כל הכוכבים

ההלוויה נגמרה.היא הייתה קודרת ביותר.הארי ביקש ממי שקבר אותם לא למחוק את כתובת הדם שכתב-והוא לא מחק.הארי לא הפסיק להזיל דמעות.ג'יני בכתה על כתפו כל ההלוויה-הוא לא יכול היה להאשים אותה.זה היה יום עצוב.

לאחר שחזרו למחילה בשתיקה,כל אחד הלך לחדרו.רון והרמיוני לחדר שלהם,והארי וג'יני לחדרם.
כשהארי נזרק על מיטתם,ג'יני שאלה אות שאלה,שהיא רק בינו לבינה:"אני יודעת שזה קצת מביך...אבל...אם...מה עשית עם מפת הקונדסאים?הסתכלת עליי?"
"אם...טוב...בעיקר הסתכלתי על הדמות שלך מתהלכת לך בהווגרטס.את כל הזמן היית עם לונה...אתם 'החברות הכי טובת'או משהו כזה?"הארי שאל.
"טוב...כן,היא החברה הכי טובה שלי.אף אחד אפילו לא טרח להסתכל לכיוון שלי-חוץ מהבנים בגריפינדור."אמרה ג'יני בייאוש."הם הציעו לי איזה עשרה הצעות כל יום...לא הקשבתי..."היא נשכבה ליד הארי.הם הביטו בתקרה שעות על גבי שעות,מחובקים,עד שנקראה צעקה מלמטה-הגיע הזמן לאכול ארוחת ערב.
ארוחת הערב הייתה כל כך קודרת,עד שאפשר היה כמעט לטעום את רמת הקדירות.הארי כלל לא היה רעב.כך גם ג'יני,רון והרמיוני.הארי ראה שהרמיוני משנה צורה לפודינג,ורון הרחיף את המזלג שלו עם שרביטו.ג'יני שיחקה עם המפית,והארי אכל את העוגה כאילו הייתה גוש של צמר.כולם פנו לחדריהם אחרי ברכת לילה טוב.
הארי וג'יני עלו לחדרם.ג'יני נזרקה על המיטה ובהתה בנר הענק שהטיל אור."מה קורה?"הארי שאל בחשש.הוא התיישב ליד ג'יני,אבל לפני שהספיק להוציא מילה אחת-
היא קפצה עליו ונישקה אותו.כשהתנתקו עם הצמידו מצח לשני."מה את חושבת שאת עושה?"הארי שאל אותה,מתנשם ומתנשף.
"אז זהו...אני עושה הרבה מאוד דברים."היא אמרה וקפצה עליו שוב בנשיקה בוערת.
זה היה הלילה הסוער ביותר שהיה בין הארי לג'יני.

הארי וג'יני לא קמו עד השעה אחת בצהריים.הארי נזקק לחבטה של כרית מג'יני."כמה זמן אנחנו ישנים כבר?"הארישאל בפיזור נפש כזה,שהוא לא היה מתפלא עם היה מזהה מי חובטת לו על הראש עם כרית."אנחנו ישנו רק ארבע שעות,"הייתה נימה משועשעת בקולה.הארי גיחך וחפן את ראשו בכרית.ג'יני נתנה לו הפעם סטירה על לחיו לפני שקפץ."תודה לאל קמת,"היא מלמלה.
הם התלבשו וירדו למטה.
"אוי!טוב שקמתם,חשבתי כבר שחטפו אתכם..."אמרה הרמיוני ששכבה על רון.רון שיחק בשערה והרמיוני קראה הנביא היומי.
"את עוד טורחת לקנות את הפיסות נייר המבוזבזות האלה?"שאלה ג'יני את הרמיוני."למעשה,כן...אין יותר כתבות על הארי,חוץ מזה שהוא כוכב העל של עולם הקוסמים,נכון או לא?"אמרה הרמיוני והעבירה דף.
"איפה כולם?"
"אין לי מושג...הם רק אמרו לנו להשגיח על הבית בזמן שהם איפה שהם לא יהיו."אמר רון,וסלסל תלתל של הרמיוני.
"הרמיוני,תעשי טובה ותראי לי את הכתבה..."הרמיוני נתנה את העיתון להארי,והארי לא התפלא לראות תמונה ע-נ-ק-י-ת שלו מחייכת ומנופפת לשלום.

הארי פוטר,הילד שנשאר בחיים והנבחר-עשה את עבודתו,והשמיד את אתם-יודעי-מי!
כתבת מיוחדת-ריטה סקיטר.

שלשום,יום חמישי,שעה שש ועשרים בדיוק,הארי פוטר,הנבחר,והילד שנשאר בחיים-הביס את אתם יודעים מי,וגרם שמחה רבה בקרב אוכלוסיית הקוסמים
"הנכד שלי,נוויל לונגבוטום,עזר לו רבות,לנער פוטר.הם היו חברים טובים"כך אומרת אוגוסטה לונגבוטום,סבתו של נוויל לונגבוטם-נער עם שיער שחור,נאה,מצטיין בתורת הצמחים.
אנו מודים מקרב לב להארי פוטר המהולל,שהוליד תקווה במשפחות רבות אחרות,שחבו אובדן בעבודתו של אתם-יודעים-מי.

וכך ריטה הצשיכה לברבר על הארי בעיתון...עד שהארי היה יכול לספור את מספר השורות בו כתבה 'הארי פוטר המהולל'.
"אהה...אני מוהלל מאוד...אבל היא-שוכחת מה היא עשתה לי כשהיינו בני 14!אוי...ריטה...גורלך רע או מר,יהיה..."מילמל הארי.ג'יני קראה את הכתבה העצומה(המשך הכתבה היה עמוד 6,7,8.),וככל שהמשיכה לקרוא כך נעשתה הבעת פניה יותר משועשעת."מה?"הארי שאל את ג'יני."הארי...אתה לא מבין?היא מנסה לפצות אותך על מה שעשתה לך כשהיית בטורניר הקוסמים המשולש,ועכשיו היא רק מברברת,ומברברת,ומברברת..."ג'יני זרקה את העיתון על הרמיוני,שנרדמה בינתיים.
"רון...עם השיער של הרמיוני כל כך מרתק אותה,אולי תעשה עליו מחקר!"אמרה ג'יני בשמחה מזויפת.רון בהחלט 'חקר לעומק' את שערה של הרמיוני.הוא שיחק-כך זה נראה-בכל תלתל ותלתל של הרמיוני."מה?השיער שלה נעים..."הוא הסמיק ועזב תלתל גדול במיוחד.
"הארי,ג'יני...לא יכולתי להירדם באמצע הלילה,היו רעשים מהחדר שלכם.מה זה היה?"רון שאל בתמיהה.הארי וג'יני נאלמו דום.
"מה קרה?"שאל רון.ואז הוא קלט.הוא פער את פיו לרווחה.
"לא,"הוא לחש.הארי וג'יני הנהו יחד."אוי,אלוהים..."רון אף הוא נאלם דום.הרמיוני כנראה הבחינה שמשהו קורה,והתעוררה."הארי,ג'יני,רון?...מה קורה?"היא הביטה בהם בתמיהה.
"הארי וג'יני שכבו,"לחש רון.
שתיקה.
הרמיוני לא הבינה מה כל הרעש והצלצולים."אז?..."היא אמרה והרמיה כתפיים."זכותם המלאה,כאילו?"הרמיוני נשענה על על הכורסא.
ג'יני והארי נאנחו אנחת רווחה.דעתה של הרמיוני הייתה הקובעת,כך חשב הארי.אומנם,רון הוא חברו הטובביותר,וכל זה...אבל אפשר להגיד שהרמיוני קצת,קצת יותר מבינה בעניין הזה.
"סליחה...אני לא מבינה מה הבעיה פה.חוץ מזה,רון,אתה לא ההורים שלהם,במקרה.יש להם זכות מלאה לעשות את זה.זה בדיוק כמו שאני ואתה נעשה את זה,רון-"
על פניו של רון התפשטה הבעת הלם.
"אויש,רון,אתה כזה ילדותי..."היא גלגלה עיניים.

בין ג'יני והרמיוני...

"ג'יני,את בטוחה שלקחת את הגלולה שאחרי?"שאלה הרמיוני והחזיקה בידה.
רון והארי הלכו לשחק קווידיץ' אחד על אחד,כך שיכלו לדבר על העיניינים האלה.
"לקחתי פעמיים.אתמול בלילה כבר,"היא השעינה את ראשה על כתפה של הרמיוני.הרמיוני הבינה מה היא מרגישה.
אשם.
"את לא צריכה להרגיש אשמה,"אמרה הרמיוני,בעודה צופה מהחלון בהארי תופס את התפוז שהיה בתור סניץ'.
"עכשיו אני אגלה לך סוד שלא גילתי לאף אחד בחיים שלי,טוב?"אמרה הרמיוני והחזיקה חזק יותר בידה של ג'יני."ג'יני,תבטיחי לי שלא תגלי את זה.אפילו לא להארי,למרות שלא נראה לי שיהיה אכפת לו.טוב?"
"אני אקח את זה איתי לקבר,"הבטיחה ג'יני.
הרמיוני לקחה נשימה עמוקה,ואז-
"שכבתי עם קרום."
פיה של ג'יני נפער לרווחה."אבל...חשבתי...שאתם לא חברים?..."ג'יני אמרה חלושות-מרוב הלם,כנראה.
"טוב...הייתה תקופה שהיינו ממש קרובים-חברים,אפשר לומר,כשביקרתי אותו בבולגריה.הוא ממש שמח לקראתי,גם ההורים שלו מאוד נחמדים...נשארתי שם שבועיים.אז חשבנו זה רשמי כבר-ואז...שכבנו,"היא גמרה את סיפורה.ג'יני הביטה בידייה.
"לא הרגשתי אשמה,רק בימים שלאחר מכן.לא הייתי מסוגלת לצאת מהחדר,רק לארוחות ולשירותים,אבל בשאר היום-נשארתי בחדר.עם היינו יוצאים לטייל,אז הייתי בפינה מרוחקת.אבל זה באמת לא נורא,"אמרה הרמיוני וליטפה את ידה של ג'יני.
"סיפרתי את זה רק להורים שלי,והם לא צעקו,ולא כעסו עליי בכלל.זאת דרך הטבע,"אמרה הרמיוני."זה מראה כמה אוהבים אחד את השני.זה מראה כמה האהבה חזקה.זאת לא בושה.איך לדעתך את נמצאת פה איתי?"שאלה הרמיוני שאלה רטורית.
ג'יני קצת התעודדה ממה שאמרה.זאת לא בושה,הזכירה לעצמה.אני באמת אוהבת את הארי...חוץ מזה,לא הייתה לו שום התנגדות!
ג'יני חייכה אל הרמיוני."תודה,הרמיוני.עזרת לי מאוד,"אמרה ג'יני וחיבקה את הרמיוני.
כמה טוב לדעת שיש מישהו עם ניסיון בזה.

בהמשך היום הרביעיה לא דיברו על הנושא כלל וכלל.ג'יני דיברה עם הארי על מה שהרמיוני אמרה-חוץ מהסוד,שהבטיחה לא לגלות.הארי הבין,והוא כלל וכלל לא הרגיש אשמה-להפך,הוא כבר ידע שזאת דרכו של העולם זאת לא בושה.
גברת ואדון וויזלי,פרסי,צ'ארלי,ביל,וג'ורג' לא הגיעו.הארי,ג'יני,רון והרמיוני התחילו לדאוג.הרמיוני וג'יני אפו עוגה,למרות שהעוגה לא השביעה אותם.רון הציע לשלוח ינשוף,אבל אז נזכר שהוא לא יודע איפה הם.
היה להם מאוד משעמם באותו יוםהארי הציעה שישחקו קווידיץ'-הרמיוני לא הסכימה כלל וכלל.
"אני לא עולה על שום מטאטא יותר בחיים שלי.אני לא סובלת את הכלי הזה..."אמרה ונפנפה את ידה באוויר.
רון,ג'יני והארי כעסו.
לבסוף ג'יני הוציאה,ברוב טובה חפיסת טאקי מתפוצץ.הם שיחקו,ושיחקו,ושיחקו...
"למה זה לא מתפוצץ?"תהה הארי בקול רם,בעודו שם שינוי צבע(לכחול).הם שיחקו כבר שלושה משחקים.לא ייתכן שזה טאקי של מוגלגים.
אבל אז,כשהרמיוני הניחה את קלפה האחרון-
בום!
הטאקי התפוצץ,סופ סופ.להרמיוני נשרפו הגבות-לרון החולצה,לג'יני נשרף השיער בקצוות,והארי,ברגע האחרון-קפץ אחורה,כך שלא קרא לא כלום.אחרי כמה שניות,כדי לבהות בקלפים ההרוסים-הארבעה צחקו הרבה מאוד זמן.
הארי חווה בעיקר יום כיף.

תגובות בבקשה!
אני יודעת שכתבתי שזה פיק תמים לגמרי,כי אז חשבתי שאני עושה רק את הסונגפיק!

הפרק הקודם		הפרק הבא