המשך האהבה בין הארי לג'יני

הערות: הבטחתי וקיימתי!

הנה פרק ארוך במיוחד על אהבתם של ג'יני והארי!

תכתבו לי בתגובות מה אתם חושבים על הפרק ואם אהבתם, מה ההיתם רוצים לשנות ואם יש לכם הצעות לשיפור.

תירשמו, תדרגו ותמליצו!

מקווה שתהינו!

האי ישב בחדר המועדון.

היום היה יום שלישי, שעה 9:00.

עוד שעה ליציאה שלו עם ג'יני.

הוא הקפיץ משעמום שק קטן מלא באוניות בעיקר, גם חרמשים וגם קצת גוזים, שקיבל מהכספת שלו בבנק הקוסמים.

הוא רצה לבזבז כסף ביציאה שלו, ולא להתקמצן.

הוא ראה את הרמיוני באה לקראתו מחדר הבנות.

"תקשיב, הארי, לא הספקתי לספר לך אתמול אבל הוא הסכים! רון הסכים! אני אחזור לצאת אם רון!" קראה באושר.

"אני שמח לשמוע! גם ג'יני השכימה לצאת איתי, קבעתי להפגש איתה בעשר" ענה לה הארי.

"ואני קבעתי באחת עשרה" אמרה הרמיוני "מה יש לך ביד?"

"אה, רק חשבתי שעדיף שיהיה לי ולג'יני הרבה כסף לבזבז בהוגסמיד, אז ביקשתי מגרינגוסט שישלחו לי. גם הבאתי כדי שיהיה לכם מה לבזבז, הנה, קחי" אמר הארי, ושלף מתוך השק עוד שק, ונתן אותו להרמיוני.

"יש בפנים יותר ממה שנדמה, שמו על זה לחש הרחבה. תתני חצי מהכסף לרון." אמר הארי "טוב, אני חושב שאני אלך, ג'יני בטח מחכה לי"

הארי הגיע לפסל המכשפה, וראה את ג'יני יושבת שם, מהממת כתמיד.

"טוב ג'יני, מוכנה לצאת להוגסמיד?" שאל הארי.

"ברור" ענתה ג'יני, והתקדמה לעבר המדרגות.

"אני מכיר דרך טובה יותר ללכת להוגסמיד" אמר הארי, וג'יני התקרבה אליו בסקרנות.

"תראי: 'דיסנדיוס!' " אמר, ופסל המכשפה נפתח.

"זה בטוח ללכת מכאן?" שאלה ג'יני בחשש.

"כן, אני נכנסתי מכאן המון פעמים" אמר הארי.

שניהם החזיקו יידים, והתקדמו במנהרה החשוכה(עם שרביטים דלוקים, כמובן).

"אז, מה חשבת לעשות כשנגיע להוגסמיד? אולי נלך ל 'שלושת המטאטים'?" שאל הארי.

"אני דווקא חשבתי שנלך למקום קצת יותר לבד" אמרה ג'יני.

" אז יש לי רעיון: המנהרה הזאת מובילה לדובשנרייה,למה שלא נקנה שם קצת ממתקים, ואז נלך לעצים ההם שם, ליד הצריף המצווח, ואז נהיה לבד ונאכל את מה שקנינו?"אמר הארי "היום

קיבלתי את הכסף שהזמנתי מגרינגוסט- נוכל לבזבז אותו."

"רעיון מעולה!" ענתה לו ג'יני.

"תקחי כמה כסף שאת רוצה" אמר לה הארי והושיט לה את שק הכסף.

כאשר הלכו לעצים שליד הצרייף המצווח, ידיהם היו מלאות בסוכריות ודברים מהדובשנריה.

"אז מה, הארי" אמרה ג'יני "איך הולך לך החופש?"

"בסדר, נראה לי, היה הרבה יותר טוב אם היו פחות אבדות..." אמר הארי "למה, גם אחרי שניצחנו את וולדמורט, אני מרגיש כאילו זה לא נגמר?

כאילו יש כל כך הרבה אבדות בצורה מוגזמת? כמה אנשין יכולים למות בחייו של בן אדם?"

"אני מבינה אותך" אמרה ג'יני "זה קשה. גם לי מאד קשה, גם אחי נפטר. זה נורא. חבל שאי אפשר להחזיר את כולם לחיים."

"תקשיבי, ג'יני, את גאונה! הרגע נתת לי רעיון!" אמר הארי.

" אוי לא" אמרה ג'יני "רק לא עוד משהו מסוכן..."

"אל תדאגי. אני אשאל את מקנוגל על זה האם לעשות את זה, אם זה ירגיע אותך..." אמר הארי.

"אבל, הארי, על מה חשבת?" שאלה ג'יני.

"את אמת שחבל שאי אפשר להחזיר אותם לחיים, נכון?"אמר

"כן, נו, ו..."ענתה לו ג'יני.

"אז יש אפשרות! אבן האוב!"

"אבל הארי" ענתה לו ג'יני "את אמרת שזרקת אותה ביער, כדי שלא ימצאו אותה, אז איך תמצא אותה?"

"ההיתי ממש מתומתם כשעשיתי את זה" אמר הארי "זה מאוד פשוט: לחש זימון!"

"אפשר לנסות..." אמרה ג'יני "אבל אני חושבת שאם כן, אחרי שתשאל את פרופסור מקנוגל כדאי לך לשאול גם את הרמיוני, לפני שתשתמש באבן האוב."

"נו באמת, את הרמיני? את יודעת מה היא תגיד לי:'אוי הארי, זה ממש מסוכן, אתה לא יודע מה יהיו ההשלכות של זה, אסור לך לעשות את זה אל תעשה את זה!' " אמר הארי וחיקה את קולה של הרמיוני.

"אולי, אבל אתה יודע שאם הרמיוני תגיד דבר כזה, גם מקנוגל תגיד דבר כזה, וחץ ממקנוגל אין לנו ממש מישהו מבוגר שאפשר לסמוך עליו..."אמרה  לו ג'יני.

"בסדר" אמר הארי.

...

הפרק הקודם		הפרק הבא