הארי וג'יני - הסיפור המלא

יום חמישי הגיע אחרי יומיים מלאים בחיוך ולחיים וורודות מצד הארי וג'יני. בבוקר של יום חמישי, הארי קם מוקדם, לבש את הסוודר הלבן שלו, שידע היטב שהוא מבליט את עיניו הירוקות, מתחתיו חולצה שחורה, ומעל הכל - מעיל חם. הוא החליט ללבוש את מכנסי הג'ינס שלו, שגברת וויזלי כישפה כך שיחממו את רגליו. הוא סידר את משקפיו, וניסה להחליק את שיערו - כמובן - ללא הועיל. הוא התיישב על מיטתו, חיכה עד שתגיע השעה לרדת לאולם הגדול, והחליט בינתיים לבדוק איפה ג'יני. הוא לקח את מפת הקונדסאים מהמזוודה שלו, ופתח אותה. ג'יני הייתה בחדר השינה שלה. הוא חשב שהיא יישנה, אך למרבה ההפתעה הרמיוני הייתה ממש ליידה.

"הרמיוני - ראית את הנעליים הגבוהות השחורות שלי?", לחשה ג'יני.

"הן מתחת למיטה שלך - אמרה הרמיוני בזמן שתפרה לג'יני בעזרת השרביט שלה סוודר אפור בהיר חדש. ג'יני נעלה אותן בזריזות.

"אוי נו באמת ראית את החולצה שלי?".

הרמיוני הביטה בהפתעה בחברתה שהייתה לבושה במכנסיים ארוכים וחזייתה בלבד.

"את הורדת אותה לפני שנייה ג'ין כי רצית להחליף אותה. "מה נסגר איתך היום?".

ג'יני נאנחה, והתיישבה על המיטה שלה בזמן שלבשה את החולצה. "אני מניחה שאני פשוט מתרגשת".

"אני רואה", גיחכה הרמיוני. "קחי, סיימתי את הסוודר שלך", הרמיוני הושיטה לג'יני את הסוודר, שלבשה אותו בהתלהבות. "תודה הרמיוני! זה מקסים", היא אמרה והלכה לבחון את עצמה במראה. המכנסיים הרחבים שלבשה נראו נהדר עם הסוודר האפור. והמעיל שלב בצבע לבן, כך שהכל יתאים. "הרמיוני", אמרה ג'יני לפתע. "את חושבת שהוא מתרגש כמוני?". הרמיוני נעמדה.

"אני בטוחה שהוא מתרגש כמוך".

אחרי שעה מלאה בהתארגנויות מצד ג'יני, הזמן לרדת לאולם הגדול הגיע, וג'יני והרמיוני ירדו יד ביד, וכשהם הגיעו לשולחן שלהם, ג'יני התיישבה ליד הארי, שחייך לה חיוך סמוק. הרמיוני התבוננה בשניהם ברצון. "הארי, איפה רון?", שאלה לפתע הרמיוני. "הא?", הארי הסיט את מבטו מפנייה היפות של ג'יני. 

"רון.נמצא.איפה.", אמרה הרמיוני בלגלוג קל. "לא יודע -", אמר הארי, ולפתע עיניו קלטו את שיערו האדום של רון, היושב בשולחן צדדי ומדבר עם ילדה שהארי לא הכיר. "הוא שם", אמרה ג'יני, שראתה לאן הארי מסתכל. הארי נשטף בגל אהבה כלפי ג'יני. 

"עם מי הוא מדבר?", שאלה הרמיוני בסקרנות.

"נילה יוקסיינדר. היא איתי בחדר", אמרה ג'יני. "לא ידעתי בכלל שהוא מכיר אותה". הם דיברו עוד כמה דקות, הארי ממש ספר את השניות עד שתגיע השעה ללכת להוגסמיד. אחרי כמה דקות ארוכות, ארוחת הבוקר הסתיימה, והארי וג'יני קמו השולחן, מחוייכים חיוכים נבוכים. הרמיוני הביטה בהם וחייכה. "להתראות לכם", היא אמרה, והתעופפה. הארי וג'יני חייכו זה לזו והתחילו ללכת לכיוון הוגסמיד. כפות הידיים של ג'יני היו קרובות לזה של הארי, ואחרי שהם דיברו קצת על קווידיץ', הארי נזכר במכתב של סיריוס, אזר אומץ, ונתן לג'יני יד. כף ידה הקטנה הייתה קרירה, וג'יני חייכה אלייו. הם דיברו עוד קצת, וכשג'יני אמרה שהיא אף פעם עוד לא הייתה בצריף המצווח, הארי החליט לקחת אותה לשם מיד. כשהגיעו, הם החליטו להתיישב על ספסל בדיוק מול הצריף. "הצריף הזה זה המקום שבו ראית את סיריוס בפעם הראשונה נכון?",. שאלה ג'יני ברגע שהתיישבו, ורעדה קלות מהקור.

הארי הינהן. "זה היה הרגע שהבנתי שיש לי עוד משפחה", הוא אמר וחייך אלייה. ג'יני בהתה עוד קצת בצריף, והארי בהה בה.  היא רעדה. שוב. הוא שוב נזכר בעצה של סיריוס, שאמר לו לנשק את ג'יני. 'אולי היא לא רוצה', חשב הארי. הוא לא רוצה לכפות עלייה לעשות משהו שהיא לא רוצה. ברגע של כנראה טיפשות, הארי פתח את זרועותיו לחיבוק. ג'יני בהתה בו לכמה שניות, שניות שבהן הארי הספיק כמעט לקבור את עצמו בשלג - ופתאום - הראש של ג'יני היה מונח על החזה שלו. היא חייכה אליו, והארי הידק את החיבוק. ג'יני הסמיקה קלות. "אתה יודע הארי - הסוודר הזה ממש יפה לך", אמרה ג'יני, שכנראה הופכה קלות מהסיטואציה. 

"אה תודה", מימל הארי, וכעס עך עצמו. 'מה אתה עושה?!', הוא צעק על עצמו במוחו. 'הנערה שאתה אוהב עכשיו מחובקת איתך, מחמיאה לך, ומה שאתה אומר זה תודה?!'. לפתע ג'יני קמה, והסתכלה על הארי בעיניים גדולות. הארי לא חשב הרבה. הוא החזיק בסנטרה, ורכן לנשק את שפתייה הרכות של ג'יני, שמייד כרכה את זרועותיה סביב צווארו של הארי. זה היה יכול להיות הרגע הכי טוב בחיים של הארי, ופתאום - 

"נו נו נו... וויזלי, מצאת לעצמך חבר חדש?", הארי שמע קול מלגלג מרחוק. ג'יני התנתקה מהארי וחזרה לחיבוק הקודם שלהם. הארי מעולם לא שנא את מאלפוי כמו שהוא שנא אותו עכשיו. מאלפוי הגיע מועלם, וגיחך כשראה את הארי מחובק עם גי'ני. "פוטי, אתה יוצא עכשיו עם בוגדת דם מסריחה?", מאלפוי צחק. קראב וגויל צחקו לידו גם.

הארי ככ שנא את מאלפוי. הוא רק רצה לתלוש לו את הראש, ו - הוא הרגיש יד מרגיעה על כף ידו. זאת הייתה כמובן היד של ג'יני, שלעומתו, נראתה נינוחה. 

"נו באמת מאלפוי. אל תקנא", היא אמרה. "שמעתי שפרקינסון יוצאת עם בלייז? זאת הסיבה שאתה ככה עצוב דראקוני מתוקי שלי?", היא אמרה בלגלוג. 

"תסתמי את הפה שלך, ילדה מלוכלכת" אמר מאלפוי, שנייה לפני שכדור שלג ענק פגע לו באף.

"מצטער מאלפוי, היה לי חסר משהו בפנים שלך", אמר הארי, צוחק. 

"או פוטר, אתה לא יודע מה התחלת עכשיו -"

"והוא גם לא רוצה לדעת. קדימה הארי, קצת מסריח לי פה", אמרה ג'יני, וקמה מהארי.

"מסריח לך פה רק בגלל עצמ וויזלי. שמעת מתישהו על דאודורנט?", מאלפוי המשיך. 

"כן, אני מאמין שהיא שמעה על ההמצאה הזאת. ממך, לעומת זאת, נודף ניחוח של זבל פרות", אמר הארי בקלילות, וליבו היה עוד יותר קליל כשג'יני צחקה.

"בוא נלך הארי. אני ממש זקוקה לבירצפת", אמרה ג'יני ואחזה ביד של הארי.

הארי היה מאושר. כל הדרך לפונדק שלושת המטאטאים הוא וג'יני המציאו שיטות שונות ומשונות איך להרוג את דראקו. מה שבטוח, איך שהוא חוזר לטירה, הוא הולך לכתוב מכתב לסיריוס. סנדקו יהיה כלכך גאה בו.

אוקיייייי ממש סליחה שלקח לי הרבה זמן לעלות את הפרק הה, והוא גם לא משהו בעיניי. בכל אופן - ממש תודה על התגובות - אוהבת אתכםם :))

תגיבו גם עכשיו דעות, זה ממש עוזר לי לשפר את הפאנפיק3>

הפרק הקודם		הפרק הבא