השקט שאחרי הסערה

יצאתי החוצה,  עם טום, ואליסיה. עמד שם איש, ענק, עם זקן חום ארוך ארוך.

"אני האגריד, " הוא אמר, " ואני אקח אותכם לסימטת דיאגון. עכשו שבו אתם פה," הוא הצביע על אופנוע, "ואנחנו ניסע לסימטת דיאגון."

" מה זה סימטת דיאגון? " שאל טום, " סיטמת דיאגון הוא המקום שהקוסמים את הדברים קונים בו," 

הוא הסביר, ונסענו.

הגענו לסימטה, והוא לקח אותנו לבניין גדול, וממש עקום. בתוכו היו כל מני יצורים עם ציפורניים

ממש ארוכות. הם די הפחידו אותי.

" כספת מספר 173, בבקשה" אמר האגריד לאחד היצורים, ונתן לו מפתח קטן, מוזהב. היצור אמר שנבוא אחריו, ונכנסנו

לכספת ע נ ק י ת, היו שם מטבעות זהב, כסף, ונחושת. "כל זה שלי?"

שאלתי את האגריד.

" הו, כן." הוא אמר.

יצאנו מהבנק, והלכנו לחנות הגלימות.

אחר כך לקנות קלפים,

אחר כך שרביט

וקדרה,

ועוד מלא דברים.

"אני אקרא לו, וילבור," אמרתי והתבוננתי בינשוף הקטן והחום החדש שלי.

האגריד נתן לנו כרטיסים, ועלינו לרכבת. לא ידענו לאן היא תיקח אותנו, 

רק ידענו שהיא תיקח אותנו הלאה.

הפרק הקודם