״אני לילי!״/״אני ג׳יני!״

ג׳יני התעוררה במרפאה. 

מעליה עמדו פרצופים של ארבעה נערים.

ג׳יימס, עוד נער בעל שיער שחור ועיניים אפורות,עוד נער עכברי וקטן, ורמוס לופין.

״פרופסור לופין! טוב לראות אותך!״ חייכה בהקלה.

הנער זהוב העיניים רק נעץ בה מבט מבולבל.

הנער בעל העיניים האפורות החל לצחוק.

״נו-באמת-ירחוני-מורה?״ שאל בין נשיפת צחוק לאחרת.

ואז היא זיהתה אותו.

״סיריוס? אתה לא....״ גימגמה.

״אני  לא....״ חזר אחריה.

לפתע ג׳יני הבינה.

״אה! כנראה עברתי למחזור הקודם!״ אמרה.

״מה?״ שאל ג׳יימס בסקרנות.

״אמ... כלום.״ אמרה ג׳יני בהיסוס. על פי כל הסרטים שראתה(אביה תמיד לקח את המשפחה לקולנוע של מוגלגים) אסור לגלות בעבר דברים מהעתיד. 

בשום מצב.

עכשיו שמה לב ג׳יני לנער העכברי שפשוט עמד והביט בה בחוסר הבנה.

סיריות, ג׳יימס, לופין...

על פי כל הסימנים, אלו הקונדסאים.

היא זכרה שהארי סיפר לה עליהם.

אבל אם ככה, זה אומר שהוא פטיגרו.

פיטר פטיגרו.

רוצח בשירות הלורד וולדמורט.

היא נרתעה אחורה, מבוהלת.

״היי, היי, תירגעי. את מוכנה בבקשה להסביר לנו מה הולך פה?״ שאל סיריוס.

עיניה של ג׳יני התרוצצו מצד לצד.

ואז היא נזכרה.

דמבלדור!

היא קמה מהמיטה במהירות ושעטה לעבר משרדו של דמבלדור.

הנערים הביטו זה בזה בבלבול.

״אני נשבע שהיא נראית לי מוכרת, אני רק לא בטוח מאיפה...״ אמר סיריוס בהרהור.

הפרק הקודם		הפרק הבא