full moon

למחרת בבוקר הגעתי לאוניברסיטה, התיישבתי ליד החלון פתחתי את המחברת ועשיתי שיעורי בית שלא הספקתי אתמול, הלימודים היו אמורים להתחיל בעוד 20 דקות, התחלתי לשמוע אנשים נכנסים לכיתות.

הכיתה התחילה להתמלא אט אט, סיימתי שיעורים וחיכיתי למורה. השיעור היה משעמם, את הרוב ידעתי. פתחתי את המחברת והתחלתי לצייר, ציירתי את ג'ספר ותהיתי מתי הוא יבוא, הוא אפילו לא ענה לי במייל בטח יצא לציד ארוך עם שאר הקאלנים.

 רק חיכיתי להפסקה בכדי להפגש עם אוליבר, התחלתי לחשוב על מה שהיה אתמול ולא הבנתי מה קרה לי, איך במפגש אחד הוא הצליח להחיות רגשות ששמרתי בתוכי עשרות שנים, איך במבט אחד הוא אצליח להמס אפילו את הלב הקפוא שלי.

השיעור נגמר, הכנסתי את המחברת לתיק ויצאתי למסדרון במהירות, הלכתי לכיתה שבה היה אמור להתקיים השיער הבא של אוליבר, אבל הוא היה מוקף החבורה שלו, הגורילה ראה אותי מתקרבת וחייך אלי, הוצאתי לו לשון והסתובבתי. מרחוק שמעתי אותו אומר:"היי אוליבר! החברה שלך פה!" שמעתי את צליל החבטה, כאשר אוליבר חבט בכתפו של הגורילה, ואז הוא קרא לי:

"לונה!"

 הסתובבתי אחורה וחייכתי אליו "היי"

"היי, מה שלומך?" הוא אמר וחייך,

"אני בסדר, קצת צמאה (חהחה האירוניה)"

"אפשר ללכת לקפיטריה לשתות משו, אם את רוצה?"

"לא, נראלי אוותר, נצא החוצה?" אמרתי והסתכלתי בעיניו

"בסדר, אבל קצת קר" התחלנו ללכת לכיוון היציאה

"קור לא מפריע לי, ולך?" גיכחתי לעצמי

"לי איכשהו תמיד חם" הוא אמר וגיכח לעצמו

ויצאנו החוצה, הדשא היה קפוא אבל לא הרגשתי את הקור, כרגיל.

"נהנית אתמול?"

"כן, מזמן לא יצאתי, זה היה שינוי מרענן. גם אתה?"

"הייתה לי חברה לא מזמן, אבל נפרדנו"

גיכחתי "לא לזה התכוונתי, נהנית אתמול?"

"אופס" הוא חייך חיוך נבוך והסמיק קצת "כן, מאד נהניתי"

"מי הייתה החברה הזאת שלך? אני מכירה אותה?"

"אממ...אלן סלסטייט...למה?"

"סתם...היא לומדת איתנו?"

"לא, היא לומדת רחוק מפה, בגלל זה נפרדנו" כבר כמעט נכנסנו ליער

"אני חושבת שכדאי שנתחיל לחזור חזרה, כדי שלא תאחר"

"המרצה שלי לא הגיע היום הוא חולה, יש שיעור לי חופשי"

"אבל לי אין, אני צריכה ללכת" התחלתי להסתובב אך הוא תפס בזרועי, קפצתי מהמגע של היד החמה שלו.

"חכי רגע" הוא אמר ומשך את ידו חזרה, נבוך. הסתכלתי עליו וחיכיתי. הוא השפיל את מבטו ואז הסתכל בעיני,

"אם את לא עושה כלום מחר בערב, רוצה לצאת לאן-שהוא?.." הוא שאל בהיסוס

"אוקי" אמרתי וחייכתי

הוא הסתכל עלי וחייך חיוך רחב "מצויין, אני יאסוף אותך ב...7, מאיפה?"

"מאיפה שאספת אותי אתמול" אמרתי וחייכתי אליו

"עכשיו אני באמת מאחרת, אני צריכה ללכת"

"להתראות"

הסתובבתי והתחלתי ללכת לכיוון הכיתה כשחיוך על פני.

כשנגמרו הלימודים חזרתי הביתה, פתחתי את המחשב ונכנסתי לאימייל. קיבלתי הודעה חדשה, מג'ספר:

היי לונה,

מה שלומך? מצטער שלקח לי זמן לענות אבל יצאנו לצוד.

מה קרה? אני מקווה שאת בסדר.

אני כבר בדרך אליך.

ג'ספר.

הסתכלתי מסביבי, הבית שלי לא היה ממש "ייצוגי" המבנה עצמו היה שלם, אבל היה טחב על הקירות, ושרכים התחילו לחדור פנימה, היו סדקים בקירות ובכלל לא היו רהיטים חוץ משולחן כתיבה אחד וכמה ערמות ספרים ישנים. את הבגדים שלי שמרתי בתיק גדול שהיה בכניסה, המקלחת הייתה מחוץ לביקתה, הייתי צריכה לסדר מחדש את הצנרת אבל חוץ מזה, לא הייתי צריכה כלום.

יצאתי החוצה, והתחלתי ללכת ביער, היה שקט מוחלט, כמעט החשיך, נכנסתי עמוק פנימה, שאפתי אוויר, הרחתי ארנב בקרבת מקום, המשכחתי ללכת ועצרתי קילומטר משם, שאפתי אוויר, והרחתי צבי, גדול יחסית התחלתי לרוץ לכיוון הצבי בשיא המהירות כשפתאום

בום!!!

"אני מצטערת!" אמרתי

"לונה?"

הרמתי את מבטי ומולי ראיתי את ג'ספר, שהחזיק את ראשו שהתחיל להרפא בינתיים וחייך.

הפרק הקודם		הפרק הבא