תאונות קורות

"אז אתה הצעיר שכותב להרמיוני כל יום?"  אמרה סבתא כשהתניעה את המכונית.

"כן, אבל חשבתי שאמרת שאת לא יודעת איפה היא?  אם את יודעת שכתבתי לה אז את יודעת איפה היא?"  הוא אמר בהתרגשות.

"תירגע, יש לנו קצת נסיעה.  אנחנו יכולים להכיר אחד את השני."  היא אמרה לו.

"איפה היא?  היא בסדר? היא מזכירה אותי?"  הוא שאל בהתרגשות.  "למה אמרת שאת לא יודעת איפה היא?"

"היא ביקשה ממני לא לספר לאמא ולאבא שלה איפה היא, אבל היא אף פעם לא אמרה לי שאני לא יכולה להגיד לך.  היא בסדר.  כן, היא מזכירה אותך.  העיניים שלה נדלקות כשהיא מדברת עליך, אבל היא חושבת שהיא לא צריכה להיות איתך.  עכשיו אני גברת זקנה וראיתי הרבה דברים במהלך חיי.  אני לא רוצה שהיא תפספס משהו כי היא חושבת שהיא עושה את הדבר הנכון.  לכן, אני מניחה שאם תהיה לכם הזדמנות לדבר, תוכלו אולי לעבוד על הדברים.  אבל תן לי להזהיר אותך - אם אתה עושה משהו כדי לפגוע בה.”  היא נסוגה.

"אני לא.  אני מבטיח.  אני רק רוצה לשמח אותה.”  הוא אמר לה עם חיוך ענק על הפנים.  הם שוחחו כל הדרך הביתה וכשהם התקרבו לבית היא אמרה לו, "אתה יודע, היא לא תשמח לראות אותך.  למעשה, אני חושבת שהיא עלולה להיות כועסת שהבאתי אותך."

"אל תדאגי גראם (הסבתא של הרמיוני).  היא לא יכולה לעמוד בפני.  אני רק צריך להתקרב מספיק לנשיקה וכל הכעס שלה יתפוגג."

"אתה יודע, היא כן הזכירה לי את זה."

"מה זה היה?"

"היא אמרה שהיא לא יכולה לחשוב כשאתה קרוב אליה."  אמר לו גראם וכשהביטה בו ראתה חיוך ענק על פניו.  "אה, אתה מחייך עכשיו, אבל חכה שתראה איך היא לוקחת את זה.  שנינו עשויים להיות בצד שחוטף הפעם.  אולי הייתי צריכה לא להתערב?"

"מאוחר מדי עכשיו.  אבל אל תדאגי.  הכל יהיה בסדר."

"אני מקווה שכן כי אנחנו כאן."

כשנכנסו לבית אמרה גראם בקול רם, "הרמיוני?  איפה את?"

"אני באה."  הם שמעו את הרמיוני קוראת וצעדים שמתקרבים.

"היי, אהובה."  אמר פרד כשנכנסה לחדר.  הוא רץ תפס אותה ונישק אותה.

היא שכחה את עצמה לחלוטין כשנישקה אותו בחזרה.  כשהם התנתקו היא אמרה.  "פרד, איך הגעת לכאן?"

גראם ענתה עם זאת.  "הבאתי אותו, יקירתי."

זה נראה היה באותו הרגע, שהרמיוני נזכרה שהיא מנסה להסתתר מפני פרד.  "סבתא, איך יכולת?  הבטחת."

"לא יקירתי, הבטחתי לא לספר להוריך איפה את נמצאת.  מעולם לא אמרת שלא אוכל לספר לפרד.”

"זה פרט טכני.  ידעת שאני לא יכולה לראות אותו.  מעולם לא ביקשתי ממך להבטיח כי לא חשבתי שאי פעם תראי אותו."

"הרמיוני אהובה, אל תכעסי על סבתא שלך.  היא רק רוצה את הטוב ביותר בשבילך.  כמוני.  התגעגעתי אלייך.  תבטיחי לי שלא תעזבי אותי שוב." פרד אמר לה.

"אני חושבת ששניכם צריכים לדבר. אני אצא למרפסת.”  אמרה להם גראם.

"לא, סבתא. את נשארת כאן. נוכל לשבת בחוץ."  אמרה לה הרמיוני. "אל תדאגי סבתא. אני יודעת שעשית רק את מה שהרגשת שהכי טוב בשבילי, ואני צריכה לדבר עם פרד." היא אחזה בידו של פרד והלכה החוצה.

שעתיים אחר כך גראם הוציאה את ראשה בכדי לומר לילדים להיכנס לאכול. הרמיוני ישבה על ברכיו של פרד והם לחשו זה לזה.

"אני מקווה שהכל בסדר. אתם רעבים?" אמרה להם גראם.

אחרי ארוחת הערב פרד אמר להרמיוני שעליו להודיע לג'ורג' איפה הוא נמצא כדי שלא ידאג, ולכן הרמיוני הלכה איתו והבטיחה לגראם שהם יחזרו בקרוב.

"אני אכין את חדר האורחים עד שתחזרו." גראם אמרה להם בהנחה שפרד יישאר שם עד שיחליטו מה הם הולכים לעשות.

פרד לא אהב את סידורי השינה, אבל הוא היה כל כך אסיר תודה שהוא בחזרה עם הרמיוני שהוא לא שם ש** על העניין.  למחרת בבוקר בארוחת הבוקר הוא אמר להרמיוני שהוא יחזור ברגע שהחנות תיסגר באותו ערב כשקמה ורצה מהחדר.  הוא הלך אחריה לשירותים שם היא הקיאה.

"הרמיוני, את בסדר?"  הוא שאל.  "צריך לנסוע לקדוש מנגו?"

בשלב הזה גם גראם הייתה בשירותים.  "אני מניחה שלא סיפרת לו?"  אמרה להרמיוני.

"לא לא הספקתי.  אבל אני מניחה שעכשיו זה זמן טוב" היא אמרה ופנתה לפרד.  "פרד, אני בהריון."

"מה?  אֵיך?"  הוא שאל בהלם.

גראם ענתה.  "מה אֵיך?  חשבתי שאתה חכם.  למה אתה מתכוון באיך?"

"סבתא תעצרי."  הרמיוני אמרה בעדינות לוקחת את ידו של פרד.  "אתה לא זוכר את הלילה הזה שטיפלתי בך?"

"אז ככה את מטפלת באנשים?"  הוסיפה גראם.

"סבתא בבקשה?"  אמרה הרמיוני.

"אבל זה כל כך כיף."  ענה גראם.  "אני חושבת שלקחת את החדשות טוב יותר."

"פרד, אתה רוצה לשתות משהו?"  שאלה הרמיוני.

"הרמיוני, אנחנו נהיה הורים.  אנחנו צריכים ללכת להתחתן."  אמר פרד בחיוך.

"זה הכרטיס, הילד שלי.  קחו פיקוד על המצב."  אמרה גראם.

"אנחנו לא יכולים פשוט להתחתן."  אמרה הרמיוני.

"למה לא?"  גם גראם וגם פרד אמרו באותו זמן.

"אנחנו עדיין לא יודעים איך רון ייקח את זה."  אמרה לו הרמיוני.  "למה שלא תלך לעבודה וכשתחזור לכאן הלילה נוכל לדבר על זה.  יהיה לך כל היום לחשוב על זה.  אני לא רוצה שתתחתן איתי בגלל תינוק."

"הבנת הכל לא נכון. רציתי להתחתן איתך לאורך כל הדרך.  זו את שחושבת על מכשולים.  אני אלך לעבוד, אבל אני יכול להחזיר איתי שר הערב."

"שלא תעיז לעשות את זה!  אני אהיה כאן הערב.  נדבר אז."

"אני אהיה כאן גם, ואל תדאג יקירי.  אדבר איתה קצת הגיון היום.”  אמרה גראם לפרד.

"תודה גראם.  את נפלאה."  אמר פרד בעודו נשען פנימה ונשק לגראם על לחיה.

***

"ג'ורג'!  נחש מה?"  אמר פרד בהתרגשות כשהגיע לחנות.

"בוא נראה."  אמר ג'ורג' כששפשף את אצבעו על סנטרו כאילו הוא חושב חזק.  "הרמיוני החליטה סוף סוף שהיא רוצה אותך."

"היא תמיד ידעה את זה.  היא מתקשה איך לספר לרון.  אבל נחש מה עוד?"

"היא החליטה שלא אכפת לה והיא חוזרת איתך?"

"לא, אבל תן לי לתת לך רמז.  דוד."

"איזה סוג של רמז זה?  היא תקפה אותך עד שאמרת דוד?"

"בסדר, להיות כמו שאתה לא התאום הכי חכם בחדר אני מניח שאני פשוט אצטרך להגיד לך.  אנחנו נהיה הורים."

"איך בדיוק ראית אותה אתמול?  אין שום סיכוי שתדע זאת בקרוב."

"זה לא היה מאתמול.  זה היה כשהיא טיפלה בי אחרי התאונה במחילה."

"אין סיכוי!  היית במצב רע.”  אמר לו ג'ורג'.  "אתה בטוח שזה שלך?  כלומר, היא יצאה עם רון הרבה זמן."

"אני בטוח שזה שלי.  היא הייתה בתולה כשעשינו את זה ואתה תהיה מופתע מה אני יכול לעשות אפילו בזמן שהתאוששתי."

"אתה מתכוון שרון והרמיוני אף פעם...?"

"לא.  היא אמרה שזה פשוט לא מרגיש בסדר אז היא דחתה את זה.  אמרה לו שהיא רוצה לחכות לליל הכלולות שלה.”

"אז למה היא עשתה את זה איתך?"

"לא יכולנו שלא.  כשאנחנו ביחד אנחנו לא יכולים לקבל מספיק אחד מהשני.  ככה ידעתי שהיא תבחר בי.  אנחנו רק צריכים להבין איך לספר לרון עם הכי פחות נזק."

"טוב עכשיו זה יכול להיות זמן טוב כי שמעתי שהיה לו דייט אתמול."

"כדור הזבל הזה.  הוא רק ביקש מהרמיוני להתחתן איתו והוא כבר מצא תחליף."

“על מה אתה כועס?  זה אמור להיות דבר טוב בשבילך."

"אתה צודק.  אולי אמא תוכל לעזור לנו.  היו לה עצות טובות בפעם האחרונה."

"זה היה איש זועף.  היא חייבת לפוצץ את החלק העליון שלה עכשיו."

"אני לא חושב.  אני חושב שעם המלחמה ואז שאני נפצעתי היא התרככה קצת."

"זו ההלוויה שלך - או שאני צריך להגיד את עור התוף?"

פרד היה בעננים כל היום.  מחשבותיו המשיכו לחזור להרמיוני.  מה היא עשתה?  האם היא התגעגעה אליו באותה מידה שהוא התגעגע אליה?  בדרך כלל הוא אכל ארוחת צהריים בחנות עם ג'ורג' וווריטי, אבל היום הוא נעלם לביתה של גראם כדי לראות את הרמיוני.  שעת הצהריים הסתיימה במהירות עבור שניהם והוא חזר לחנות.  הוא היה כמו מערבולת באותו אחר הצהריים.  הוא מילא מחדש את המדפים בין הלקוחות.  ג'ורג' חשב שזה מצחיק.  פרד ביצע את העבודה שהם עשו בדרך כלל לאחר סגירת החנות וברגע שהחנות נסגרה הוא אמר לג'ורג' שהוא יראה אותו בבוקר והוא התעתק לביתה של גראם.

לג'ורג' לא היה הרבה מה לעשות שכן פרד עשה הכל לפני שעזב ולכן הוא החליט ללכת למחילה לארוחה טובה.  ברגע שנכנס בדלת אמו שאלה איפה פרד.

"רק רציתי לראות את אמי המקסימה וכאן היא מתחילה לשאול על אחי.  את לא יכולה פשוט להיות שמחה לראות אותי, אמא?  כשביל בא את שואלת איפה צ'רלי?  או כשג'יני מגיעה את שואלת איפה רון?  אני אדם נפרד מפרד ולכן מותר לי לעשות דברים לבד."  אמר ג'ורג' לאימו בזמן שהוא משך זר פרחים מאחורי גבו ומסר לה אותם.

"אני מצטערת ג'ורג'. כמובן שאתה אדם נפרד.  אני שמחה לראות אותך.  תודה לך על הפרחים.  הם מקסימים.  אתה רוצה להישאר לארוחת ערב?"

"אני אשמח.  מתי אבא יהיה כאן?"  שאל ג'ורג'.  הוא חשב עם אביו שם אולי הם יכולים להישאר מחוץ לנושא פרד / רון / הרמיוני.

"הוא כבר בבית.  הוא פשוט הלך והתיישב להירגע, למה שלא תלך להצטרף אליו.  ארוחת הערב תהיה על השולחן בעוד דקה."

*****

"פרד חשבתי."  הרמיוני התחילה לומר אבל הוא קטע אותה.

"בבקשה אל תעשי את זה. בכל פעם שאת חושבת זה בסופו של דבר לא טוב לי.”

"ברצינות פרד.  אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר עם רון.  אם אנחנו הולכים להתקדם עם מערכת היחסים שלנו, אנחנו צריכים לעשות את זה."

הוא הביט בעיניה.  "בֶּאֱמֶת?  זו הפעם הראשונה שאת מודה שאנחנו הולכים להתקדם. זה אומר שתתחתני איתי?"  הוא שאל בהתרגשות.

היא צחקה מהבעתו העליזה.  "אני לא יודעת מה נעשה בדיוק ברגע זה, אבל אני יכולה לומר לך בכנות שאני רוצה להיות איתך.  לא הבנתי עד כמה אני זקוקה לך עד שחזרת לחיי.  אם זו אהבה- אז כן, אני אוהבת אותך.  אני לא רוצה להיות אי פעם בלעדיך."

"הו הרמיוני.  גם אני אוהב אותך."  אמר פרד כשמשך אותה אליו.  "אני אראה אם רון יבוא מחר בערב.  אולי הוא לא רוצה."

"למה לא?" היא שאלה.

"טוב, אל תתבאסי בסדר?"  הוא שאל אותה.  "אמרתי לו שאני מאוהב בך כבר שנים."

"קיבלתי את זה ממכתביך, אבל למה עשית את זה?"

"חשבתי שזה יעזור לו לדעת למה עזבת.  הוא כעס עלי.  מאז הוא לא דיבר איתי."

"טוב אני מניחה שבגלל שהוא יודע כל כך הרבה זה לא יהיה כל כך קשה בשבילו."  אמרה בעצב.  "ננסה להפוך את זה לפחות כואב ככל האפשר.  אבל אנחנו נצטרך לעשות את זה.  יש לנו גם תינוק לחשוב עליו.”

"כנראה שיהיו לנו יותר תינוקות לחשוב על כי את לא יכולה להרחיק את הידיים ממני."  פרד אמר לה צחוק בקולו.

"זה אתה שלא יכול להרחיק את הידיים ממני."  היא ענתה גם בצחוק.

"אני מניח שאנחנו די מתאימים.  אני לא רוצה להרחיק את הידיים ממך.  מה דעתך אחרי שגראם תרדם אני אבוא לחדר שלך?"

"אנחנו לא יכולים לעשות את זה.  לסבתא יש חוקים שאנחנו צריכים להקשיב להם."

"את בטוחה? מעולם לא הייתי אחד שהקשיב לכללים.  אני יכול להראות לך איך להיות מפרת חוק.”

"לא תודה, אבל אולי מחר נוכל להישאר אצלך?"

"מדהים!  אני לא יכול לחכות."

מאוחר יותר באותו לילה פרד התעורר לקול סגירת דלת והוא שמע את הרמיוני לוחשת, "החלטתי שהפרת כלל קטנה היא בסדר."  כשהיא החליקה למיטתו.

הפרק הקודם		הפרק הבא