ביפלי

ביפלי פלט צווחה קטנה לא נשלטת.

הראש של ברי נע מייד לכיוונו. הוא והלן קפצו אחורנית.

ברי חזר אל האיש בברדס.

מזל. הם הספיקו.

״טוב״ ענה האיש בברדס. ״אבל תן לגמדון לסבול קצת לפני.״

״למה?״ שאל האדון.

״כי ככה הם אוכלי מוות, דביל!״ הוא ענה.

רגע- אוכלי מוות???

ביפלי קרא עליהם עם הלן לפני חודש!

אלו אותם אנשים רוצחים שעמדו ליד וולדמורט בשנותיו!

אבל הוא חשב שכבר אין אותם…

״נהדר״ מלמל האיש בברדס בקולו החורקני והמזוויע. ״העיקר שהחזרה הגדולה תתבצע בזמן.

החזרה… הגדולה? על מה הם מדברים בדיוק?

״כ-כן, הבוס!״ ברי כרע ברך.

״נפלא״ רטן האיש המסתורי. ״תכף תתחיל להתרפס לי פה כמו גמדון בית!״

״חשבתי-״ גמגם ברי ״חשבתי שאתה אוהב את זה.״

״אין פה אוהב טיפש, אוכלי מוות אינם אוהבים!״ האיש נשמע על סף הקאה. ״זוהי חובתך שתצטרך לקיים!״

״כמובן!״ ברי השתחווה עמוקות.

נראה שכל השיחה הזו הספיקה להלן. היא פלטה יבבה קטנה ונשענה בכבדות על גמדון הבית שלה.

ביפלי הביט בה בצער, כורע תחת משקלה. ״הכל כל יהיה טוב בסדר גבירתילי.״ הוא לחש.

״אין מצב״ הלן מחתה את דימעתה. ״אבא שלי רוצח. מה כבר יכול להיות טוב???״

ביפלי רצה לנחם אותה. כמו שהוא אמור לעשות.

אבל הוא לא הצליח.

״טוב בסדר״ הוא לחש. הוא היה מותש ורעב והיום הזה בהחלט הספיק לו.

הלן ייבבה עליו בשקט. ״אתה גמדון נפלא״ היא ענתה לו והביטה בו באהבה מבעד לדמעות. ״תודה״

לא חשב ביפלי אני אנוכי הייתי צריך צרוך להיות טוב מזה מכך

הוא לא דיבר בקול.

״קדימה, זזנו!״ קרא האיש בברדס ומשך בידו של ברי.

״לא״ אמר ברי.

המסתורי דחף אותו בכוח.

״לא״ חזר ברי, אוחז באפו המדמם. ״תקשיב!״

הם נעצרו לרגע. דממה השתררה.

ואז הראש של ברי פנה לעברם במהירות הבזק.

״אה- האאא!״ הוא קרא בקול ״ידעתי!״

הפרק הקודם		הפרק הבא