איך אפשר?

בעיקרון אני לא אמורה לצאת מהבית במצבים כאלה, אבל התעקשתי.

וניצחתי בוויכוח.

איזה מזל שהארי לא כזה עקשן, אחרת הייתי שוכבת במיטה בלי אפשרות לזוז אפילו סנטימטר.

עכשיו אני נמצאת בחנות בגדים, מנסה למצוא שמלה שתתאים לממדי הענקיים.

"שלום," שאלתי את המוכר. "יש לכם בגדים לנשים בהריון?"

"כן, אני חושב שזה נמצא באגף משמאל," אמר המוכר, בוחן אותי בעיניו. 

"אה... אני צריכה לזוז עכשיו..." גמגמתי בעודי בורחת לכיוון שאליו הוא הצביע. איזו תקופה נוראית!

"שמלה פרחונית בצבע ירוק... שמלה ורודה עם מיליון כפלים..." מלמלתי כשאני מחפשת שמלה.

אף אחת מהן לא מתאימה לסגנון שלי!

רגע...

יש! השמלה המושלמת עמדה ממש מול עיניי, אחרי קיר גדול.

זו הייתה שמלה בצבע תכלת בהיר-בהיר, כמעט לבן, צמודה בטירוף, והכי חשוב: כולה מפוצצת בנצנצים לבנים!

"ג'יני..." שמעתי את קולו של הארי מבעד לדלת הכניסה. "סיימת כבר?"

אוף! למה אני לא יכולה פשוט להמשיך לבהות בשמלה המהממת הזו?

רק שנייה... אני לא מרגישה כל כך טוב, רק הולכת לרגע...

*   *   *

למה זה קורה דווקא לי?

כאילו, באמת, למה רק לי קורים כל הזמן דברים משונים?

תראו:

1.התעלפויות כל הזמן

2.גילוי של מחלה מוזרה אצל העובר המעצבן בטירוף שכל הזמן בועט בי מתוך הבטן

3.בעל שדואג לי יותר מדי, ו -

4.אי מציאת שמלה שתעלה עלי איכשהו.

לכל זה אני צריכה להוסיף גם הקאה על השמלה המהממת בעולם, שבדיוק תכננתי לקנות? החיים האלה כל כך לא הוגנים!

"וחוץ מזה," מוסיף הארי, "השמלה בכלל לא הייתה יכולה לעלות עלייך!"

אוי, נו באמת! השמלה באמת לא יכלה לעלות עלי!

היא בכלל לא הייתה באגף המיועד...

וגם, ממתי אני אוהבת תכלת?🤔🤔

הפרק הקודם		הפרק הבא