת רעד, אבל עיניו עדיין היו נעוצות בה בלי מצמוץ.

"אתה בוגד!" צעקה לוסי, "לך מפה!"

"אני לא!" הבוגד הרים את קולו.

"אז מי אתה? אני מאמינה לפיטר, לא לך!"

להפתעתה, הוא פרץ בבכי.

"שמי מייק" הוא התייפח, "אני לא בוגד, אני מייק, אח של פיטר."

"אתה מרגל!" לוסי צעקה עליו.

הבוגד הרים את ראשו.

"אני לא" הוא לחש. "הם פשוט חייבו אותי."

לוסי הביטה בו בבלבול.

היא הביטה בדמעות שירדו מעיניו הירוקות.

בתלתלים החומים שנפלו על פניו.

בגופו הרזה והדק.

ופתאום הוא נראה פשוט מעורר רחמים.

הוא היה מייק ולא הבוגד.

"חייבו." היא ענתה בקול שקט. "שן תער"

מייק הנהן.

לוסי התיישבה לידו.

"טוב." השיבה. "ספר לי הכל."

"אני מבינה," הנהנה לוסי כשמייק סיים לספר.

"אני מצטערת שהתנהגתי אליך ככה."

"גם אני" לחש מייק. "על הכל."

הם קמו בכבדות וניערו את האבק מבגדיהם.

"צריך לחזור אל צ'ארלי, הוא בטח מודאג," נזכרה לוסי.

אבל כשהם באו, צ'ארלי כבר לא היה שם.

הם נשארו לבדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא