אוצרות המוות

הפעם אני לא ממשיכה בלי שתי תגובות לפחות!

שקד צעד באי שקט, מקווה שהאיש הארור כבר יגיע.

אחרי כמה שניות, העתק לשם אדם עטוף גלימה.

"שלום שקד," נהם בקול גס ומחוספס.

"שלום-?" שאל שקד בהיסוס.

"אתה לא צריך לפחד ממני, באתי הנה לעזור לך."

"אני לא צריך עזרה!" סירב שקד בתוקף.

"בטוח-?" 

"בטוח!" הוא הסתובב ברוגז וכבר התחיל ללכת, כשמשפט של האיש עצר אותו.

"מה אמא שלך היתה אומרת?"

שקד הסתובב.

"מה אמרת?" שאל בקול שקט ומבוהל.

"היא הייתה שמחה?" המשיך האיש בשקט.

"היא הייתה גאה?..."

"תשתוק!" אמר שקד, דמעות בעינייו. "תהיה בשקט! זה לא עניניך מה אמא שלי הייתה אומרת!"

האיש התעלם ממנו.

"היא רצתה שתעשה את זה? היא הייתה מעודדת אותך?" המשיך בקול איטי.

שקד הביט בו בזעם.

"תשתוק!" שאג, וכיוון עליו את השרביט. "שתק!"

האיש חסם את הקללה בקלות, והמשיך: "אני יכול לעזור לך... אני יכול לתת לך משפחה, חמה ואוהבת!" אמר בקול מפתה.

"פטריקוס טוטאולוס!"

"חבל שתבזבז זמן ומאמץ על זה, התנגדות לא תעזור כאן. הגיע הזמן לשכוח מהעבר, לחשוב על העתיד..." המשיך בקול מגרגר.

"די! די!" אמר שקד וסתם את אוזניו. "אני לא מקשיב לך!"

האיש המשיך בקול מהפנט. "תושיט יד שקד, תושיט יד אל הניצחון..."

שקד בהה בו בעיניים גדולות ומפוחדות.

"רק דבר אחד קטן אני מבקש ממך, רק דבר קטן, שקד. ואז תוכל לצעוד לעתיד טוב יותר..."

שקד מיצמץ, ובלע את רוקו.

"תשכח מהעבר, הוא לא חשוב. מה שקרה קרה, ואין ביכולתיך לשנות אותו. תחשוב על ההווה, על העתיד..."

"תסתום את הפה שלך!" צעק שקד.

"אבל אני מנסה לעזור לך! אני יכול להיות האבא שמעולם לא היה לך..."

שקד נשך את שפתיו.

"אני מבקש ממך דבר קטן, פשוט, אתה לא צריך לדאוג, הכול ישאר ביננו..."

זה היה הרגע שבו שקד נשבר.

10 דקות לאחר מכן, הוא ברח מהיער.

שקד התעורר שטוף זיעה. כל הזמן היו לו חלומות על הלילה הזה.

הוא הרגיש כאילו מישהו לוחש לו באוזן: "אתה אשם..."

הוא ידע שברגע שבו עשה את הדבר, שינה לחלוטין את חיוו, וגזר על עצמו גורל אומלל.

אבל אם ישיג את האבן...

הפרק הקודם		הפרק הבא