ג'יימס מאלפוי-פוטר

רחובות הוגסמיד היו קרירים ושוממים הארי אחז בידו של דראקו בחוזקה כאילו מפחד שלא יעוף עם הרוח והם צעדו במהירות לעבר טירות הווגוורטס.
"אתה לא חושב שאנחנו היסטריים מדי?" הארי שאל
"מאלפוי לעולם לא יהיה היסטרי"
"כן ברור" הארי גיחך "אני לא יזכיר לך את נפעם שהרגל שלך נתקעה בדלתות של המעלית וא-""
"פשוט תשתוק ותן להנות מהנוף" דראקו היה נבוך
"מהנוף הזה??" הארי החווה בידו על הבתים המוזנחים שמסביבם הבעת גיחוך ותמיהה על פניו
"טוב זה שינוי באווירה, ואני לא מבין מאיפה המצברוח המתלוצץ הזה שלך" דראקו אמר בכעס
"אני לא מבין מאיפה ההיסטריה הזאת שלך" קולו של הארי מלגלג
"אני לא היסטרי!" דראקו צעק , לא יודע כמה היסטרי הוא צריך להיות.

"שתק!"
הארי לא הספיק להסתובב לאחור כשהבזק אור שיתק את שניהם על הריצפה, הוא שכב על הריצפה מרגיש את גופו של דראקו לצידו הוא ניסה לבדוק מה שלומו אבל אז ניזכר שהוא משותק לפיכך המשיך לבהות בשמיים האפורים כשהרוח מצליפה בשניהם.
לאחר זמן שנראה כנצח הוא שמע צעדים הוא חשב שהינה באים להציל אותו אבל אז הוא כוסה בשק שחור וכמעט נחנק מחוסר אוויר, לאחר דקה הרגיש את כל העוחם מסתובב סביבו בחילה גאתה בו והוא הרגיש שהוא עומד להקיא, ואז הכל נעצר והוא הבין שמישו התעתק איתו.
הוא הוטח בבריצפה בחוזקה ונאקת כאב שלא נשמעה נפלטה מפיו הסגור.
"הם פה" קול צרוד נרקומני מעט נשמע מעליו
"תיקח להם את השרביטים אי אפשר לקחת סיכונים עם שני אלה" הארי חייך בליבו, מחמיא שמפחדים ממנו גם כשהוא משותק ומכוסה בשק, בהחלט.
לפתע הסירו ממנו בגסות את השק ואור מסנוור חדר לעיניו הוא הרגיש שמישו מחטט בכיסי מכנסיו האחוריים, והוא כאמור היה צריך לזוז בחוסר נוחות אבל הוא לא יכל לזוז.
"לקחתי" הודיע בעל הקול הצרוד "מה עכשיו?"
"שים אותם במדף העליון, תשאיר לי לטפל בהם" קולו של השני היה קר ואדיש
הוא הרגיש ידיים שריריות ומחוספסות נושאות אותו לעבר קצה החדר
"טמבל בעל שכל של נום! את השרביטים תניח במדף העליון אותם תשאיר פו!" הוא הוטח שוב בריצפה וללא הגנת השק הוא הרגיש נוזל חם מזפזף מראושו.
"עכשיו תצא, מהר!" בעל הקול הקר דיבר לפקודו כאילו היה סוס רכיבה הוא שמע צעדים ואז דלת נטרקת.
"הארי פוטר לכבוד הוא לי לפגוש אותך" למרות שלא היה יכול לראות אותו היה אפשר לישמוע את החיוך המלגלג שעל שפתיו.
האיש נעמד מעליו מכוסה ברדס והושיט לו יד ללחיצה
"לא תלחץ את ידי? חשבתי שאימך הבוצדמית לימדה אותך נימוסים" הארי הרגיש את ליבו מתפוצץ כמו הר געש "או שחכתי אתה משותק"

הוא זז מעליו ופסע בחדר

"דראקו מאלפוי" דראקו! הארי כמעט שכח שהוא פה איתו "אני לא יכול לומר שאני לא נרגש לפגוש ידיד לשעבר אבל למה פנייך אדומות כל כך? קר לך?" הוא לא אמר זאת בציניות זה היה נשמע שהוא באמת דואג לשלומו של דראקו, והקול הזה היה מוכר להארי מאיזה מקום.
"אתם בטח תוהים מה אתם עושים פה בזמן שאני חושב, הייתם צריכים להיות עכשיו בהווגוורטס לבדוק בשלומו של בנכם המאומץ ג'יימס" את שלושת המילים האחרונות הוא ירק בגועל.
הארי נרעד, הוא לחם נגד אנשים חזקים יותר בעברו,(עיין ערך וולדמורט) אבל אף פעם לא לחם נגד מישו  שהוא לא ידע מיהו
מהם מטרותיו
מה רצונו
 מישו שידע עליו הכול בעוד הוא לא ידע עליו כלום.
ובוודאי לא כשהוא משותק על הריצפה ללא שרביט ודם נוטף מראושו
"אני אומנם לא יכול לענות לכם על שאלותיכם אבל רק ארגיע אתכם ואומר שלפי המידע שברשותי הילד בסדר"
זה כלל לא הרגיע את הארי זה הלחיץ אותו הרבה יותר. הבן אדם יודע מה קירה עם ג'יימס מה אם הוא.. הוא פגע בו??
הארי מודאג נורא, כל הדאגה של הימים האחרונים התנקזה לרגעים האלו,
מה אם התאוריה שהוא בנה נכונה?
לא לא לא הוא ניענע בדמיונו את ראשו המשותק.
הוא ידע שזה אפשרי להתנגד לשיתוק ועם כל ההענווה הוא קוסם מוכשר הוא אמור לדעת להתנגד לזה אבל כנראה גם הקוסם שהטיל עליו את הקללה היה מוכשר למרות שאיך אמר בעל הברדס? היה לו שכל כמו של נום.
"כן שיערתי שתנסה להתנגד לשיתוק" אמר בעל הברדס
 "ברכיביאנדו" הוא קילל ובהנפת שרביט אדישה חבלים עבים כבלו את הארי בחוזקה הוא יכל להשתמש באינקרצרוס אבל עם הארי כמו שאמר, לא לוקחים סיכונים.
"ובכן אני לא אדם מלוכלך" הוא המשיך "אבל יחד עם זאת אני לא פתטי ולכן בדקות הקרובות כשאשפוך בפנייך את סיבת ה- איך נקרא לזה, הכנסת האורחים שאני עושה פה אני אצטרך לוודא שלא תיהיה לך שום אפשרות לברוח" הקול המוכר הזה דיגדג את אוזנו של הארי לעזאזל! הוא שמע את הקול הזה פעם.

הפרק הקודם		הפרק הבא