כעבור שלושים שנה

כל הזכויות שמורות לג'יי. קיי. רולינג.

נ"מ דראקו

הוא קם בבהלה אחרי שחלם חלום הזויי שהוא מובס על ידיי צבא דמבלדור ושולחים אותו ואת כל אוכלי המוות לאזקבן.

הוא קרה לג'וני (בנה של בלטריקס) "לך ותביא לי את נוויל"

"כ-כן אדון מאלפוי"

"מחר אני רוצה לראות את נוויל כאן לידי"

"ט-טוב אדוני"

נ"מ הארי

הארי הודיע לנוויל דרך המטבע שיבוא "נוויל בא מהר יש לי תחושה שמתקרבים אליך"

"כן. אני כבר מגיע" ענה נוויל "רק חבל שאין לי את גלימת ההעלמות"

"צודק"ענה הארי "אבל כדי שתבוא כמה שיותר מהר"

"אני אשתדל"

"יופי" ענה הארי 

"אני מבקש מכולם להיות במישרדי בעוד חצי שעה" כתב הארי לכולם במטבע. היה לא תחושה מוזרה שמשהו שהוא לא יודע קורה ברגעים אלה.

כולם ענו לא שהם הישתדלו להגיע בזמן.

אבל עדיין להארי היה משהו מוזר.

אחרי חצי שעה כולם הגיעו חוץ מנוויל.

הארי היה בלחץ הוא ידע שמשהו קורה לנוויל הוא ממש פחד.

"איפה נוויל?" שאלה צ'ו "גם לך יש תחושה שמשהו קורה הארי?"

"לא" שיקר הארי אבל הבין שזה לא רק אצלו וכניראה באמת קרה לא משהו "אולי הוא באמצע להכין שרביט או משהו כזה והוא שכח מזה"

"ישר הרמיוני שלחה לא "איפה אתה? כולם מחכים"

"אוי סליחה לא שמתי לב אני כבר מגיע"

כולם חיכו ומידי פעם הארי היסתקל בחלון המשקיף למידשאות אבל נוויל לא הגיע.

אשמח שתגיבו ואני אמשיך אומנם הפרק הזה היה קצת קצר אבל יש משהו טוב בפרק הבא

הפרק הקודם		הפרק הבא