מה היה קורה אילו...

חג המולד בכיכר גרימולד היה שמח, ארתור וויזלי השתחרר מהקדוש מנגו וסיריוס היה הכי עליז שהרמיוני ראתה אותו אי פעם. הארוחה היתה מהנה וטעימה במיוחד. רון הצחיק אותה יותר מהרגיל , אולי בזכות יין הדבש ששתתה. הארי וסיריוס נראו כל כך מאושרים יחד, היא ראתה איך הארי תולה בסריוס מבט מעריץ ואיך סיריוס מביט בו חזרה בחום וקיוותה בשבילם שיוכלו לבלות יחד יותר בעתיד. במסגרת התוכנית שהגתה ערב לפני במוחה היא אמורה לקרוא לרון לשיחה בארבע עיניים ממש אחרי הקינוח כשכולם מבושמים ולא ישימו לב שנעלמו. היא חששה שקולה יבגוד בה ולא תוכל לומר לו מה שתכננה.
אחרי הקינוח הטעים להפליא בטנה היתה מלאה ויין הדבש התחיל להתפוגג מעט. היא הרגישה נינוחה וידעה שזה הזמן. היא תפסה את עיניו של רון שבדיוק סיים להתגלגל מצחוק מאיזו שטות חדשה של פרד וג'ורג' ושמחה לראות שהוא מפנה מיד את תשומת ליבו אליה, נראה מעט דואג. היא חייכה כדי להפיג את דאגתו ורכנה אליו כדי שהאחרים לא ישמעו. "אפשר שנדבר? אצלי בחדר"
"בטח" אמר רון , אוזניו החלו להאדים והיא ידעה שגם הוא הרהר ברגעים שחלקו אתמול. כשהגיעו לחדרה היא סגרה אחריהם את הדלת אבל לא נעלה אותה כי פחדה שאם ידעו שהם נעולים יחד בחדר משפחתו תחשוב עליה דברים שלא רצתה שיחשבו. הוא הביט בה בציפיה שהיה בה גם מעט מן ההבעה שהיתה לו כשהיה רעב. היא הכירה טוב את ההבעה הזו,הרי רון היה רעב די הרבה. היא ידעה שהוא לא רעב אחרי מה שאכלו עכשיו. הם התיישבו על המיטה שלה והיא בלעה רוק, יודעת שרון מצפה שהיא תגיד לשם מה קראה לו לכאן. "תראה, קצת קשה לי ... אני לא יודעת מאיפה להתחיל"
"אולי בסוף?" הוא שאל בתקווה ובשמץ של קוצר רוח. "תני לי את השורה התחתונה"
במשפט אחד שאמר קרסה כל התוכנית שבנתה בראשה.
"אוף! רון! למה אי אפשר לשם שינוי לנהל איתך שיחה נורמלית שגם תקשיב לצד השני ו- ו-"
רון ניצל את הגמגום שלה וקטע אותה, "הרמיוני, אולי לשם שינוי במקום לדבר תראי לי את מה שאת מרגישה? אז או שתתני לי סטירה מצלצלת או שפשוט-" הפעם היה תורו לשתוק. כשלא ענתה הוא נטל את שתי ידיה בידיו. עיניו הכחולות הביטו בידיהם האחוזות וטיפסו דרך גופה אל שפתיה והתקבעו על עיניה. הרמיוני החליטה להקשיב לעצתו,יתכן שלראשונה בחייה היא חשבה לעצמה- לעזאזל התוכנית. היא הידקה את האחיזה בידיו מושכת אותו קרוב אליה. "אני מניח שזה אומר שאת לא עומדת להכות אותי אם נתתי לך את ההזדמנות ולא עשית את זה עד עכשיו" הוא חייך חיוך קטן, פניו היו קרובות מאוד לשלה והיא יכלה להריח את ריח הסבון משיערו. עיניו הביעו חשש וציפיה. "אתה מניח נכון" אמרה לו והצמידה את שפתיה לשפתיו. שפתיו היו רכות אך עם חספוס עדין ובתוך שניות נעלם ההיסוס מתנועותיו של רון, הוא הידק את ידיו על גבה מצמיד אותה אל גופו ונענה בהתלהבות הולכת וגוברת לשפתיה. אחרי כמה דקות הם נאלצו לעצור כדי לנשום. שניהם סמוקים. רון ליטף את פניה ונגע בשפתיה באצבעו כאילו מוודא שהיא באמת אמיתית. "השפתיים שלך יותר טובות מכל מה שדמיינתי שיהיו" הוא אמר ופתאום קלט מה אמר אבל לא התנצל למראה החיוך שהתפשט על פניה של הרמיוני. "אני שמחה לשמוע שדמיינת את זה" הוא התנפל עליה שוב והיא שקלה לעצור אותו כשאגודליו נגעו בזהירות בעורה בקו שבין מכנסיה לחולצתה אבל מגעו היה עדין ונעים כל כך... היא העבירה את ידיה על חזהו ועברה ללטף את גבו. ידיו ליטפו את ירכיה עולות מעט מעלה בהיסוס. פתאום הוא השתעל ומשך מעליו את השמיכה מסתיר את חלק גופו התחתון. הרמיוני הבינה למה. אפילו שהחדר היה אפלולי כמו שאר הבית וגם דרך בד השמיכה היא הבחינה במה שגרם לו המגע בניהם. זה הביך אותה ולמרות שחשבה שהיא יכולה לשבת איתו על המיטה הזו לנצח היא קמה מהמיטה. רון הביט בה בשאלה. אפילו שעדין ישב על המיטה, בשל גובהו, היא בקושי נאלצה להתכופף כדי לנשק את מצחו. "אני חושבת שהבהרנו את עצמנו, אולי נחזור למטה?" היא חייכה חיוך גדול והוא החזיר לה חיוך מרוצה, ההבנה שהם חצו את נקודת האל חזור הייתה ברורה לשניהם.

הפרק הקודם		הפרק הבא