הארי פוטר והילדה שיודעת הכל

חג המולד הגיע. אווירת החג מילאה את אולמות הוגוורטס בשמחה ובהתרגשות. מובן שכולם היו נרגשים לחזור למשפחות שלהם אבל בהארי, רון והרמיוני תפחה הציפייה למשהו אחר. רון והרמיוני כבר הודיעו למשפחותיהם שלא יגיעו הביתה לערב החג. בתשובה רון קיבל מכתב זועם ומודאג ממולי מצורף בתיק קטן. כנראה היה התיק מכושף מכיוון שקטן ככל שיהיה, מהתיק יצאו תבשילים לארוחה שלמה שיכולה להאכיל את כל תלמידי גריפינדור משנה ראשונה עד שנה שביעית. רכבת האקספרס מתוכננת לעזוב כשעה וחצי אחרי ארוחת הבוקר המפנקת הכוללת נוף מקסים של שלג ועצי אשוח המקושטים בשלג מכושף שעךה וירד במעלה העצים. בשולחן גריפינדור רון וויזלי ברבר במח על אמא שלו, המועדון הקטן שלהם ואיך הוא שמח לא לחזור הביתה אל פרסי הפוץ ואימו המתעלקת. הרמיוני אמרה מדי פעם כמה הוא כפוי טובה וציחקקה מפה לשם. הארי לא הזיז את מבטו מאלייזה האוכל בהנאה. 

אחרי משהו שנראה להארי כמו נצח הארוחה נגמרה. החבורה ארזה תיקים וירדה בזריזות לחכות לאלייזה למטה. 

כשביציאה כל הוגוורטס שוטף ילדים היה קשה לאתר אותה ובטח שלא לעקוב אחריה. אבל הרמיוני כבר הספיקה להניף את שרביטה ולראות בדיוק לאן היא הולכת. אלייזה לא הלכה לכיוון הרכבת. במקום זאת היא סטתה לכיוון היער אחרי שבדקה מספר פעמים שאף אחד לא מסתכל עליה. 

רון הסתכל על הרמיוני. "מה עושים עם המזוודות?" שאל. 

הרמיוני חשבה רגע. היא הסתכלה אחורה. כל הילדים כבר לא נראו. היא לקחה את המזוודה שלה וטמנה אותה בשיחים.

הארי עשה כמוה.

"אין לי עוד תיקים." אמר רון בדאגה. "זה בטוח?"

"מי יגנוב תיקים ומזוודות עם גלימות של גריפינדור?" שאל הארי. 

"הוא צודק." אמרה הרמיוני. "אבל אין לנו הרבה ברירות. מצטערת רון." 

רון נאנח. אולי נחזיר את המזוודות להוגוורט?"

הרמיוני נפנפה בשרביטה והמזוודות היו בדרכן אל הטירה. 

השלושה התכסו בגלימת ההיעלמות והמשיכו אחרי אלייזה. היא הלכה עשר דקות בערך עד שנעצרה וסקרה את הסביבה. הם שמעו לחישה. "הארי פוטר והמשרתים שלו?" כולם הסתכלו הצידה אל השיחים. דראקו מאלפוי ודפני גרינגאס ישבו בשיחים והסתכלו בערך לכיוונם. השלישיה התעלמה. הארי סקר עוד קצת את מאלפוי בזמן שהרמיוני הורידה את הגלימה ואמרה בפשטות "היא נעלמה."                                                                                          

דראקו גלגל עיניים. "הייתי צריך לדעת." 

"מה אתה רוצה מאלפוי? הארי ירה לעברו. 

"מה אתם עושים פה?"

רון גיחח. "מה זה עניינך?"

דפני קמה בהפגנתיות. "די כבר עם הקרב המטומטם הזה שלכם. כולנו פה מאותה הסיבה. להבין מה הקטע של הנעלמת הקטנה."

"ואיפה שומרי הראש שלך מאלפוי?" שאל רון. 

"מה זה עניינך?" החזיר לו דראקו באותו המטבע. 

הרמיוני התחילה ללכת קדימה. "אתם רוצים ללכת אחריה או להמשיך לריב כמו תינוקות?"

"ומי שאל אותך בוצדמית עלובה?"

דפני הלכה אחרי הרמיוני. "בנים..." היא מלמלה. "אבל לאן היא הלכה?" 

"היא סוג של נבלעה בתוך קיר בלתי נראה. כמו הקיר בקינגס קרוס בדרך לרציף."

"אני אחרייך מוגלגית."

"היי לפחות זה לא בוצדמית."

הרמיוני הלכה כמה צעדים. גלימת ההיעלמות בידיה. לאט לאט גופה נבלע במין חומה בלתי נראית. כאילו היא עוברת שער בלתי נראה. אחריה באה דפני, רון ומאלפוי. הארי עבר. לרגע הוא הרגיש מין רוח קרה ואז הוא ראה את זה. זאת הייתה עיר מוגלגית. אבל לא עיר מוגלגית רגילה. זה היה עתידני. המגדלים הגבוהים, הכבישים הסואנים, האנשים שלבשו בגדים אחרים. כולם נדהמו אבל במיוחד רון דפני ומאלפוי. מאלפוי מיהר להגיד "איכס" קטן. אבל גועל לא הייתה המילה שהייתם משתמשים לתאר את הפרצוף שלו באותו רגע. הנשים הסתובבו בסווטשרטים הגדולים בהרבה על מידותיהן והגברים הסתובבו במעילים עבים מאוד. 

השלג ירד בכמויות. 

"שם." מאלפוי הצביעה על אלייזה הנראתה מחכה בתחנה בבגדי מוגלגים רגילים. לתקופה. הרמיוני מלמלה לעצמה "אולי היא באמת מהעתיד. אבל זה עדיין לא הגיוני." הרמיוני כיסה את גופם של השלושה בגלימה ומאלפוי גיחך. "זה לא עובד." הוא אמר עפ חיוך ענקי מרוח על פניו. 

"כן." הוסיפה דפני. "רואים את הגלימה עליכם."

רון הסיר את הגלימה. 

הרמיוני מיהרה להוציא את שרביטה. "אז ננסה לשנות טיפה את הפנים שלנו. קראתי על זה באיזה ספר." היא משכה אליה את הארי. כיוונה את השרביט לפניו. נופפה בו. כלום לא קרה. 

"זה לא הגיוני. הקסם לא עובד פה." 

רון הוציא את שרביטו. מיקד אותו בנייר שנח על הרצפה ומלמל "וינגארדיום לביוסה." כלום. 

"הקסם לא עובד פה." הוא אמר. 

"וואלה?" שאל מאלפוי. 

אבל להרמיוני כבר נרקמה תכנית בראש. "בואו אחריי." היא חזרה אל היער ובעקבותיה הרביעיה הנותרת. ביער היא מיהרה לכשף את פניהם כך שפרטים מרכזיים בפניהם ישתנו. הם נראו דומים לעצמם אבל אי אפשר היה לזהות אותם בכלל. הרמיוני עשתה אותו דבר לבגדיהם. דפני לבשה סווטרשט חום שהיה גדול עליה בשלוש מידות ושיערה שנצבע בוורוד נאסף לגולגול גבוה. מתוכו יצאו שתי קווצות שיער קרוב לפניה כמו שראה הארי את אחת הנשים לפני רגע. טייץ שחור וארוך נלבש על רגליה. להרמיוני הלפתע ג'ינג'ית ומנומשת הולבשו אותם בגדים בצבעים אחרים ושיערה היה חלק וארוך מאוד. 

רון, הארי ומאלפוי הולבשו במעילים וטרנינג. הם חזרו אל העיר. אלייזה עדיין חיכתה בתחנת אוטובוס. הרמיוני מיהרה אליה וכך שאר החבורה הקטנה שלהם.

האוטובוס הגיע. הארי והרמיוני עלו בבטחה, רון בחשש, דפני בפחד אימים ומאלפוי היה צריך להימשך בכח על ידי דאפני וישב כל הנסיעה חיוור (יותר מתמיד) בפינת האוטובוס. 

דפני הלכה אל עבר מאלפוי. "מה עובר עליך?"

"אני לא רוצה להיות פה. דפני זה לא בטיחותי. איך זה נוסע ככה בלי קסם? וכמה מוגלגים?"

"לא בטוח שהם מוגלגים. הגענו לפה באמצעות שער קסום ובלתי נראה והאנשים פה לא מתלבשיפ או נראים כמו המוגלגים שנחטפים בעיתון."

הפ המשיכו לשוחח בצד עד שהרמיוני סימנה להם לרדת. 

אלייזה נכנסה לבית גדול והחבורה החליטה למקם את עצמה מחוץ לבית וליד חלון הסלון. כולם ישבו למטה ורק דאפני הביטה אל תוך הבית. זאת הייתה הפשרה מכיוון שמאלפוי לא היה מוכן לסצ\מוך על השלישיה והשלישיה לא סמכה על מאלפוי. 

"יש בפנים אישה. היא מאוד דומה לה. כנראה אמא שלה. הנה היא באה!" 

הם שמעו את הקול של אלייזה והאם משוחחות מבפנים. 

"אמא! התגעגעתי!"

"גם אני מתוקה שלי."

שקט.

"איך היה ב]נימיה שלך?"

"היה מדהים. מצאתי המון חברים. איפה ליטל וקוזמו?"

"עם אבא שלך מחכים לנו בכיכר ליד המסעדה."

"טוב אמא אני מתארגנת ויוצאת."

הם חיכו קצת עד ששתי הנשים יצאו.

החמישיה נעמדה אל מול דלת הבית. הם חיכו כך כמה דקות.

"החיים כל כך הרבה יותר פשוטים עם קסם." נאנח הארי. 

רק רון נראה חרד ממש. אפילו יותר ממאלפוי האוטובוס. "לאף זה לא נראה מוזר שאין פה קסם? זה לא מקום מוגלגי זה מימד אחר! זהו זה!"

דפני הסתכלה עליו בדאגה קלה. "וויזלי אתה נשמע מטורף. אין דבר כזה מימד אחר."

לא הי לו נעים להגיד את זה אבל לבסוף מאלפוי אמר "תראי בכל זאת עברנו לפה דרך שער בלתי נראה ואין פה קסם..."

דפני הנהנה בראשה. היא נעמדה לפני הדלת ואמרה "כשדלת אחת נסגרת, חלון אחר נפתח." 

הם הקיפו את הבית פעמיים ד שמצאו חלון פתוח. די בקלילות נכנסו כולם אל הבית ואם לא הבינו זאת מגודל הבית. הם הבינו זאת עכשיו. 

אלייזה עשירה. 

"תחפשו את החדר שלה."

תוך חמש צעק הארי. "חבר'ה. נראלי שמצאתי."

החמישיה הייתה בתוך חדר גדול ומטריד למדי. על הקיר נתלה עמוד שער של אחד הגיליונים של הנביא היומי. זה היה הגיליון בו דווח על מכונית מעופפת בעיירה מוגלגית. 

על מדף הונחו 18 שרביטים. ביניהם היו שם השרביטים של הארי, רון, הרמיוני, מאלפוי, ג'יני', לונה, סנייפ ואפילו וולדמורט. 

כל מיני בובות בדמותם של הארי, חבריו וכמה מורי הוגוורטס הונחו על מדף אחר, אבל מה שהכי מטריד?

ליד הקיר הדרומי של החדר ניצב שולחן אם בובות של דראקו מאלפוי מכל מיני סוגים ומישהו שנראה דומה לו לבוש בגלימות סלית'רין תלוי על הקיר מעל הכיתוב הירוק 'דראקו'. 

מעל המיטה נתלה פוסטר של אנשים שלפי השמות שמתחת היו אמורים להיות הארי, רון, הרמיוני, ג'יני, לונה ונוויל כילדים בשנה ראשונה ובערך בשנה השביעית. 

מיני דגם מלגו של הוגוורטס הונח על השולחן לצד אוסף הבובות מאלפוי ועל הקיר המזרחי נכתבו בגדול כמה משפטים שהיו מוכרים מאוד להארי כמו 'ITS LEVIOOSA. NOT LEVIOSAA'. 'we could get killed or even worset ewxpeld'. 'dobby is a free elf.'  ועוד כל מיני בצבעים שונים. 

ליד הקיר המערבי הייתה ספריה ענקית שלרגליה מונח ספר קטן וכחול בשם 'קוודיץ' בראי הדורות'. ממש לא אותו ספר שיש להארי. 

הרמיוני שנעמדה ליד הספרייה החזיקה ספר בידה ונראה מבעותת. "חבר'ה. יש פה ספר בשם הארי פוטר ואבן החכמים." 

החבורה נעמדה לידה. על הספריה הייתה שורת ספרים שבניהם היו הספרים 'הארי פוטר וחדר הסודות, והאסיר מאזקבאן, וגביע האש, ומסדר עוף החול, והנסיך חצוי הדם והארי פוטר ואוצרות המוות'. מאחורי הארי פוטר ואבן החכמים היה תקציר קטן ומבקרן על השנה הראשונה של הארי. על כל הספרים היה חתום אותו האדם שהיה חתום על קווידיץ' בראי הדורות. 

עד שדפני שאלה "מי לעזאזל זה ג'יי קיי רולינג?"

הפרק הקודם