הקללה

זה היה בנאדם שבכה שם.

"בואי נזוז" משך האגריד בידה, אבל לילי התנגדה "מה יש?" שאל אותה האגריד "את באה?"

לילי שתקה היא קפאה במקומה "זאת היא" היא אמרה

"מה?" שאל האגריד, שהיה בטוח שמשהו כישף אותה, "מי?"

"זאת היא" חזרה על עצמה לילי "זאת היא מהחלום שלי" לילי עדיין לא מצמצה

"מה זאת אומרת?" שאל האגריד "מי?"

"חלמתי עליה פעם," התחילה לילי "הייתי בשנה השנייה שלי, היא הייתה עם שיער שחור, ועיינים זועמות וצהובות, היו לה חמש ניבים, והדבר היחיד שהיא ידעה לעשות," לילי לקחה אוויר "זה לצרוח. ככה"

האגריד עמד בפה פתוח, "מ..איך קרוא לה?"

"אלכסיס"

"זה שם" צחק האגריד

"האגריד!" אמרה לילי "זה לא מצחיק! היא נוראית!"

"את צודקת" אמר האגריד 

"האגריד!" אמרה לילי "תסתכל!"

האגריד הסתכל מאחוריו.

היא הייתה שם,

"אלכסיס"

"שלום, לילי..." היא צחקה צחוק מרושע.

"איפה הוא?" 

הפרק הקודם		הפרק הבא