מכשפת החלומות

מטיאס החליט להצטרף ללואיס ולמדריכי הביתנים בביתן הגדול בשביל לדון בנושא החלום של חברו. הוא לא באמת התכוון לדבר, הוא רק התכוון להביע תמיכה. לואיס נראה אסיר תודה על זה מאוד.
כל המדריכים ישבו מסביב לשולחן ביליארד, ביחד עם כירון, והקשיבו לסיפור של לואיס, שהיה היחד שעמד על רגליו (חוץ מכירון) ונופף בידיו בהתרגשות בזמן שדיבר.
"תאר את החלום שלך פעם נוספת, בבקשה," ביקש כירון בפעם השלישית בערך. מטיאס כבר התעייף מלשמוע את אותו החלום, שאותו כבר זכר בעל פה, שוב ושוב. לעומתו, נראה שלואיס דווקא נהנה מתשומת הלב שניתנה לו, ומיהר לתאר את חלומו פעם נוספת.
"הייתי במקום חשוך, כנראה שמערה. בהתחלה ההיתי לבד, אבל אז צעדה פנימה אישה-"
"אנושית?" קטע אותו מדריך ביתן דמטר.
"אנושית. אנושית ומאוד יפה," ענה לואיס בגיחוך. מטיאס פלט נחרה שקטה. לואיס הוא היחיד שהיה יכול לצחוק ברגעים שכאלו.
"כנראה היא בת אפרודיטה," אמרה מדריכת ביתן אפרודיטה בחשיבות עצמית. באמת, מה היה רוצה קר דם לרוצחת?
"לא רק ילדי אפרודיטה יפים!" צווחה מדריכת ביתן הרמס. "יש בביתן שלנו מספיק חניכים יפים, תודה רבה לך."
"ואני יכולה להבטיח לך שהם כולם בני אפרודיטה שהאלה לא הכירה בהם."
נראה היה שמדריכת הרמס עומדת להתנפל עליה, אך כירון מיהר להרגיע את הרוחות. "תהיו בשקט, בבקשה. אנחנו צריכים להתרכז בסיפור." שתי הבנות השתתקו, אבל מטיאס היה יכול לראות מהמקום שבו עמד שהן צובטות אחת את השנייה מתחת לשולחן.
הקנטאור פנה חזרה אל לואיס. "תמשיך."
"היא התקרבה אליי, ולא יכולתי לזוז, אז פשוט הסתכלתי עליה," המשיך הנער. "היא תפסה את הצוואר שלי, וכל המקום התחיל לבעור פתאום. חשבתי שאני עומד להיות הבא בתור אבל-" קולו נשבר לרגע, כאילו אפילו המחשבה על החלום קשה לו, "אבל אז היא עזבה אותי, והתעוררתי."
"אתה יכול לתאר איך היא נראתה?" שאל המדריך של ביתן אתנה. הוא אולי היה בן אתנה היחיד שמטיאס חיבב, וגם זה היה רק בגלל שהתפקיד מחייב אותו להיות נחמד לכל האחים שלו.
"היה לה שיער שחור וארוך, ועיניים כחולות בהירות, ממש כמו קרח. והעור שלה היה כמעט שחור לגמרי. והיא הייתה גבוהה. ולוהטת." הוא השתתק לרגע. "כאילו, היא באמת הייתה חמה. העור שלה הרגיש כאילו הוא עשוי מאש."
לכמה שניות כולם שתקו, מעכלים פעם נוספת את הסיפור שכבר שמעו לפני. בסופו של דבר הרימה המדריכה של ביתן הרמס את ידה. "אני אומרת שצריך לשלוח מסע חיפושים לעצור את האישה הזאת."
"בשום פנים ואופן לא," אמר מדריך ביתן אתנה בתקיפות.  "זאת בבירור מלכודת. היא ציפתה שנחפש אותה. זאת הסיבה שהיא לא הרגה גם את לואיס בסוף. היא רצתה למשוך אותנו אליה."
אם זאת הסיבה שלואיס עדיין חי, החליט מטיאס, הוא מאוהב במלכודת הזאת.
"אז אתה מעדיף שנשב פה בחיבוק ידיים, נצפה בזמן שהיא הורגת אותנו אחד אחד?" אמר המדריך של ביתן דמטר בכעס.
הפעם אף אחד לא התווכח.
"כנראה שזה באמת שווה את הסיכון," הסכים לבסוף מדריך ביתן אתנה בחוסר רצון מובהק.
"אז זה הוחלט!" הצהיר לואיס בשמחה, "אני אלך לדבר עם האוראקל." הוא הביט לרגע בכירון, שהחזיר לו בניד ראש כמעט לא מורגש, ואז רץ אל מחוץ לחדר למעלה אל עליית הגג שבה שכנה האוראקל.
לא עבר הרבה זמן עד שנשמע קול התרסקות מהקומה מעל.
ועוד אחד.
ועוד אחד.
מטיאס התכוון לצאת מהחדר אל עליית הגג, אבל כירון תפס את זרועו בכוח לפני שהספיק, וכל מה שנותר לו לעשות היה להקשיב לקולות ההרס שלמעלה בחוסר אונים.
בסופו של דבר נשמעה חבטה רמה, ואז הכל השתתק.
המדריכים הביטו זה בזה בדאגה. לא נראה שאף אחד מהם יודע איך להגיב למה שהם שמעו זה עתה. אולי הם אפילו לא יודעים מה קרה עכשיו. קצת מלחיץ כשמדובר בחניכים שיצאו לפחות למסע חיפושים אחד בעבר.
מטיאס ניסה להיאבק בתפיסתו של כירון, אך הקנטאור לא הסכים להרפות. "הוא יחזור בקרוב," הבטיח בלחישה למטיאס.
רק לאחר שתי דקות נוספות, שנדמו למטיאס כמו נצח, בהן המשיכו לחכות לשווא עזב אותו כירון. מטיאס אפילו לא חיכה לפני בפרץ בריצה אל מחוץ לחדר ודהר במעלה המדרגות המובילות אל עליית הגג.
כשהגיע למעלה קפא על מקומו.
ערפל ירוק אפף את החדר, שנראה כאילו עברה בו סופת הוריקן. כל החפצים, המזכרות ממסעות החיפושים הקודמים, היו מפוזרים על הרצפה. הדבר היחיד שנשאר במקומו הייתה הגופה ששימשה גוף לרוח האוראקל, שהביטה ישירות במטיאס במבט ריק.
ועל הרצפה, במרכז כל ההרס, שכב לואיס ללא תזוזה. מת.

הפרק הקודם		הפרק הבא