כשהארי מגיע אל מחנה החצויים

הארי לא היסס כלל. הוא זכר את פעם וכבר ידע היטב מה לעשות. אחרי שעדכנו את הרמיוני ואת ג'יני במה שקרה, הם הלכו שלושתם (בלי ג'יני, לצערה כמו תמיד, אבל הארי נישק אותה על הלחי והבטיח לה שיספרו לה הכול אחר כך והיא נרגעה.) ישר למשרד של פרופסור מקונגל. היא חייכה, להפתעתו הרבה של הארי (ונראה שגם להפתעת חבריו אם לשפוט לפי הבעת פניהם), כשהגיעו למשרד שלה וכשהרמיוני כחכחה בגרונה כדי למשוך את תשומת ליבה. "פרופסור," הארי פתח בהחלטה של ' על החיים ועל המוות,' והרגיש קצת ובאופן מגוחך כמו אז, אחרי החלום על הנחש ועל אדון וויזלי. "היה לי... כלומר, אני יודע שאת יודעת מי... כבר לא כאן... אבל - " הוא לא נקב בשמו של וולדמורט כמו פעם כבר, מאז שהבין את דמבלדור. אבל לא תמיד. פרופסור מקונגל הקשיבה לו ונעצה בו מבט חד לאחר מכן. "קרה משהו, פוטר?" היא אמרה בקול ענייני. "כן," הרמיוני הודתה במקומו תוך שהיא משלבת ידיים עם רון. הפרופסור מקונגל לא נראתה מופתעת, גם להפתעתו של הארי, כי הקרב על הווגורטס נגמר בשנה שעברה, אבל זה גם הקל עליו מאוד. "טוב, תיכנסו. קחו עוגייה. ואז נתכנן את המבצע ההתאבדותי הבא שלנו." היא אמרה בכבדות, התיישבה שוב בכיסא שלה, סימנה להם ביד אחת להיכנס ולעבר העוגיות שלה גם תוך כדי, הם עשו כדבריה, רון סגר בשקט (אחרי גיחוך קל) את הדלת והם סיפרו לה את החלום המשונה על הגבעה.

הערת הכותבת:

אז שבועות עכשיו. יש קצת זמן להעלות!(:

אני מקווה שאתםן שומרים על עצמכם ויש לכםן חג שמח, עם כל המצב ועוד קצת הקורונה (:❤️🧀

הפרק הקודם		הפרק הבא