דובי

דובי התעתק למרתף של המאלפוים, ועיניו אורו כשראה את כל האנשים שהיו שם: לונה לאבגוד, האיש שמוכר שרביטים (דובי לא כל כך הכיר אותו), רון וויזלי החבר הנדיב של הארי פוטר וגם הארי פוטר בכבודו ובעצמו!

הוא לא ידע מה לומר, הוא התרגש מידי. ״אתה יכול להתעתק מכאן?״ שאל הארי בפליאה, ״בטח!״ אישר דובי והם סיכמו תוכנית.

הם נטרלו את פיטר פטיגרו ועלו למעלה להציל את הרמיוני, דובי אהב את הרמיוני כי היא כל הזמן הגנה על גמדוני הבית ודרשה שיקבלו שכר.

ואז הוא ראה את לוציוס מאלפוי. לוציוס כעס עליו נורא ודובי לא ידע מה לעשות, הבלטריקס המשוגעת הזאת הולכת להרוג את הרמיוני!

הוא הרים את מבטו ועיניו נחו על נברשת ענקית שתלויה מהתקרה בדיוק על בלטריקס.

הוא קצת היסס, אומנם הוא לא עבד של המאלפוים יותר אבל עדיין פחד להשחית את רכושם... הוא החליט שהוא הולך על זה!

דובי התעתק אל הנברשת והתחיל לסובב את החלק שמחבר בין הנברשת לתקרה, בגלל הקרב והבלאגן שמתחתיו לא שמו לב אליו.

עד שפתאום הם השתתקו ונשמעו חריקות, דובי כמעט סיים.

הנברשת נפלה למטה, לדובי זה היה נראה כמו הילוך איטי. הוא ראה איך בלטריקס זורקת את הרמיוני, איך הרמיוני נופלת לידיו של רון והם כולם מתאספים.

״כמעט הרגת אותי, גמדון טיפש!״ צעקה בלטריקס, ״ דובי לא התכוון להרוג, רק לפצוע..״ הוא מלמל.

הם רצו להתעתק משם למקום יותר בטוח אבל בלטריקס לא אהבה את זה כל כך... דובי היה שמח שהוא יכול להציל את הארי פוטר, ברגע שהם התעתקו הוא ראה שבלטריקס זורקת לעברו משהו אבל הוא לא הסתכל מה זה, פשוט לא היה לו אכפת.

ואז, הוא הרגיש את הכאב החזק של הסכין שחודר לגופו, הוא עדיין היה שמח שהצליח להציל את הארי. לפתע הוא עמד כפוף, על חול רך מול ים יפה בצבע טורקיז.

הארי מיהר לעברו, הוא לקח אותו בין זרועותיו, דובי הרגיש את חמימותן.

״דובי לא! אתה תהיה בסדר, אל תעזוב!״ דובי שמע את הארי אומר, הוא הרגיש את דמעותיו החמות של הארי.

הוא רצה להגיד משהו, אבל לא יכל.

״ דובי שמח..״ הוא הצליח למלמל בשקט, ״ דובי חופשי...״

דובי פתאום לא הרגיש כלום.

כאילו משהו כיבה את השמש, את העולם.

דובי התעורר במקום ללא צבע וללא חיים הדבר היחיד שראה זה קוסם נמוך שלבוש בגלימה לבנה.

״דובי, ברוך הבא לגן עדן!״

תגיבו אם אהבתם..

יהיה המשך!

הפרק הקודם		הפרק הבא