הדור הבא

השמש עלתה לאיטה וצבעה את השמיים בגוונים וורדרדים וכתומים, ודמות עמדה על המרפסת הקדמית של בית משפחת וויזלי והביטה על הזריחה בפנים נוגות.

"פרסי, בוא." אומרת אודרי, ומחבקת את בעלה.

"זו השנה השלישית של מולי ולוסי בהוגוורטס, אסור להן לאחר." אמרה אודרי.

פרסי מהנהן ונושק על מצחה של אשתו.

"תלכי את להעיר אותן?" שואל.

"לא, לדעתי עדיף שדווקא אתה." אמרה אודרי.

פרסי חייך אליה ונכנס אל תוך הבית.

הוא עלה אל חדרן של שתי בנותיו התאומות בנות העוד-מעט שלוש עשרה.

הוא נכנס אל החדר הקטן, ומצא במיטות את הבנות ישנות.

הוא ניגש קודם למולי, וליטף בעדינות את שיערה הערמוני-אדמדם.

מולי פקחה את עיניה החומות בישנוניות.

"אבא, מה...-" התחילה, אך אז נזכרה והחלה לקפץ.

"הוגוורטס! הוגוורטס!" צרחה, והעירה את אחותה לוסי,

לוסי פקחה את עיניה הכחולות בבלבול.

"מולי?" שאלה בטשטוש.

"הוגוורטס, לוסי, הוגוורטס!" צעקה מולי, ולוסי קמה לאיטה ממיטתה.

"נו, אז? זו כבר הפעם השלישית שלנו שם." פיהקה לוסי וסירקה לאט את שיערה הבלונדיני-לבן.

"אוך." גנחה מולי על אדישותה של אחותה.

פרסי השאיר אותן שם להתווכח, ויצא בחזרה אל אודרי.

"על מה אתה תמיד חושב כשאתה עומד פה?" הפתיעה אותו.

"על החיים. על איך שהכל השתנה מאז הפעם הקודמת שבהיתי בשמש הזורחת. תראי, הרי רק אתמול העדפתי חביתה לארוחת בוקר, ועכשיו אני דווקא מעדיף מקושקשת." אומר פרסי במשיכת כתפיים.

"זו הדרך שלך לבקש ארוחת בוקר?" צוחקת אודרי, ופרסי עוטף אותה בזרועותיו.

"אולי, אבל אולי זו גם הדרך שלי להגיד שטאת יפה יותר כל יום שעובר." מחייך.

באותו רגע יורדות הבנות במדרגות, ולבושות בג'ינסים ובחולצות אדומות תואמות, ומזדעזעות לראות את הוריהן מתנשקים.

"איכסססס!!!" אומרות שתיהן בבת אחת.

אודרי צוחקת ומגישה להן לחם מטוגן.

"הנה, בבקשה. עם מה את רוצה? וסוכר לך, נכון? הו לא, כמות כזו של שוקולד זה יותר מדי, גברתי הצעירה." 

כעבור הרבה זמן של זלילה, נעמדת המשפחה באח.

"הפעם תורכן." אומרת אודרי ומושיטה לתאומות את קומץ האבקה הירוקה.

הבנות מחזיקות ידיים, ומטילות ביחד את האבקה.

"תחנת קינגס קרוס!"

הפרק הקודם		הפרק הבא