מה קורה ילד-כוכב?

הדבר הראשון שסיריוס עושה בכל יום כשהוא מגיע לעבודה, ב-6 בבוקר על הדקה, הוא להדליק את התנורים, לשים על כל שלב מגשים ריקים לחימום מוקדם ולהוציא את הבצק ללחם מהמקרר שבו הוא תפח כל הלילה, כדי לנער מעליו את הקור לפני האפייה.
רק אז סיריוס תולה את הג'קט שלו בחדר האחורי, אוסף את שיערו בפקעת, נועל את נעלי העבודה שלו ולובש את סינרו. כשהוא חוזר למטבח, התנורים מוכנים. אם להיות אופה לימד אותו דבר אחד, זה שניהול הזמן שלך חשוב ביותר.

היום שלו חלף במערבולת של כיכרות לחם, קרואסונים, רוגלכים, טארטים ועוגות. בית הקפה תמיד היה מלא אבל זה מגיע כבר לרמה שאפילו סיריוס שוקל לחפש עובד שיעזור לו במטבח, והוא האדם האחרון שיודה שהוא צריך עזרה. כצפוי, הוא לא נח במשך כל המשמרת שלו מלבד להפסקת שירותים זריזה או שתיים והקפה שמרלן מביאה לו מהבר.

״בטעות הכנתי לדוראס פלאט וויט במקום קפוצ'ינו. היא לא נגעה בו, אתה רוצה את זה?״

״בטח״.

הוא חייך כשראה את שלושת הלבבות המושלמים שמרלן כנראה ציירה לחברה שלה בקצף.

סיריוס לוגם מהקפה, פותח את אחד התנורים ומוציא את לחמניות הקינמון אשר בדיוק סיימו להיאפות. הוא שם אותן על מגש להתקרר, לוקח שלוק נוסף, סוגר את דלת התנור על מנת שלא יתקרר ומסיים את הפלאט וויט. כל צעד של סיריוס הוא מדויק ויעיל, אין לו שום זמן לבזבז.

רג׳ נכנס מתישהו להודיע לו שספקית החמאה שלהם העלתה את מחיריה שוב ושממש כדאי להם למצוא ספק זול יותר (״לא סיריוס, לא אכפת לי שיש על האריזה ציור חמוד, אני משוכנע שנוכל לקבל את אותה איכות במקום אחר במחיר פחות מגוחך״).

סיריוס אוהב את העבודה שלו. זה מעסיק את הידיים שלו ושומר על הראש שלו שקט וצלול. ובכל זאת, הוא לא יכול להכחיש שהיה יותר מתוח ופזיז היום מבדרך כלל. הוא נחתך בידו ארבע פעמים מאז יום שישי, רק בגלל שמחשבותיו לא הפסיקו לנדוד אל נמשים, תלתלים אדמוניים ונשיקות רכות עם טעם לוואי של תותים. 

זה העציב אותו כשרמוס לא הגיע באותו הבוקר ותקוותו לראות אותו שוב, צנחה במהירות בכל יום שהוא לא הגיע עד שלא נשארה לו שום תקווה בכלל. סיריוס ידע שזה לא מחובתו של רמוס לבוא אליו אבל הוא חשב… טוב… זה נדוש ורומנטי באפון מבחיל אבל הוא חשב שהם חלקו יותר מאשר תאווה לקרפים באותו הלילה. רמוס- יפהפה, חביב רמוס- גרם לו לרצות דבר נוסף. משהו שיחזיק מעמד, משהו כמו הקשר העמוק שהוא רואה פעמים רבות כל כך בין אחיו ובעלו.

בכל מקרה, הוא חשב שזה היה יותר מהרפתקת לילה פלרטטנית, אבל אולי זה בדיוק מה שזה היה בשביל רמוס. וזה בסדר. חוץ מזה שזה לא, בגלל שסיריוס ממש חיבב אותו. הוא נאנח, אומר לעצמו שזה לא משנה (זה כן) והולך להתקשר לירקן מכיוון שהוא בהחלט הזמין יותר תפוחים מאשר החמישה הקטנים שהגיעו בבוקר עם ההזמנה שלו. הוא התכוון להכין את טארטי הטאטן היום, לעזאזל, כדי שהוא יוכל לעזוב מוקדם יותר לארוחת הצהריים שלו עם לילי והחבר שלה. נו טוב, הוא יצטרך לאפות אותם מחר בכל זאת.

הוא הרים את הטלפון שלו מהכיסא עליו הוא זרק אותו בבוקר, ושם לב שיש לו שלוש שיחות שלא נענו מלילי. סיריוס, לחוץ במקצת מכיוון שלילי העדיפה לסמס לו 90% מהזמן, התקשר אליה מיד.

״סוף-סוף! מה לקח לך כל כך הרבה זמן?״

״סליחה לילס, הייתי עסוק, מה קורה?״

״מה זה כל הרעש הזה? אוי סיריוס, אל תגיד לי שאתה עדיין בעבודה! כבר אחרי חמש!״

סיריוס הביט בשעון מעל המקרר וראה שהוא אכן עבד כבר יותר מ11 שעות.

״בבקשה תגיד לי שלפחות יצאת להפסקת צהריים.״

״אממ…״

״סיריוס!״

״אני בסדר, אכלתי כמה מהכריכים שלא נמכרו אתמול״

״אני לא יודעת אם אתה קולט את זה חבר, אבל לאכול רק לחם מעופש לא נשמע טוב יותר.״

״סליחה?! הלחם שלי לא מעופש יום אחרי שהוא נאפה!״

״אני שונאת את זה שאתה צודק. אבל אל תחשוב שאני לא שמתי לב לניסיון שלך… לשנות נושא. בבקשה, תיקח הפסקה לפעמים. אתה לא חייב לעבוד בפרך בבית הקפה של עצמך. רג׳ אמר שאתם יכולים בקלות להרשות לעצמכם להעסיק אופה נוסף! אתה תוכל לקחת יום חופשי לפעמים או אפילו לצאת לחופשה בפעם הראשונה ב…חמש שנים האחרונות?״

״אני לא יוצא לחופשות״ סיריוס רטן.

גם רגולוס וגם לילי חושבים שהוא עובד קשה מדי אבל לפחות רגולוס ויתר על להתווכח איתו על זה.

״טוב, כדאי שתעשה את זה. אתה חייב להשתחרר קצת. אתה יודע, מגיע לך שיהיו לך חיים גם מחוץ לעבודה.״ 

אם זה היה כזה פשוט, כבר היו לו כאלה חשב סיריוס במרירות. זה לא אשמתו שהוא מרגיש הכי בנוח כשיש לו משהו לעשות. הוא תמיד יעדיף לעייף את עצמו עד העצם כדי להשקיט את המחשבות חסרות המנוח שלו מאשר אחר הצהריים חופשי.

הוא פחד לחשוב על מה המוח שלו היה ממציא אם הוא לא היה טרוד בעבודה כל הזמן. הסחות דעת היא הכוס ממנה הוא שותה בכל פעם שהוא רוצה להתחמק מהחרדה, והעבודה הזאת היא הגביע הקדוש שלו. הוא לא יכול לזכור את הפעם האחרונה שבה הוא גם ״השתחרר״ וגם הרגיש שליו באותו הזמן. אולי חוץ ממספר הרגעים יקרי הערך שלו עם רמוס על הספה שלו בשבוע שעבר… לא, נופ, הוא לא הולך לחשוב על זה שוב. 

״אני בסדר לילס״ 

האנחה העמוקה שהוא מקבל כתגובה מספיקה בכדי לספר לו שהיא לא מאמינה לו.

״לסרב לעזרה ולהיות בסדר הם שני דברים שונים מאוד סי. בכל מקרה, מה שרציתי להגיד לך הוא ארוחת הצהריים עם  ג׳יימס היא מחר ב13:30, בבקשה אל תאחר.״

״אני? לאחר? לעולם לא!״

לילי התעלמה גם מהשקר המוחלט הזה.

״גם לג׳יימס יש בית קפה, אני חושבת שאתם תסתדרו יפה מאוד ביחד!״

״הו באמת? איזה צירוף מקרי- אה לא, כבר אמרת  לי את זה איזה מיליון פעמים.״

״חה חה, ממש מצחיק סיריוס. אני רק רוצה שהחבר שלי והחבר הכי טוב שלי יסתדרו, האם זו בקשה גדולה מדי?״. 

סיריוס זוכר את הגבר האחרון שלילי יצאה איתו למספר דייטים לפני כמה חודשים (היא קראה לו סב או משהו מטופש באותה המידה) וכמה הוא שנא אותו, הוא הרגיש קצת אשם. הסב הזה התנהג כמו שמוק כזה גדול בפעם ההיא שהוא פגש אותו שסיריוס לא יכל לעצור את עצמו מלהרביץ לו, מה שהביא לכך שהוא נפרד מלילי. היא כעסה על סיריוס בשמך שבוע לאחר מכן, לא בגלל שסב נפרד ממנה (״הייתי  עושה את זה בעצמי בכל מקרה״) אלא בגלל שסיריוס הרגיש את הצורך להשתמש באלימות פיזית בסיטואציה בה הוא יכל בקלות לנהוג בדרך אחרת.

״לא, כמובן שלא. אני מצטער לילס, את יודעת שאני רוצה שתהיי מאושרת. אני אהיה על ההתנהגות הטובה ביותר שלי מחר ואני מבטיח להגיע בזמן.״

״תודה. ואתה יודע שאני רוצה שגם אתה תהייה מאושר, אל תשכח את זה לעולם.״

סיריוס חשש שלילי  תנסה לשכנע אותו לצאת לחופשה שוב אבל למרבה המזל, נראה שהיא החליטה לוותר על זה. 

״בכל אופן, היה לך זמן לתשבץ אתמול? מה כתבת ב״מצב של ספר ספריה״, שמונה אותיות?״ 

״באמת, אוונס? את עבדת בספריה!״

״זה היה עוד בימי האוניברסיטה שלי,הימים הללו חלפו מזמן.״

״בטח אוונס, בטח.״

הפרק הקודם		הפרק הבא