אליס

נ.מ סיריוס

היום בבוקר אליס נכנסה לאולם והתיישבה על יד לילי אוואנס.

ידעתי שהיא חברה של לילי אוואנס!

אף אחת אחרת לא הייתה עומדת בפני החיוך שלי.

היא נכנסה, השיער הזהוב שלה היה פזור, היא חייכה חיוך רחב אל לילי ולילי לחשה לה משהו.

אליס פרצה בצחוק.

״אני לא מאמין! רך-כף מאוהב!״ קרא ג׳יימס וסובב אלינו הרבה ראשים.

למזלי אליס ולילי לא הסתכלו.

הרגשתי שאני מסמיק.

ג׳יימס, ורמוס(פיטר לא הגיע עוד) פערו פיות ועיניים.

״אתה.... אתה מסמיק?״ שאל רמוס בהלם.

״מה!?!? לא.. מה פתאום!!!״ אמרתי ומיהרתי לצנן את לחיי הלוהטות.

״כן הוא כן!״ חיוך התפשט על פניו של ג׳יימס. מסוג החיוכים של: ״אניהולךלעשותלךאתהמוות!!!!״ שכל כך שנאתי.

״רך-כך מאוהב! מאוהב! מאוהב!״ זימר ג׳יימס בגיל.

חבטתי בראשו.

״מי בת המזל?״ שאל רמוס.

״אה....״ גימגמתי וחיפשתי מישהי יפה באולם.

״אבלין ווטסון!״ אמרתי בקול בטוח והנדתי בראשי אל אבלין, ילדה יפה מהשכבה שלנו, גריפינדורית כמובן.

אבלין הייתה ילדה יפה, בעלת שיער ארוך וערמוני קלוע בצמה, ועיניים ירוקות גדולות.

עורה היה בהיר, ועל אפה הקטן והמתוק היו קומץ נמשים.

״אוהו!״ אמר ג׳יימס.

״אתה יודע שיש לה חבר, כן?״ שאל אותי רמוס בהרמת גבה.

איך אני יכול להתחמק מזה? 

מצד אחד, אני בחיים לא הייתי מוותר אם הייתי יודע שיש לה חבר והייתי באמת מאוהב בה,

אבל מצד שני אני ממש לא רוצה ללכת מכות עם החבר הענקי השרירי הזה שלה.

בסוף החלטתי להסתכן.

״אז מה?״ אמרתי בחיוך שחצני.

״אז אבלין ווטסון עם חבר, ויש לה המון מחזרים, ודווקא בה אתה מאוהב.״ סיכם ג׳יימס.

״כן.״ אמרתי.

״וואו, תראו את הילדה הזו שם, איזו יפה....״ אמר רמוס ובהה בילדה כלשהי בקצה האולם.

״יופי! ירחוני מצא חברה!״ הריע ג׳יימס.

רמוס בתמורה חבט בו.

״תשתוק, קרניים.״ אמר בקול מזהיר.

ג׳יימס הבין את הרמז והשתתק, ואילו רמוס חזר לבהות בילדה.

סיריוס עקב אחרי מבטו והבין על מי הוא מסתכל.

לא, לא, לא! לא!!! לא!!!!

רמוס הסתכל על אליס אולסון.

״היא תפוסה!״ מיהרתי להגיד לרמוס.

״מי חבר שלה?״ שאל רמוס.

״היא לא תפוסה! זו חברה של לילי אוואנס! אין לה חבר! לך ותשאל אותה!״ צעק ג׳יימס לרמוס.

״אוקיי...״ אמר רמוס והלך במהירות לאליס.
בהיתי בו וקלטתי כל מילה משיחתם:

״היי לילי! היי אליס!״ אמר להן רמוס.

״רמי!״ קראה לילי וחיבקה אותו.

ראיתי איך ג׳יימס מעקם את הפרצוף שלו בקנאה.

״היי...״ חייכה אליו אליס בהיסוס.

״תקשיבי, אליס, רציתי לשאול אותך משהו.״ אמר רמוס בהיסוס גם כן.

״בטח, תשאל.״ חייכה אליו אליס עוד חיוך מהוסס.

״תרצי.... תרצילבואאיתילהוגסמידבבקשהאולי?״ פלט רמוס בלחץ.

״מה?״ שאלה, מבולבלת.

״תרצי לבוא איתי להוגסמיד בבקשה, אולי?״ אמר רמוס במעין עילגות.

״אני אשמח מאוד!״ חיוכה של אליס התרחב.

״טוב, מעולה, אז להתראות...״ אמר רמוס וחייך אליה.

״להתראות!״ אמרה אליס וחיבקה אותו.

הוא נראה המום ואז חיבק אותה חזרה.

הרגשתי קנאה נוראית, זורמת כמו רעל בעורקיי.

רציתי לקרוע את רמוס.

אבל בשנייה שהוא הגיע ועל פניו התרגשות כמו של ילד קטן שקיבל סוכרייה, הבנתי שאני לא יכול לכעוס עליו.

אליס מגיעה לו.

הוא החכם בחבורה, הטוב, הנחמד, כל הדברים שאני משוכנע שאליס אוהבת.

אם שניהם מאושרים, אני צריך לעזוב את הנושא.

אני אנסה עם אבלין ווטסון, אולי היא תשכיח ממני את אליס.

״מה היא אמרה?״ שאל ג׳יימס במתח.

״היא אמרה...״ התחיל רמוס ופניו נפולות ועצובות, וגם פניו של ג׳יימס נפלו.

״כן!״ המשיך רמוס בחיוך ענק וזוהר.

לאחר הבעת ההלם, חיוך התפשט על פניו של ג׳יימס.

״כל הכבוד, ירחוני!״ צעק ג׳יימס.

רמוס חייך.

ואז סיריוס הבין.

הפרק הקודם		הפרק הבא