קצר , קולע , ונחמד .

כמעט ולא הצלחתי לנשום .
כמה זמן הוא היה כאן ?
התרוממתי האיטיות מעל הרצפה , מנסה לחשוב בהיגיון .
לא .. זה לא קורה לי .
ג'יימס תקע בי מבט מבולבל .

" מה לעזאזל את עושה פה ליליאן ? "
שנאתי את הדרך שבה הוא קרא בשמי המלא .
שנאתי את הדרך שבה עיניי פזלו ללא שליטה , לכיוון גופו המחוטב .
שנאתי את המגבת הלבנה שהייתה כרוכה סביבו , אפילו שהיא לא הייתה אשמה בכלל .
בשביל מה באתי לכאן ?
למה חשבתי שאוכל להתגנב לכאן , לגנוב את הבוקסר של הבן הכי נחשק בשכבה , ולהישאר בחיים ?
לא היה ברור .
הייתי צריכה לספק לו תירוץ טוב .
או אפילו סתם להגיד משהו .
אולי אפילו לציין כמה שמות ספרים טובים שאני אוהבת .
הכל היה עדיף על הדבר המטופש שעשיתי .
הרגשתי איך רגליי מתרוממות , ונעות לכיוון דלת העץ .
אבל ג'יימס היה שם , והוא רצה תשובות .
אז הוא פשוט תפס בזרועי . פשוטו כמשמעו .
בלי להכין אותי לשום דבר , זרועי התחילה להישרף .

הוא נוגע בי .
כמה פעמים פנטזתי על זה ? אין ספור .
עכשיו רציתי רק להיעלם .

" מה גורם לך לחשוב שיש לך הזכות לגעת בי ? " שמעתי את עצמי אומרת .
" אינני יודע . מה גורם לך לחשוב שאת יכולה להיכנס לחדרי , ולחטט במגירות ? "
ניסיתי להישמע מתוחכמת . באמת שכן .
אבל בחיי שלא היה טעם .
הרמתי אליו את מבטי , שבכלל לא שמתי לב שהיה מושפל אל הרצפה .
עיניו החומות אדמדמות של פוטר , בחנו כל תו ותו בפניי .

ובכן , יכולתי להיאבק בו . או לפחות לנסות .
אבל מה היה הטעם ?
שחררתי את ידי בעדינות , מתענגת על הצינון שחשתי בזרועי באותו הרגע .
" מה אתה רוצה לדעת ? " שאלתי בייאוש .
חיוך ניצחון התנוסס על פניו של פוטר .
" אשמח לדעת מה עשית בחדר שלי . ומה חיפשת בו " . הוא אמר בחיוך נינוח .
רציתי לתקוע בו סכין . ואילו רק בגלל היותו כל כך מושלם .
נשמתי עמוק לפני שהשפלתי את עצמי סופית .
" באתי לקחת את הבוקסר שלך " . לא רציתי לראות איך הוא מגיב , אז עצמתי את עיניי .

אם נשארה לי , ולו טיפת כבוד , אחרי כל מה שקרה בדקתיים האחרונות – היא ברחה כרגע . בצרחות .

כל מה ששמעתי היה צחקוק קצר , שלא ארך יותר משנייה .
" למה ? " שאל בגיחוך .
הרשיתי לעצמי לפקוח עיניים זועמות .

" הכל בגלל אמנדה . היא אמרה לי שאני לא מעיזה לעשות זאת , והנה ! אני מעיזה ! " צעקתי בכוח .
כנראה שהעובדה שאני נמצאת במגוריי הבנים פרחה מראשי לרגע . אבל פוטר זכר זאת .
באינסטינקט אבירי ביותר , פוטר סתם לי את הפה בעזרת ידו שנגעה בי בשנית .
ניסיתי להעיף אותי משפתיי שנמחצו , אבל לא הצלחתי . הוא היה חזק יותר .
מפתיע , הלא כן ?
" ליליאן אוונס , אני נשבע שאם לא תסתמי את הפה שלך שנינו ניכנס לצרות " .
עיניו היוקדות חדרו לתוכי , וסירבו לחשוף את רגשותיו .
השתתקתי .
יכול להיות שבגלל ההלם שביופיין , ויכול להיות שבגלל היד שהתהדקה על שפתיי .
מחשבה זדונית עלתה במוחי .
חייכתי לעצמי , והתחלתי לנשוך את היד .
ג'יימס הביט בי בפליאה , ומיד אחר כך פרץ בצחוק .
" את באמת חושבת שזה מכאיב לי ? " אמר בעוד ידו עדיין מוחצת את פניי .
טוב .. אם זה לא עבד ..
טוב , עכשיו פוטר באמת היה מופתע .
" ליליאן , ליקוקים סתם מחרמנים " .
וזה היה הרגע בו לא יכולתי לסבול אותו עוד , והחלטתי ללכת על בטוח .
טוב , זה בהחלט לא היה מנומס . אבל זה היה חייב להיעשות .

צרחה קורעת לבבות , נפלטה מפיו של פוטר ברגע שברכי הונחתה בכוח על האזור שבין החלציים שלו .
פוטר השתטח על הרצפה בייסורים .
" את מטורפת ?! " הוא שאל , מכסה בזרועותיו את האזור הפגוע .
חייכתי במבוכה .
" ג'יימס פוטר , חשבתי שאם אחד מאיתנו יצרח שנינו ניכנס לצרות . " אמרתי .

לפני שהספקתי ליהנות מכל העניין , שמתי לב למשהו מוזר .
מה זאת ההתנהגות הלא אופיינית הזו ?
איפה לילי הביישנית , שלפני כמה דקות , התביישה רק מעצם הרעיון של לעבור ליד פוטר במסדרון ?
והמבוכה השתלטה עליי .
לילי חזרה . לילי חסרת האומץ , חברת הביטחון .
והמחשבה הזו , הובילה אותי למעשה הבא .
יצאתי באיטיות מהחדר , מותירה את פוטר להתענות בכאבים .

אמנדה פערה את פיה בתדהמה .
בסופן של שלוש שעות מייגעות – שכללו בתוכן בכי , צחוק , ובעיקר הסמקה , אמנדה הרשתה לעצמה להגיב .
" את רוצה להגיד לי , שהוצאת את פוטר מוועד ההורים ? "
הנהנתי בביישנות .
אמנדה הרימה את גבותיה , במבט שאף פעם לא ראיתי על פניה .
" מוזר . ליל , אני מכירה אותך כל חיי . שום דבר מהדברים שעשית לא מוכר לי " .
חייכתי מעצם המחשבה על אמנדה מאבדת את הביטחון שלה .



המשך בקרוב :)

תודה רבה ! אשמח לקבל תגובותתת :)

הפרק הקודם		הפרק הבא