המפחידנים 2- גנבי החטיפים

״מתי מגיעים?״ המפיטי התלונן ״כואבים לי הרגלהים״

זואי מעכה ברגלה ערימה של עלים יבשים שהשמיעו קולות פצפוץ והידקה את התרמיל לגופה. השעה הייתה עשר בלילה, הרוח הקלה נשבה בעדינות ורשרשה קלות את ענפי העצים כאילו רוחות רפאים עוברות דרכם. דבורה זמזה ליד אזנה וחמור נער איפשהו במרחק.

״אני לא יודעת״ היא פיהקה בעייפות ״אני יודעת רק שאנחנו צועדים כבר כמה שעות״

״וזה מאוד מאוד מעצבן״ מריה נעצרה ונשענה רגע על גזע עץ מחוספס להסדיר את נשמתה.

מר ירמיאו נצמד במתח לכתפה של זואי, נועץ בהם את ציפורניה עמוק. היא פלטה צווחה קטנה ״ירמיאו!״ היא הזהירה ודחפה אותו בעדינות בראשו.

״מיאו״ אמר ירמיאו

״לאן הולכים בכלל?״ שאלה רייצ׳ל ונעצרה

״למפעל ׳פריסי׳ בלונדון״ הזכירה זואי

רייצ׳ל בהתה בה. בקושי היה ניתן לראות את עיניה באפלולית ״ברגל?״

זואי טפחה על מצחה ״צודקת״

״הלה איך נלח לשם, ברקבת?״ המפיטי הציץ בה

״על גלי הסירחון״ רייצ׳ל מצמצה

זואי נזכרה איך, כשהגיעה לבראוויץ׳, מטילדה הרימה טיטול משומש, הניחה אותו על ראשה והפליגה עם זואי על גלי הסירחון היישר לבראוויץ׳. מעבר על גלי הסירחון הוא מיומנות של מפחידנים בלבד, כתחליף להתעתקות אצל קוסמים ״איזה דבר מסריח יש לך?״ שאלה מריה

״אני״ דני אמר בקצרה

״דני, דני, ידידי החביב,

איפה הזבל שיש לך תמיד?״ התעניינה דנה

״בכיס״ דני הצביע בחרטומו על כיס גלימתה של זואי

זואי לא הבינה ״מה?״ מלמלה ותחבה את ידה לתוך הכיס. היא פלטה צווחה קטנה כשהוציאה חבילה מטפטפת של משהו רקוב ״איכס, מה זה?״

״גב גמל״ הסביר דני

זואי בהתה בחתיכת העצם המצופה בלכלוך בזעזוע ״מאיפה יש לך עמוד שדרה של גמל?״ היא שאלה

״דרכתי״ הוא התבייש קצת

״דרכת על זה ברחוב?״ זואי נגעלה ״בכל אופן, זה בהחלט יתאים למטרות שלנו. אני אלך ראשונה. בואו אחרי. תזכרו להניח את הגב של הגמל מתחת לאף ולחשוב את המילים ׳מפעל פריסי, לונדון׳. בהצלחה!״ היא הניחה את העצם תחת אפה.

גלי סירחון העיפו אותה והתעבו סביבה בקצף ירוק שניתז על כל גופה וזלג לתוך אזניה. היא פתחה את פיה וטעם חמוץ מריר דוחה מילא אותו ״מפעל פריסי, לונדון״ היא מלמלה שוב ושוב והתרכזה בתמונה של תפוצ׳יפס, למרות שזה היה קשה. היא הרגישה שהיא עומדת להתעלף מהריח.

ואז היא נורתה קדימה, כמו מתותח. הרגליים שלה נתקלו שוב ושוב באבנים בצדדי הדרך והיא נחבטה בסלע ונעצרה.

שמש חמימה האירה עליה. היא הסתנוורה ועצמה את עיניה. ״יש פה מים?״ היא מלמלה

״אינה מיים״ המפיטי רכן מעליה עם בקבוק שחור מלא במים די מזוהמים שמי יודע מאיפה הוא אסף.

״תודה״ היא גמעה בצמא את המים. הם היו חמים, מן הסתם כי המפיטי דחף אותם לתיק והם נמעכו בשמש האיומה הזאת כל כך הרבה זמן.

״איפה אנחנו?״ היא שאלה והתרוממה.

בדיוק כשסכין חתכה את האוויר במקום שקודם היה הראש שלה.

סליחה שלא פירסמתי המון זמן פרק, אבל הנה! חזרתי!!

שלום שלום לי!

הפרק הקודם		הפרק הבא