חזרה מהפרגוד

ג'ולי והארי הגיעו לבקתה של האגריד.

הארי נקש על הדלת בזהירות, וכעבור רגע היא נפתחה בקול חבטה.

"הארי! וג'ולי, הפוטרית האהובה עליי! ואתה, הארי פה, הפוטר האהוב עליי." חייך האגריד.

"היי האגריד." חייכה ג'ולי.

הם נכנסו והאגריד הציע להם עוגיות.

הארי סירב בנימוס, וג'ולי דווקא ניסתה אחת, אבל נטשה אותה כשהבינה שזה או העוגייה או שיניה.

"את היית ילדה נורא חמודה, כל הזמן מתעקשת ללכת פה עם קוקיות." אמר האגריד, וג'ולי הסמיקה.

"קוקיות זה מטופש." אמרה בלהט, והאגריד ציחקק.

"את נשמעת ממש כמו אימא שלך. וגם נראית כמוה. אבל העיניים שלך הם..." התחיל הארי, וג'ולי קטעה אותו.

"של אבא שלי, אני יודעת." היא אמרה, והארי חייך בסתר.

באותה שנייה נפתחה שוב הדלת, והפרופסור ההוא מהאולם הגדול נכנס.

"פרופסור פפיפופה, איזה כבוד." מנסה לקוד קידה האגריד אך כושל ונתקע בשולחן.

"האמת, זה פניפואה." אומר הפרופסור בחיוך.

"וזוג הפוטרים המפורסמים! מה שלומכם?" שאל הפרופסור.

"הכל בסדר." ענתה ג'ולי, והארי הנהן.

"טוב מאוד, טוב מאוד." מחייך הפרופסור.

"האגריד, אני צריך לדבר איתך על משהו, יש לך דקה?" שואל הפרופסור פניפואה, והאגריד מהנהן.

הם יוצאים החוצה ומדברים בחלקת הדלעות.

ג'ולי והארי מציצים מבעד לחלון, ורואים את הפרופסור והאגריד משוחחים בכובד ראש.

כעבור כמ דקות תמימות מוציא האגריד מכיסו שקיק מלא בנוזל מוזר, כסוף.

אך הארי שם לב שיש בו מעט אדום.

"זה דם!" משתנקת ג'ולי.

"לא." מתקן אותה הארי. "זה דם חדי קרן."

הפרק הקודם		הפרק הבא