היורשת לבית מאלפוי

פרק 4

מצאתי את הקרון של רון והרמיוני. ''היי רון, הרמ לא תאמינו את מי פגשתי כרגע'' התחלתי והתיישבתי על הספסל מולם

''הלכתי לחפש אתכם ונתקלתי באיזה תלמידה חדשה, היא לא אמרה לי את השם שלה אבל היא נראית ממש נחמדה.

מעניין עם היא תלך לגריפינדור, היא לא נראית לי כמו סלית'רינית אבל אף פעם אי אפשר לדעת עד המיון בעצם.

ויש לה עיניים ממש יפות כאילו, ממש יפות. הן גם ירוקות אבל הן בהירות יותר משלי,

בצבע של דשא עם נקודות חומות קטנטנות עם מסתכלים ממש מקרוב והן בורקות כשהיא צוחקת.

ושאני לא אתחיל לדבר על הצחוק ש-''

''הארי'' הרמיוני קטעה אותי באמצע הנאום שלי ''יש לה גם שיער בצבע בלונד פלטינה במקרה? היא שאלה עם מבט חשוד על הפנים שלה.

''כן איך ידעת? פגשת אותה כבר?'' שאלתי בבלבול.

''לא אבל שמעתי שמועה, והיא לא תמצא חן בעינייך'' הרמיוני נאנחה והסתכלה על רון לאישור,

הוא סימן לה להמשיך והיא התחילה לספר ''לוונדר סיפרה לי שהיא שמעה שמצטרפת תלמידה חדשה השנה, היא בשכבת הגיל שלנו וגם אח שלה''

''ו...? מה הבעיה בזה? מצטרפים תלמידים כל הזמן'' שאלתי.

''זה לא זה, אני גם יודעת את השם שלה'' הרמיוני הוסיפה בחשש.

חייכתי. קבלו תיקון אני פשוט קרנתי. עוד מעט יצא לי קשת בענן מהעיניים ''נו, למה את מחכה? מה השם שלה?''

הרמיוני הסתכלה לי בעיניים ואמרה,

''אווה מאלפוי''

''מישהו קרא לי?'' ברגע ששמעתי את הקול שלה הלב שלי קפץ במקום ונשמתי נשימה עמוקה לפני שהגבתי

''כן בדיוק דיברנו על איך שאח שלך יהרוג אותי עם הוא יגלה שדיברתי איתך''

היא צחקה, כבר אמרתי שאני אוהב את הצחוק שלה ממש? טוב בכל מקרה אני צריך לגרום לה לצחוק יותר.

''בדיוק בגלל זה אני כאן'' היא אמרה עם חיוך ערמומי על פניה.

''לגרום למוות שלי?'' שאלתי בסרקסטיות

''אנחנו יכולים לדבר שנייה לבד?'' היא חצי אמרה חצי לחשה. אתם צריכים לדעת שבדרך כלל אני הייתי משכנע אותה שאין משהו שאני יכול לשמוע שהם לא אבל בגלל שזאת הייתה אווה הסכמתי.

רון רטן והרמיוני רק נתנה לי מבט של 'תזהר-ממנה' החזרתי לה מבט של 'אני-יודע-מה-אני-עושה' והם יצאו מהתא.

''קודם כל, אני חושבת שאנחנו צריכים להכיר כמו שצריך. אחרי הכול אני מנחשת שאתה כבר יודע את השם שלי ואני את שלך''

''רעיון טוב'' אמרתי ''אז, אני אתחיל. קוראים לי הארי פוטר אני לומד בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות בבית גריפינדור ונכון לרגע זה אני בן 17.

אפילו שאני חושב שניחשת את כל זה לבד''. חייכתי אליה ''עכשיו תורך''.

היא נשמה נשימה עמוקה והתחילה ''קוראים לי אווה מאלפוי. אני מתחילה ללמוד בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות אחרי שלמדתי בדורמסטרונג במשך 6 שנים,

עדיין לא התמיינתי אז נראה מה ילך שם. אח שלי הגדול הוא דראקו מאלפוי ואני אהיה בת 17 עוד חודש. וגם אני מאמינה שניחשת את רוב הדברים מפה לבד.''

''אפשר לקרוא לך איב?''

''אין סיכוי''

''נדמה לי שבקרוב תגלי שאני לא מקבל 'לא' כתשובה'' עכשיו היה תורי לחייך חיוך ערמומי.

''נדמה לי'' היא התחילה מחקה את הטון שלי במדויק ''שבקרוב תגלה שמצדי אתה והמעמד שלך כגיבור האנושות מעניינים לי ת'תחת.''

''אני לא אוותר בכזאת קלות'' אתגרתי אותה.

''גם אני לא'' היא לא הססה להשיב.

''יופי'' סיכמתי ''אז נסכים שלא להסכים. עכשיו מה רצית?'' שאלתי.

''יש לי הצעה בשבילך''.

אני מודה, הסתקרנתי ''אני מקשיב''

''אני רוצה לעצבן את אח שלי. משום מה הוא חושב שבגלל שלא הייתי בסביבה 6 שנים הוא והתחת המפונפן שלו יכולים להגיד לי מה לעשות. אז חשבתי לי, מה יכול לעצבן את אח שלי יותר מאשר אחותו הקטנה יוצאת עם האדם השנוא עליו ביותר? שהוא במקרה אתה.'' בסוף היה לה חיוך ערמומי על הפנים שאי מודה שדי התרגלתי אליו כבר.

''קודם כל, אאוץ' נעלבתי''

''אל תשחק אותה מסכן פוטר, כולם יודעים את זה''.

העמדתי פנים שאני שוקל את ההצעה שלה אפילו שלא באמת הייתה שאלה, ''אני אקח את ההצעה שלך'' ראיתי את הניצוץ בעיניים שלה בזמן שחייכה אבל לפניי שהספיקה להגיב המשכתי ''בתנאי אחד''

''כן...?'' היא שאלה בקול רגזני

''הוא יגלה עלינו בדרך שלי'' ראיתי שהיא מהססת ואז היא ענתה לי.

''על מה חשבת?''

רכנתי לעברה ולחשתי לה באוזן את התוכנית שלי.

ככל שהמשכתי ראיתי את החיוך שלה מתרחב ומתרחב וכשסיימתי הייתה לנו תוכנית.

התוכנית המושלמת.

הפרק הקודם		הפרק הבא