הוגוורטס תולדות

שנה - 1961.
מיקום - חדר המנהל בהוגוורטס, אנגליה.

"אתה אומר לי, אדון דמבלדור," בתחולדה היטיבה את משקפיה על קצה אפה. על ידה היו מונחים ערימות מסמכים ובידה היא החזיקה עט נוצה מושחז. על הקיר מאחוריהם תקתק שעון גדול וחלק מהמנהלים בתמונות הקשיבו לשיחה שלהם. "אתה טוען שסלאזר לא היה אדם ישר כמו שהוא נראה..."
"הרבה יותר מזה," אמר דמבלדור, "אני חושב שהוא היה רוצח, בתחולדה, ויש לי כמה הוכחות לכך. אם תפני לי את הזמן שלך אני אראה לך בשמחה..."
דמבלדור הקיש בשרביטו על התמונה הגדולה של פרופסור ארמנדו דיפט.
"אה..." דיפט התעורר והביט בהם.
"נשמח לעבור, דיפט", אמר לו דמבלדור.
דיפט שלח מבט מהוסס על בתחולדה.
"כן, זה בסדר", אמר לו דמבלדור. "אני מאמין שחשוב שהיא תדע את זה".
דיפט הנהן אל עבר דמבלדור ונעמד, הוא הסיט את הווילונות שמאחוריו בתמונה שלו וגילה מאחוריהם מדרגות שמובילות מטה.
"תודה," אמר דמבלדור. התמונה של ארמנדו דיפט הסתובבה על ציר בלתי נראה וחשפה מאחוריה את המנהרה האמיתית, עם מדרגות שיורדות במעגלים.
בתחולדה היתה נרגשת.
"את מוזמנת לבוא איתי", אמר לה דמבלדור, ובקפיצה קלילה טיפס לתוך התמונה. שם, בכריעה, הוא הסתובב אליה ואמר, " אני אראה לך רק אם תבטיחי לי שלעולם לא תגלי לאף אחד שראית את המקום הזה. זה חשוב".

הוגוורטס תולדות - עמ' 301, חמש שורות מסוף השליש העליון:
"...וכן, כמו חדר הסודות כן מצינו שרווחת אגדה אודות הבריכה התת קרקעית המכונה "המעיין האסור" "ימת המוות" "אגם המוות" "מכלאת סלאזר" או "הוגוורטס תחתית".
על פי הסיפורים הבריכה היא מראה חד צדדית, אליה זורקים את המיוזעות במפלצות, וממנה אין דרך לצאת.
אין מקורות ברי סמכא לאגדה, את המקור הראשון אנו מוצאים בספר "בדרכם של המנהלים" (בהוצאת 'הדרקון העירום - הוצאת ספרים לעור') בו מסופר על פיניאס-ניגלוס-בלק, שהיה מנהל בית הספר בעבר, שהשתמש במושג זה כדי לחנך תלמיד, בזו הלשון "אם תשחרר עוד גמדון בית אחד, חיי נפשי וביתי האצילי שאשחרר עליך את כל המכלאה של סלאזר".
ממקור זה אנו רואים שייתכן שסלאזר סליתרין הוא הבונה והמייסד של הבריכה.
אך מקורות אחרים סותרים זאת וטוענים שלא ייתכן שהיה קיים מקום שכזה בדור המייסדים, ובעצם מי שייצר את המעיין הוא לא אחר מאשר 'ברומסטיק המגמגם' שפחד שלטאות לבה יאכלו אותו בשנתו, וכלא אותם.
אגדות אחרות אומרות שסלאזר היה כולא שם אפילו בני אדם, ואולי חלק מתלמידיו.
המיקום של האגם מעולם לא נרשם, ואין עדות על שום אדם שראה את המקום בעיניו.

ונעבור לאגדות קצת יותר מאומתות, נתחיל מהמטבח -...".

המשך בפרק 5 - סלאזר יורד למרתפים

הפרק הקודם